קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר מדינה בפורמלין מאת ברוך קימרלינג דיסידנט וויס, דצמבר 2004 באנגלית ראו: http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=1707 אין ספק שכושר התמרון והישרדות של הפוליטיקאי הוותיק והמנוסה, בקנה מידה בינלאומי אריאל שרון ראויים להשתאות, כשם שעליבותו של הפרטנר שלו למיחזור ממשלת ה`אחדות` שמעון פרס, בקושי ראויים לרחמים. על מנת להבין מהלך זה יש לנתח תופעה מוזרה כשלעצמה, והיא מדוע ואיך חלקים משמעותיים מן הזרם המרכזי של הימין והשמאל כאחד תומכים – או לפחות לא מתנגדים נחרצות - לתוכנית ה`התנתקות` נוסח שרון. יחסית לעידן אוסלו ו`זו ארצנו`, אפילו התגובות של הימין הקיצוני והמתנחלים הן מתונות בשלב זה, אף שלכאורה הרטוריקה של שרון בזכות מדינה פלשתינית וכוונתו לפנות בפועל אזורי התנחלות שלמים נראית בשלב זה כמרחיקת לכת בהרבה מן הכוונות המוצהרות והרטוריקה של מובילי הסכם אוסלו. בצד הימין הפרגמאטי והמרכז קיימות שתי גישות העשויות להצדיק את מהלכי שרון כפי שהן מוצגות - חלקן בגלוי וחלקן בסמוי ומתוך קריצה - לצבורים הרחבים שבחרו בליכוד בראשות שרון. צבורים אלא הגיעו כבר מזמן להכרה מודעת כי אין אפשרות בדורנו להגשים את רעיון ארץ ישראל השלמה הנקייה מערבים, על כן יש למצוא נוסחה שבה עדיין קיימים פלשתינים, אולם אלה יהיו תחת שלטון ישראלי עקיף, המוזיל בהרבה את עלויות הכיבוש. אומנם אי-אפשר עוד לשוב לשנות השישים המאוחרות ומרבית שנות השבעים העליזות, אך ייתכן כי ניתן להגיע לפאציפיקציה ומישטור הפלשתינים באמצעות קבלני משנה, תוך תשלומים של מעט נכסים חומריים בתוספת תמריצים סמליים. זהו למעשה (הס מלהזכיר) גרסה משופרת ומשודרגת של הסכמי אוסלו, תוך ניסיון לכפותם כ`קץ הסכסוך`. ארבע וחצי שנות ההרס השיטתי של תשתיות החברה הפלשתינית, חיסול פיזי ופוליטי של מנהיגותם, הטרדתה המתמדת של כלל האוכלוסייה עד כדי הרעבת חלקים רחבים בתוכה, נועדו להוכיח את יחסיי הכוחות האמיתיים בשטח, ולמעשה הפיכתם של הפלשתינים כחומר ביד היוצר והבאתם למעין `הסכם ורסאיי`, שבמסגרתו יסכימו לכל `נוסחת שלום` ישראלית. הלוחמה הפלשתינית באמצעות המתאבדים, שבתחילה נראתה מן הצד הפלשתיני כמענה הולם ומשווה-כוחות כביכול לנוכח העליונות הצבאית המוחלטת של ישראל, הוכחה כבומרנג – שכן העניקה לישראל לגיטימציה פנימית וחיצונית להשתמש בכוח בלתי-מרוסן כנגדם ולהפוך את מלחמתם הנואשת לעצמאות לחלק מן הטרור הבינלאומי כביכול. מודל ההסדר של שרון הסתמן כבר בנאומו במרכז הבינתחומי בהרצלייה מן ה-5 בנובמבר 2002: במסגרת מפת הדרכים ישראל תפנה את השטחים המאוכלסים בצפיפות בערבים, אך תותיר בשליטתה (ואולי הכוונה בריבונותה) את גושי התנחלויות גדולים, כולל עורף טריטוריאלי עמוק מסביבם. כיוון שמצב זה יבתר את השטחים הפלשתינים לשלושה מובלעות בנוסף למובלעת רצועת עזה, שרון הבטיח כי תישמר להם רציפות טריטוריאלית כך שהם יוכלו לנסוע מג`נין לשכם ולחברון מבלי להיתקל במחסומים ישראלים או בישראלים בכלל באמצעות מערכת משולבת של מנהרות וכבישים עיליים. כל זאת בתנאי (סביר כשלעצמו) שיפסיקו את הפעילויות המזוינות נגד ישראל ויפרקו את המיליציות השונות. מפה זו למעשה הופכת על פי את המצב הקיים: עד כה היהודים השתדלו לנוע בנפרד במנהרות, ואילו מעתה הישראלים ימשיכו לשלוט במרחבים טריטוריאליים גדולים והפלשתינים יאלצו לנוע מתחת לאדמה או מעליה. בעיות הפליטים וירושלים כלל אינן מועלות לדיון בתוכנית שרון, שכן הן אמורות להימצא מחוץ לסדר היום, אך כיוון שמסגרת ההסדר מעוגנת כביכול במפת-הדרכים, אכן מדובר בכינון מדינה פלשתינית בתוך הפרמטרים הטריטוריאליים הללו, אך המשך הנוכחות הישראלית בדרכי הגישה אליה ביבשה, בים ובאוויר. הגרסה השנייה של תוכנית שרון הוצגה בחדות על ידי דב וייסגלס (`הארץ`, 6 באוקטובר 2004). לפי גרסה זו, ה`היפרדות` מרצועת עזה אינה צעד ראשון אלא צעד אחרון בתוכנית, והיא נועדה להשליך עצם לפלשתינים, לישראלים, לעולם ובעיקר לאמריקאים. מהלך זה אמור להקפיא את התהליך המדיני למשך זמן רב-מאד (יכניסו לפורמלין, על-פי ביטויו הציורי-קונדסי של וייסגלס). ייתכן מאד ששתי הגרסאות משלימות זו את זו. שרון ינסה את הפורמלין, ואם זה לא יתקבל ולא ייצב את המצב לפחות לתקופת הקדנציה שעוד נותרה לו, יתחיל בניסיון להגשמת שלב שני של חזונו. ואילו אף בצד של השמאל-מרכז של המפה הפוליטית, מעבר למניעים האישיים הטבעיים של אנשי מפלגת העבודה, קיים מעין הגיון בכך שמנהיג מן הימין, המזוהה עם רעיון ארץ ישראל השלמה ועם הקולוניזציה של השטחים הכבושים, ומי שהיה המנוע המרכזי בתהליך זה, ייפנה התנחלויות ביתר קלות מאשר ממשלה המזוהה עם ה`מערך` השנוא על שכבות רחבות ויצור תקדים שיפריך את תזת האי-הפיכות. מבחינה זו השמאל הממוסד אלץ בלבו-פנימה לנוכח המכות האכזריות ששלטון שרון-מופז-יעלון הנחית על הפלשתינים, אשר מבחינתם עשו את המלאכה המלוכלכת של `ריכוך` הפלשתינים במקומם וינמיך עד קרוב לאפס את רף ציפיותיהם. מן הבחינה הזו אך טבעי הדבר שמפלגת העבודה תתמוך בליכוד-נוסח-שרון, שהרי מלבד מספר תימהוניים שבתוכה (שחלקם הגדול אף פרשו מתוכה או נדחקו לשוליים) תפיסותיהם אינן ולא היו שונות מאלו של שרון, שהוא עצמו צמח בערוגות מפא`י ואחדות העבודה. תוך כדי מהלך זה נעלמת כל אפשרות לאופוזיציה פוליטית וחשיבה חלופית במדינה, שכולה נזרקת לאותו חומר כימי מופלא של אחדות-פורמלין. קישורים למאמרים האחרונים בנושא המציאות הזו ראיתי עצירים אוכלים בכריעה כשידיהם קשורות מאחורי הגב, כמו כלבים, והרחתי את הזיעה והשתן שלהם" מוזיקה, פוליטיקה ומה שביניהן - האזינו לתכנית רדיו