קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מחמוד שווארא - חשד לרצח בידי שוטרי מג`ב ב`נוהל חמור`

מאת: גדעון לוי
מוסף הארץ
22.12.2005

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=660695&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר יצא הפועל מחמוד שווארא כשהוא רכוב על פרדתו מביתו שבכפר נועמן לחפש עבודה בכפר השכן, אום טובא. בסביבות 9 בבוקר עצר אותו כוח מג`ב שעוצר כאן מדי בוקר את הפועלים שאין להם אישור כניסה לישראל. המג`בניקים הורו לשווארא לעלות אל הג`יפ, שווארא סירב. הוא לא רצה להשאיר את הפרדה שלו בשטח. ב-09:30 בבוקר ראה אותו אחיו בפעם האחרונה כשהוא בריא ושלם.

ב-4 אחר הצהריים הבחין תושב אום טובא, מוחמד חמדאן, בפרדה שדוהרת לכיוון בתי הכפר כשהיא גוררת מאחוריה דבר מה. חמדאן חשב מרחוק שזוהי גרוטאת ברזל. משהתקרבה הפרדה, ראה חמדאן המזועזע שהפרדה גוררת אדם פצוע וחבול. הוא אומר שהפרדה דהרה במדרון ונראתה לו מבוהלת מאוד. הוא עצר את דהירתה ואז זיהה את בן הכפר השכן, מחמוד שווארא, שאותו הכיר היטב. שווארא היה קשור בחבל בידו השמאלית לצוואר הפרדה. הוא היה מחוסר הכרה וכמעט לא נשם. גולגולתו ופניו היו מרוצצות בצדן השמאלי ודם זב מהן. הוא עוד הספיק להוציא מפיו כמה הברות מקוטעות, לא ברורות, גנח ואז פסק לנשום.

חמדאן התיר את ידו של שווארא מהפרדה, השכיבו על האדמה ולחץ על חזהו להשיב את נשימתו. אחר כך הזעיק שכן אמבולנס ממרפאת קופת חולים מאוחדת בכפר, הנמצא בתחום השיפוט של ירושלים. שווארא נלקח לבית החולים הדסה עין כרם, שם אושפז בחדר הטיפול נמרץ במחלקה הנוירוכירורגית. בסוף השבוע, אחרי חמישה ימים ללא הכרה, מת שווארא מפצעיו. פועל בן 43, אב לתשעה ילדים, שיצא לחפש עבודה בכפר השכן.

איך נהרג שווארא? האם התעללו בו המג`בניקים שעצרוהו וקשרו אותו לבהמתו, הפחידוה ושילחו אותה לדרכה, והוא מת מהחבטות שספג ראשו בסלעים, בזמן דהירת הפרדה? האם היכו אותו ורק אחר כך קשרו אותו מעולף לבהמתו? או שמא נכונה גירסת המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים (מח`ש), ולפיה היתה זו תאונת רכיבה: שווארא קשר עצמו לפרדה, נפל ממנה ונחבט?

בנועמן סיפרו לנו השבוע שנוהל קשירת שב`חים לבהמותיהם בידי שוטרי מג`ב מוכר כאן. נביא כאן את עדותו של פועל פלשתינאי נוסף ששוטרי מג`ב קשרוהו לחמורו באותה סביבה לפני שבועות ספורים, כשהוא שוכב על הקרקע, פניו לאדמה, בלוק אבן שהניחו המג`בניקים על גבו, וידיו כפותות מאחור. בין נועמן לאום טובא, שני כפרים שלווים במרומי עמק הזיתים המרהיב, מזרחית לבית לחם, זהו אזור גרירה.

תקריב הזוועה: פני המת מרוצצות. גופת שווארא על רצפת ביתו, מכוסה בדגל פלשתין ובסדין של בית החולים שערי צדק (אף שמת בהדסה). לבית, `בנייה בלתי חוקית`, אין גג, פן ייהרס בידי ישראל. ברזנט כחול מכסה עליו מפני הגשם כגג.

שעת אחר הצהריים, כמה דקות לפני צאת ההלוויה, ביום ראשון השבוע. מישהו מביא את דגל החמאס ומניח אותו על גופת המת, מעל דגל פלשתין והסדין של שערי צדק. נשות המשפחה ממררות בבכי, הבת הבכורה כאותר, בת 24, אומרת להתעלף. לפני שמוציאים את הגופה מהחדר מכסים, שלא כמקובל, את פני המת, שלא להראות את פציעותיו. מושל בית לחם, סלאח תעמרי, עומד בחוץ עם כל גברי הסביבה. הלוויה מאופקת, קשה. רק קריאה קיצונית אחת: `יא יהודי, יא חזיר, נדרוס אותך בנעלינו`.

בכפר משוכנעים ששוטרי מג`ב הם שהרגו את שווארא. כאן מכירים היטב את נחת זרועם: המג`בניקים אורבים כאן מדי יום לשב`חים, השוהים הבלתי חוקיים, ומתעמרים בהם. אבל גם כשמגיח לפתע ג`יפ מג`ב, בעיצומה של ההלוויה, מציץ כמתגרה ונעלם, האיפוק נשמר. כאלה הם אנשי ההרים. מקמצים בדיבור, חוששים מאוד: נועמן נמצא על דרך המעבר הפרוצה לירושלים, בין בית לחם לבירה, מזרחית להר חומה, במקום שבו חומת ההפרדה טרם הושלמה. מג`ב מגיע כל יום וכאן פוחדים מאוד לדבר. לכן גם קצת קשה להניח שמשפחת שווארא הגישה תלונת סרק למח`ש: הפחד גדול מאוד בלאו הכי.

בדיוק שבוע קודם לכן יצא שווארא בפעם האחרונה מביתו. אחיו דאוד יצא בסביבות 07:30 מביתו שלו, ברגל, לכיוון אום טובא, שם יש לפעמים עבודה מזדמנת בבניין או בחקלאות. דאוד מספר שאחרי שעה קלה בא ג`יפ מג`ב ואנשיו עצרו אותו ואת שאר הפועלים, שישה במספר, שיצאו מהכפר. לאיש מהם לא היה אישור עבודה בישראל. הם נעצרו, תעודות הזהות שלהם נלקחו מהם ושוטרי מג`ב הורו להם ללכת לכיוון נקודת המשטרה באום טובא, ליד מנזר מר אליאס.

זמן מה אחר כך הגיע גם מחמוד שווארא, רכוב על פרדתו. גם הוא יצא לחפש עבודה, כמנהגו מדי בוקר. המג`בניקים עצרו גם אותו ושלחו גם אותו לנקודת המשטרה. שם הורו להם השוטרים ללכת לתחנת המשטרה `מוריה` שבתלפיות. דאוד מספר שאחרי דין ודברים העלו אותם המג`בניקים לג`יפ ולקחו אותם ברכבם לתחנה. מחמוד סירב לעלות לג`יפ בטענה שאינו יכול להשאיר את הבהמה לבדה בשטח. הוא פחד שתיעלם או שתיגנב. הוא קנה אותה לא מזמן ואפילו עוד לא גמר לשלם תמורתה. התגלע ויכוח, אבל המג`בניקים לא הפעילו כל אלימות נגד מחמוד, כך מעיד אחיו דאוד.

דאוד


הפרדה. במח`ש אומרים שזו היתה פרדה פראית. ששווארה כנראה קשר עצמו אליה


הובל בג`יפ ואחיו נותר מאחור עם הפרדה ועם כוח מג`ב שנשאר איתו. במח`ש מאמינים למג`בניקים שטוענים ששיחררו את מחמוד לדרכו לאחר שסירב לעלות לג`יפ. זהו, צריך לומר, חיזיון נדיר מאוד בשטחים, כמעט הזוי. פלשתינאי מסרב לעלות על ג`יפ מג`ב והוא משתחרר בלא כלום? קצת קשה להאמין.

אחרי חקירה קצרה ולאחר שחתם על התחייבות לא להיכנס שוב לאום טובא, נלקח האח דאוד עם שאר הפועלים העצורים מתחנת המשטרה בתלפיות ל`מעבר רחל` החדש בכניסה לבית לחם ושם שולחו לדרכם. דאוד לא ראה עוד את אחיו, מאז נפרד ממנו באום טובא. כשחזר לכפרו, נועמן, בסביבות 12:30 בצהריים, הוא לא מצא את מחמוד. כפר קטן, 170 תושבים, הרוג אחד עד השבוע שעבר, בתי אבן על סיפו של עמק הזיתים המרהיב במזרח, בתי התנחלות הר חומה במערב, בני שבט התעמרה.

ב-16:00 ראה השכן מוחמד חמדאן את הפרדה דוהרת, מותירה מאחוריה ענן אבק. היא דהרה בשביל שיורד לאום טובא, שערימות אשפה מתגוללות משני צדיו. אנחנו הולכים עכשיו ברגל מנועמן לאום טובא, בנתיב שלפחות בחלקו דהרה הפרדה. דרך טרשים. המרחק בין המקום שבו נעצר מחמוד ובין המקום שבו נתגלה קשור לפרדתו הוא כמה מאות מטרים. המרחק בין המקום שבו נראה לאחרונה, נקודת המשטרה באום טובא, ובין המקום שבו נמצא פצוע וכפות גם הוא אינו עולה על קילומטר, קילומטר וחצי. מרחק הזמן הוא של כשש שעות וחצי, מ-09:30 בבוקר ועד 16:00, שבהן איש לא יודע אל נכון מה בדיוק קרה.

חמדאן מחפש עכשיו את סימני הדם על נתיב הפרדה, אבל הגשם שטף כנראה הכל. על גופו של שווארא הוא לא הבחין בפצעים מבעד לבגדים, רק בצדו השמאלי של ראשו שהיה מרוסק. הוא היה כפות לפרדה בחבל שחור מבד. הנה כאן עצר אותה ברסנה, במורד הדרך המשופעת. גם הפועלים במחסן לחומרי בניין הסמוך ראו את המחזה. בעל העסק, אחמד אבו תיר, הזעיק את האמבולנס. הוא אומר שראה את שווארא כשהוא קשור לפרדה, אבל פחד להתקרב.

על רכס ההר יושבים הגברים קודרי המבט ומחכים לאמבולנס שיביא את הגופה מהדסה. הנשים יושבות בשחוריהן בצל בית המת ומקוננות. צעירים תולים את דגלי פלשתין על גגות הבתים ועל גדר בית הקברות שבשיפולי הכפר.

הנה עולה שיירת המכוניות מן העמק, האמבולנס הפלשתיני בראשה באורות אדומים מהבהבים. ג`יפ של צה`ל מתבונן מרחוק, חונה בכביש הביטחון שנסלל לאורך חומת ההפרדה שהולכת ונבנית כ`עוטף ירושלים`. אף אחד לא יודע בכפר היכן עובר כאן בדיוק הגבול בין `שטחים` ובין `ירושלים`. נועמן ואום טובא הן בתוך החומה, כחלק מירושלים, אבל כמעט לכל תושבי נועמן אין תעודות זהות כחולות, דבר שהופך אותם לשוהים בלתי חוקיים באדמתם ולקורבנות להתעללות יום יומית של מג`ב. אום טובא השכנה גם היא `ירושלים`, וגם לא לכל תושביה יש תעודות כחולות.

גבר לידי מוחה דמעה. הגופה מוצאת מהאמבולנס אל תוך הבית. בפנים מגלים את פרצופו של המת, פני איכר משופמות, קרועות, ומכסים מיד. המראה קשה. עורך הדין בן הכפר, דאוד דרעווי, שעובד בסניף הפלשתיני של האגודה לזכויות הילד (DCI) ברמאללה, דורש חקירה בינלאומית לנסיבות המוות. `כאן עשו את מה שהלבנים עשו לאינדיאנים באמריקה`, הוא אומר.

הוא מספר על שני מקרים דומים: בכפר סמוך, דאר סלאח, פגעו שוטרי מג`ב בג`יפ שלהם בחמור שעליו רכב וליד עמייה והפילו אותו ארצה. הוא ניצל. בוואדי אל חומוס הסמוך קשרו את מאמון אבו עלי לחמורו וניסו להניס את החמור לדרכו. גם הוא ניצל, עוד נגיע אליו. דרעווי אומר שמזה כחודשיים שמג`ב בשטח ומאז רבו מקרי ההתעללות בפועלים שמנסים לצאת לעבודה בכפר הסמוך. `תבואו פעם ב-5 בבוקר ותראו מה קורה כאן מדי יום עם מג`ב`, אומר הפרקליט. משפחתו של מחמוד שווארא כבר הגישה כאמור תלונה למח`ש.

דובר משרד המשפטים, יעקב גלנטי, אומר השבוע, בשם מח`ש: `ממיטב הבדיקות שערכנו, מרגע קבלת התלונה ועד ליום שישי שעבר אחר הצהריים, עלה שאין קשר בין פעילות מג`ב לבין פציעתו של האיש ולפטירתו. כנראה הזהירו אותו מהפרדה, שלא ירכב עליה. זו היתה פרדה פראית. הוא עלה עליה, כנראה, רכב עליה וגם קשר את עצמו אליה, ואולי נפל`. החקירה מוצתה? גלנטי הבטיח לבדוק ולעדכן. אחרי שעה קלה: `כרגע לא התחדש הרבה. לא הצלחנו להגיע לעדות אחת שקושרת את מג`ב. נשמח לקבל עדויות אחרות. בינתיים איש לא יכול להצביע על קשר מסוים בין שוטרי מג`ב לבין המקרה`. נציין כאן שהמשפחה התנגדה לבצע נתיחה לאחר המוות, ומח`ש לא ניסו לפנות לבית המשפט שיורה על נתיחה.

בשלד בניין שהולך ונבנה בשכונת דוחא בדרום בית לחם עובד הפועל מאמון אבו עלי. ביום שלישי השבוע איתרנו אותו. רווק בן 20, חייכן, הוא נושא עדיין את צלקות המפגש שלו עם מג`ב בעמק הזיתים שלמרגלות נועמן. אבו עלי הוא בן הכפר השכן עבדייה. באחד מימי חודש הרמדאן האחרון, לפני כחודשיים, יצא מביתו כשהוא רכוב על חמורו, בדרכו לוואדי חומוס הסמוך, לקנות עוף לארוחת שבירת הצום באיטליז של שאהר.

היתה שעת צהריים. לפתע הגיחו מולו שני ג`יפים של מג`ב. `לאן אתה הולך?`, שאלו ואבו עלי השיב: `לקנות עוף`. שוטרי מג`ב בדקו את המטען שעל החמור ואחר כך את תעודותיו של אבו עלי. שב`ח. בינגו. הם לקחו את מושכות החמור וכפתו בהן את ידיו של אבו עלי מאחורי גבו, השכיבוהו על בטנו, פניו לאדמה. שוטרי מג`ב נהגו לא פעם `להעניש` את הש`בחים שתפסו. אבו עלי מספר שהם הניחו בלוק אבן על גבו ואז הצליפו בחמור שיתחיל ללכת.

החמור של אבו עלי הוא חמור עיקש וזקן, אולי כזה שנשמע רק להוראות בעליו, והוא מיאן לזוז. אבו עלי אומר שהוא גם משך בידיו הכפותות מאחור את החמור, לבל יזוז. לא קשה לנחש מה היה קורה אילו פתח החמור במנוסה, כשפניו של אבו עלי הכפות על האדמה. בשלב מסוים גם נעמד אחד החיילים על גבו של אבו עלי, רגל אחת על גופו ורגל אחת על הבלוק, ללחוץ עליו.

אבו עלי אומר שההתעללות נמשכה כרבע שעה. לבסוף נואשו שוטרי מג`ב מלהניס את החמור הסרבן והם הורו לאבו עלי לקום מהאדמה. הם דיברו ערבית, המג`בניקים. הוא אומר שאחד מהם כיסה על עיניו בידיו מאחור וחברו הלם בו פעם אחת באבן בפרצופו. יש לו עדיין צלקת בצד ימין, מתחת לשפתו. אחר כך איימו עליו ש`אם יסתובב עוד פעם באזור יהרגו אותו`. כך שולח לדרכו.

אבו עלי לא הגיש תלונה למח`ש. הוא רצה להתלונן במשטרה הפלשתינית כדי שתעביר את תלונתו, אבל השוטר בכפרו הניא אותו לדבריו ואמר לו: `אנשים נהרגים פה, תגיד תודה שאתה חי ובריא`.

`בואו נספר לעולם מה עושים לנו, תחת איזה כיבוש מגעיל אנחנו חיים`, סופד למחמוד שווארא המת מוחמד אבו רנר אדום הזקן, מראשי הכפר. ההלוויה עומדת להתפזר דומם. בצל עצי הזית, בקצה הכפר, על סף העמק, עומדת הפרדה, קשורה לעץ. פרדה חומה, חזקה. כשאנחנו מתקרבים אליה לצלמה, היא מגלה סימני בהלה, מפנה ראשה הצדה, נרתעת לאחור. *

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

נתניהו צודק: התקשורת אשמה - אבל רק בדבר אחד – בהתבטלות המתמשכת והנצחית בפני ראש ממשלה שמבקש את נפשה
העם בוחר בשחיתות
חומת הטירוף