|
|
|
|
| מאמרים ותרגומים למגזין |
|
|
|
|
|
|
|
26/06/2017
| | אמנסטי - עצומה בקריאה לממשלות למנוע הכנסת ת&#
חתמו והפיצו | | | הספר נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנ
הספר נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1956-1948 עוסק בשנים
מכריעות בכל הנוגע לאזרחים הערבים בישראל, תקופה שמעט מאוד נכתב עליה בהיבט זה. הוא
מתמקד בסיפור ההישרדות של הערבים בישראל, בעיקר בצפון הארץ, ובמנגנונים שהם פיתחו כדי
למנוע את עקירתם ולהמשיך לחיות בארצם. | | | אל תגידו לא ידענו 556
פעם היה מקובל שבזמן הרמדאן עושים "הפסקת אש" בהריסות בתי בדואים בנגב. בשנים
האחרונות ראינו שאל עראקיב היתה מחוץ ל"הפסקת האש". ואכן ביום רביעי, 14.6.17, הרסו
שוב את אל עראקיב. הם הוסיפו והרסו בסואוין, דרומית לכביש 25, שני דירי צאן, ובוואדי אל
נעם הרסו מחסן וריצפת בית אותו הרסה המשפחה בעצמה. לפני כן, ב-1.6.17 הרסו בחשם זנה,
דרומית לכביש 25, בוסתן וערימת עצים, ובלקיה הרסו בית. | | | גדעון ספירו סמרטוט אדום 469
מי אמר את הדברים הבאים: "אני בהחלט בעד זה שסטודנטים ומרצים יקיימו דיונים בשאלות פוליטיות
שונות. הרי בסופו של דבר בתור אנשי אקדמיה, וחלקם בתור אנשי רוח, ביכולתם ומתפקידם,
ובמקרים מסוימים מחובתם, לעסוק ברעיונות כאלה, להסיק את המסקנות הנובעות מהם, ולהצביע בפני
אחרים על מסקנותיהם אלה"?
לא תאמינו, היה מרצה צעיר, פרופ` לפילוסופיה שקוראים לו אסא כשר, והדברים נאמרו בעידן
הנאורות של האיש, בראיון לעיתון ה"סטודנט", בפברואר 1982. | | | נמרוד בקוד אסא כשר, נמרוד בכיבוש - עצומה!
חתמו והפיצו! | | | הכרזת מלחמה על האקדמיה
מאמר המערכת, haaretz
הקוד האתי לאקדמיה שחיבר פרופ׳ אסא כשר לבקשת שר החינוך נפתלי בנט, הוא פתרון רע לבעיה מדומיינת. מי שדמיין אותה הוא ארגון "אם תרצו", שעם חבריו התייעץ כשר במסגרת ההכנות לניסוח הקוד, כפי שטרח לציין במסמך שהגיש. זה זמן שהבית היהודי מתפקדת כזרוע המדינית של "אם תרצו". אפילו מחבר הקוד טרח לציין בסעיף 5(ד) שהכללים שעליהם הוא ממליץ משקפים התנהלות ראויה, ושלא משתמע מהם "דבר וחצי דבר" על המצב המצוי. כך שעצם ההידרשות למציאת פתרון ל"בעיה", היא כשלעצמה פעולת מתקפה פוליטית על האקדמיה, מתוך כוונה להשתיק את מי שחושב אחרת מ"אם תרצו" והבית היהודי.
"אם תרצו" השתלט על השיח הפוליטי בישראל, והחדיר לתוכו את רעיון העיוועים של האויב הפנימי. הקוד האתי מכוון נגד אויב מדומיין זה, במטרה פשוטה: להשתיק אותו ולהפחיד אותו. שיח זה יוצר מצג שווא כאילו האוניברסיטאות הן חממות אידאולוגיות של האויב המדומיין, ושיש להפסיק את ההסתה המשתוללת בהן. את בנט לא מעניינת כהוא זה ההשכלה הגבוהה כשלעצמה, הוא רק מנצל את שליטתו על משרד החינוך כדי להשתיק ולהפחיד את מתנגדי הכיבוש באשר הם, ולעודד תרבות של הלשנה באמצעות הקמה בפועל של משטרת מחשבה ("כל מוסד יחויב להקים יחידה אשר תפקח ותבקר על הפעילות הפוליטית במוסד").
כשר מדגיש שהקוד הוא אך ורק לתחום החפיפה האפשרית בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית. אלא שהגבול בין השניים לא תמיד ברור, בעיקר במדעי החברה והרוח ובמשפטים. זה שקר. ישראל הקימה אוניברסיטה על שטח כבוש. המרצים מעורבים שם בפעילות פוליטית עד צוואר עוד לפני שפתחו את הפה. ייתכן שבאמצעות השקר הזה הצליח בנט לגייס את כשר למשימת הבגידה האינטלקטואלית שהטיל עליו. רק פעולת התנגדות מאורגנת וסולידרית, תוך התגייסות של כל מוסדות ההשכלה הגבוהה, תצליח לבלום את המתקפה המסוכנת על האקדמיה ועל חופש הביטו
| | | אלמלא השואה לא היתה נכבה
דניאל בארנבוים,haaretz
בפוליטיקה הבינלאומית שולטות כיום סוגיות כמו האיחוד האירופי, משבר הפליטים, האיום של בדלנות מצד ארה"ב, המלחמה בסוריה והמאבק נגד קיצוניות איסלאמית. במשך עשרות שנים פתרון הסכסוך בין הישראלים לפלסטינים עמד בראש סדר העדיפויות של המדיניות האמריקאית והאירופית. ואולם, לאחר ניסיונות רבים שכשלו להגיע לפתרון, דומה כי התקבע סטטוס קוו. הדעה הרווחת — המלווה באי נוחות אך גם בחוסר אונים ובתחושת התפכחות מסוימת — היא שהסכסוך בלתי פתיר.
הטרגיות שבהשקפה זו גדלה ככל שהעימות מחריף ומצבם של הפלסטינים מחמיר, ואפילו האופטימיסט הגדול ביותר כבר אינו יכול להניח שהממשל הנוכחי בארה"ב ינקוט גישה הגיונית לפתרון הסכסוך. השנה ובשנה שלאחריה נציין שני מועדים עצובים במיוחד לפלסטינים: ב–2018 נציין מלאות 70 שנה לנכבה, אז גורשו יותר מ–700 אלף פלסטינים מהשטח שהיה בעבר בשליטת המנדט הבריטי, כתוצאה ישירה של החלטת האו"ם לחלוקת פלשתינה ושל הקמת מדינת ישראל ב–14 במאי 1948. הנכבה ממשיכה להתרחש גם כעת, שכן יותר מחמישה מיליון צאצאיהם הישירים של העקורים הפלסטינים עדיין שוהים בגלות כפויה. אתמול, 10 ביוני, ציינו 50 שנה לכיבוש הישראלי המתמשך של האדמות הפלסטיניות, מצב עניינים בלתי נסבל מבחינה מעשית ומוסרית כאחת. אפילו מי שגורסים שמלחמת ששת הימים, שהסתיימה בתאריך זה, היתה הכרחית כדי להגן על ישראל, אינם יכולים להתכחש לכך, שהכיבוש וכל מה שאירע בעקבותיו הוא בגדר אסון מוחלט, לא רק בעבור הפלסטינים, אלא גם בעבור ישראל. חלפו 50 שנה, והפתרון לסכסוך נראה רחוק מתמיד. ואף על פי שהנושא אינו "פופולרי" כיום, הוא עדיין חשוב, ויש לו משמעות רבה לאנשים בפלסטין, בישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו. לכן, במלאות 50 שנה לכיבוש, אני קורא לגרמניה ולאירופה להשיב את פתרון הסכסוך לראש סדר העדיפויות. אין זה סכסוך פוליטי, אלא סכסוך בין שתי אומות, ששתיהן משוכנעות שיש להן זכות בלעדית על אותה פיסת אדמה קטנה. אירופה מצהירה כיום שעליה להיות חזקה ועצמאית יותר. עמדה כזאת מחייבת אותה לדרוש גם בקול גדול לשים קץ לכיבוש ולהכיר במדינה פלסטינית. | | | למי שייכת המדינה? לנו או להם?
יוסי קליין,haaretz
משהו קורה להם כשהם מקבלים מכונית, נהג, לשכה ודובר. כשיש להם הכל נדמה להם שגם מותר להם הכל. הם לא מוכנים להתייחס לשלטון כאל פיקדון. פיקדון ולא מתנה. הם לא מוכנים לקבל שהמדינה היא שלנו ושהמפתחות נמסרו להם לזמן קצוב ובתנאים מגבילים, כמו דירה מושכרת. אני לא הייתי סומך עליהם. הם דיירים מהסוג המסוכן. הם מהסוג שיסרב לצאת כשהחוזה ייגמר. הם יחליפו מנעולים, לא יחזירו טלפונים ומאחורי הדלת הנעולה יגידו שנקפוץ להם.
הם מחקו את הקו שמפריד בין מדינה לממשלה ובין בעלים לשוכרים. הם מציגים את עצמם כבעלי מדינה שאיננה שלהם, ומי שלא מסכים עמם הוא בוגד. הם משתינים בקשת על החוזה שבין מדינה לממשלה. הם ייאחזו בשלטון. הם יגידו שהאויב בפתח וכשהאויב בפתח התנאים משתנים ושהדמוקרטיה תחכה. הם יודעים שיש חוזה אבל יגידו שערכים נעלים מבטלים סעיפים חוקיים. הסעיפים משתנים, הם אומרים, והערכים נצחיים. הם אוהבים לדבר על "ערכים" כמו שהם אוהבים לדבר על "דמוקרטיה". אל תאמינו להם. זו שיטה אצלם, לזרוק מלים. כל מתנגד הוא בוגד, וכל טענה היא אנטישמיות. השבוע דיבר בנט על "ערכים ציוניים דמוקרטיים". בנט קשקשן לא פחות משארדן שקרן. תשאלו למה הוא מתכוון ולא תקבלו תשובה. סתם גיבוב שנראה לו "מרשים" ואולי אף "חזק". מה זה "ציוניים ודמוקרטיים"? הטרנספר שלו יהיה ציוני? בית המקדש שלו יהיה דמוקרטי?
אל תזלזלו בערכים. זה נשמע פלצני אבל "ערכים" זה מה שהילדים שלכם מקבלים בבתי הספר. אתם הם יילכו למחסומים בשטחים ואתם ינהלו קופה ציבורית כשיתבגרו. בבית הם מקבלים ערכי יסוד, ובבית הספר ערכים "ציוניים דמוקרטיים". הערכים שבמגילת העצמאות כבר מזמן לא נחשבים ציוניים ולא דמוקרטיים. הצעת חוק ש"מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", לא היתה עוברת היום בקריאה ראשונה. לא רק הסעיף הזה, מגילת העצמאות כולה לא היתה עוברת. מאחורי הדלת הסגורה אנחנו שומעים איך הם שוברים קירות וחוסמים חלונות. הם הורסים דירה שלא שייכת להם. הם עושים את זה בשם הערכים. הגיע הזמן שנדע מהם. הגיע הזמן שנדע בשם אלו ערכים מחלק אורי אריאל את הכספים שלנו לחברים שלו, ושנדע בשם אלו ערכים מבטלת מירי רגב תקציבים ומצנזרת מחזות.
| | | נמצא פרטנר לפגיעה בעזה
מאמר המערכת, haaretz
ממשלת ישראל נענתה לבקשת הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, לצמצם את אספקת החשמל לעזה, כל עוד שלטון החמאס אינו משתתף בעלויות. מצער לגלות שרק כשנקרית הזדמנות לפגוע בפלסטינים ממשלת ישראל לא מהססת לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית, ומצליחה לראות פרטנר בעומד בראשה, עבאס.
אבל ישראל משלה את עצמה אם היא מאמינה שיש ביכולתה להתנער מן האחריות למתרחש בעזה. היא עדיין הכוח הכובש ברצועה, גם אם חייליה אינם שוהים בשטח הטריטוריאלי שלה. הסגר האכזרי שמוטל על עזה יותר מעשור, מניעת חופש התנועה של כשני מיליוני תושבי הרצועה לגדה או לחו"ל, השליטה על מרשם האוכלוסין והמגבלות על הסיוע ההומניטרי אינם רק מפגן מובהק לשליטה ישירה, הם מביאים לנקודת התפרצות את הלבה שכבר רותחת ומבעבעת.
צה"ל מודע היטב לאיום המונח לפתחה של ישראל, וגם הממשלה אינה עיוורת לסכנה. צה"ל אפילו חישב ומצא שמבחינה כלכלית, מוטב לשלם את חשבונות החשמל של עזה מאשר להיגרר למלחמה. משחק הסנקציות הממושך לא הפיל את החמאס, אבל הפוליטיקאים שלנו מסרבים להקשיב לדרג הצבאי. אין צורך בהסברים מפותלים כדי להבין שצמצום נוסף באספקת החשמל רק יחמיר באופן קיצוני את המצב הקשה ממילא ברצועה: בתי חולים כבר מצמצמים שירותים חיוניים, הפעילות הכלכלית המוגבלת תצטמצם עוד יותר והביוב הלא מטופל יפגע לא רק בתושבי עזה, אלא יגיע עד אשקלון. החמרה זו עלולה להיות הניצוץ שיבעיר עימות אלים חדש ומיותר, בין ישראל וחמאס.
| | | 553 אל תגידו לא ידענו
הפרקטיקה של מעצר מנהלי עומדת בניגוד לעקרון ההוגנות של מערכת המשפט.
| | | למאמרים קודמים, מאז 2004, הכנסו לפי רשימת הנושאים | |
מאמרים מומלצים
| | haaretz מאמר המערכת 11.06.2017 http://www.haaretz:הכרזת מלחמה על האקדמיה | | דניאל בארנבוים:אלמלא השואה לא היתה נכבה | | יוסי קליין:למי שייכת המדינה? לנו או להם? | | מאמר המערכת:נמצא פרטנר לפגיעה בעזה | | :נמרוד בקוד אסא כשר, נמרוד בכיבוש - עצומה! | | דניאל בלטמן:בצלאל סמוטריץ` מזהם את הדמוקרטיה הישראלית בכתם הנורא של אידיאולוגיית ג`נוסייד | | עינת ויצמן:
למרות הצינזור ולמרות שלא אהיה בפסטיבל עכו השנה אני אעלה ערב חד פעמי בתיאטרון יפו ב4.6 ומאוד מאוד אשמח לסולידריות. לא איתי. עם דרישות האסירים בשביתת הרעב הנוכחית, שהיום זהו יומה ה31.
| | צבי בראל:
היו יומיים של אחדות, ולא יותר
|
|
