קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר ישראל: קריאה למניעת השקעות מאת שמאי לייבוביץ` הופיע לראשונה ב- 15.3.2005 בעיתון The Nation http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=1007 תרגום מאנגלית: ירון רקח ההתנקשות בראש הממשלה הלבנוני לשעבר, רפיק חרירי, הובילה להתפרצות של `כוח עממי` ברחובות ביירות, בה מאות אלפי אזרחים לבנוניים קראו לסיום הכיבוש הסורי את אדמתם. קריאות אלה הדהדו וזכו לשבחים בבירות אחרות, ובמיוחד בוושינגטון. מצד שני, קיים אזור אחר במזרח התיכון בו המאבק לסיומו של כיבוש זר הביא למקומיים רק מוות והרס. במשך עשורים, ישראל רמסה את 3.5 מיליוני הפלסטינים החיים תחת שליטתה הצבאית, היא מכה בהם במטרה להכניעם בעוד היא שוללת מהם את זכויות האזרח שלהם ולוקחת את אדמתם. כיהודי ישראלי המחויב לשלום לישראל ולשכנינו, נמלאתי זעזוע ושאט נפש מהתקפת הטרור האחרונה על תל אביב, שקטפה את חייהם של יהודים חפים מפשע. פעולות טרור מסוג זה יצרו כותרות וגונו בצדק על ידי הקהילה הבינלאומית. מצד שני, התקפות ישראליות קטלניות על אזרחים פלסטינים לא קיבלו תשומת לב משמעותית בעיתונות המערבית או הובילו לפעולה בינלאומית החלטית. במשך עשורים הצבא הישראלי, המצויד בנשק וטכנולוגיה מתוצרת ארה`ב, הרג, הטיל מומים, הכה ועינה עשרות אלפי אזרחים פלסטיניים. כפי הנראה, בעיני המערב הכוח העממי של הפלסטינים אינו נחשב. מ-1986 עד 1991 שירתי בצבא הישראלי בשטחים הכבושים. במשך תקופה זו נמלאתי זעזוע ושאט נפש לנוכח מה שחברי לנשק ואני נצטווינו לעשות לאזרחים פלסטיניים באופן שגרתי. כדי למחוץ את ההתקוממות למען עצמאות ולמען מדינה, נצטווינו להפעיל כוח ברוטאלי. באחד מבסיסינו בגדה המערבית, היה חדר מסתורי. כל יום הבטנו בפלסטינים שהובלו לתוכו. אחרי יומיים, מפקדינו היו מובילים את הפלסטינים החוצה, שחורים וכחולים ממכות, ופניהם נפוחים. הם דמו לשקי תפוחי אדמה יותר מאשר לבני אדם. מאוחר יותר, הבנו שחדר זה היה מרתף עינויים. בחלק מהימים, יכולנו לשמוע צווחות בוקעות מן החדר. זו הייתה חוויה מחליאה. למרות זאת, המשכנו להשתתף בכיבוש בגלל שפוליטיקאים ישראלים שכנעו אותנו שאנחנו בעיצומו של `תהליך שלום`. הם כל כך השתפכו בהרצאותיהם על כך שישראל `רק רוצה שלום`, שסומאנו מלראות את המציאות בה המדינה דיכאה את הפלסטינים באופן ברוטאלי, שעבדה אותם ושללה את אנושיותם. ישראלים רבים מבינים היום, שכאשר ממשלות ישראליות דיברו על תהליך השלום בתקופת אוסלו, היה הדבר בבחינת כיסוי על עיני העולם. ישראל המשיכה בקולוניזציה של הגדה המערבית ועזה והקימה התנחלויות ליהודים בלבד, ובאותו זמן ביצרה את המשטר הצבאי האכזרי שלה על הפלסטינים. אותו הדבר נכון היום לגבי תוכנית ה`התנתקות` של אריאל שרון, שמשווקת על ידי התעמולה הישראלית כ`וויתור כואב` למען השלום. רבים מאיתנו שחיים בישראל ומבקרים או משרתים בשטחים הכבושים רואים את האמת: ישראל מחזקת ללא הפסקה את שליטתה הצבאית בגדה המערבית תוך גניבה של עוד ועוד אדמה פלסטינית ובנייה של עוד התנחלויות בלתי חוקיות ליהודים בלבד. במשך שנים, כספי משלם המסים האמריקאי מימנו את הכיבוש – את מרתפי העינויים, את המנגנון הצבאי, את הדחפורים ההורסים בתים, את בניית ההתנחלויות ועכשיו את בניית החומה בגדה המערבית, שהוכרזה בלתי חוקית על ידי בית הדין הבינלאומי. על הציבור האמריקאי לקחת אחריות על המטרות שלמענן מוקדש הכסף האמריקאי. אחרי שנים של מאמצים פוליטיים כושלים של קהילת זכויות האדם הישראלית והבינלאומית במטרה לסיים את הכיבוש, ברור שיש ליישם גישות חדשות. הגיע זמנם של מוסדות אזרחיים אמריקאיים לתמוך בקמפיין רב שכבתי של סנקציות אסטרטגיות וסלקטיביות נגד ישראל עד שהכיבוש יסתיים. מכיוון שהממשלה הישראלית מפרה באופן בוטה את החלטת בית הדין הבינלאומי, החוק הבינלאומי מאפשר את השימוש בסנקציות כדי לכפות על ישראל לציית להחלטות האו`ם ולאמנות זכויות אדם. הצעד הראשון בשביל מוסדות אמריקאיים הוא לפתוח בהמנעות סלקטיבית מהשקעות – משיכת השקעותיהם בחברות שמממנות את הכיבוש באופן ישיר או עקיף. קודם לכל, על מדינות, ערים, אוניברסיטאות, כנסיות, איגודים, בנקים וקרנות פנסיה להפסיק את השקעותיהם באגרות חוב ישראליות, המממנות את הכיבוש, ומכל חברה שמוכרת נשק, תחמושת, או ציוד צבאי אחר לישראל. זה כולל חברות כמו קטרפילר, שמייצרת ומשווקת את הדחפורים ששיטחו אלפי בתים פלסטיניים, וג`נרל דיינמיקס, ג`נרל אלקטריק, לוקהיד-מרטין, נורת`רופ-גרומן, ריית`און ותאגידים אחרים, בגלל שחברות אלה משחקות תפקיד אקטיבי במתן אפשרות לכוחות ישראליים לפעול בצורות שמפירות את חוקי זכויות האדם הבינלאומיים. שנית, על המערב להטיל על אנשי צבא ופולטיקאים ישראלים אחריות אישית להפרות זכויות אדם, כולל משפטים בפני בתי משפט בינלאומיים ואיסורי כניסה לארצות אחרות. אסטרטגיה זו יושמה בקונפליקטים אחרים (רואנדה, בוסניה, קוסובו ודרום אפריקה, לדוגמה), והוכיחה את כוח ההרתעה והיעילות שלה. איסור על מכירת נשק וציוד צבאי לישראל נדרש, למעשה, בחוקי ארה`ב הקיימים. לפי חוק הסיוע הזר משנת 1961, `סיוע בטחוני לא יסופק לכל מדינה שממשלתה פועלת בתבנית עקבית של הפרות בוטות של זכויות אדם מוכרות בקהילה הבינלאומית.` הממשל האמריקאי הצבוע הקיים אינו אוכף חוק זה בקשר לישראל. לפיכך, מוטל על החברה האזרחית האמריקאית לקיים את החוק ולמנוע מכירה של כל ציוד צבאי לישראל על ידי הפעלת לחץ על הממשלה, הגשת תלונות נגד חברות שמפרות את החוק ומשיכה של השקעות בחברות אלה. הכנסייה הפרסביטרנית עשתה צעד בכיוון זה כאשר ביולי 2004 במועצה הכללית שלה העבירה החלטה הקוראת להמנעות סלקטיבית מהשקעות בחברות שמרוויחות מהכיבוש. בפברואר האחרון, המועצה העולמית של הכנסיות, שמאגדת יותר מ-340 כנסיות ברחבי העולם, הוציאה החלטה דומה. תוך שהן מבקרות את הפגיעות החמורות בזכויות האדם הטבועות בכיבוש ובבניית החומה הבלתי חוקית בגדה המערבית, החלטות אלה גם מאשרות את זכותה של מדינת ישראל להתקיים בביטחון ובשלווה, והן דוחות באופן מוחלט את המעגל הטרגי של אלימות חסרת הבחנה המבוצעת על ידי שני הצדדים נגד אוכלוסיות אזרחיות חפות מפשע. סנקציות הן אמצעי רב כוח ובלתי אלים להבטחת קיום החוק הבינלאומי על ידי ממשלת ישראל וסיום הפרות זכויות האדם המחרידות בשטחים הכבושים. החלטות להפסיק להשקיע בישראל היו צריכות להתקבל כבר מזמן. ראינו את כוחו של לחץ כלכלי עולמי בהתמוטטותו של משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי. אם מוסדות אזרחיים אמריקאים יפעלו לפי אותה האסטרטגיה, ייתכן ונחזה בסיום הכיבוש הישראלי בימי חיינו. על אמריקאים להתייצב לצד זכויות האדם והצדק, לקיים את חוקיהם שלהם ולעשות את הצעד הפרודוקטיבי ביותר למען שלום ובטחון במזרח התיכון. קישורים למאמרים האחרונים בנושא המציאות הזו ראיתי עצירים אוכלים בכריעה כשידיהם קשורות מאחורי הגב, כמו כלבים, והרחתי את הזיעה והשתן שלהם" מוזיקה, פוליטיקה ומה שביניהן - האזינו לתכנית רדיו