קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

לסיכון בטחוני אין רגליים
מאת:פרופ` רפי ולדן
ידיעות אחרונות - המהדורה המודפסת
30.07.07


עלא עודה, בן 25 איש מנגנון הבטחון של הפתח בעזה, נקלע ב-14 ביוני לקרב יריות עם פעילי חמאס. צרור כדורים פגע בגפיו התחתונים. הוא הובהל לבית החולים `שיפא`, כשהוא סובל מפגיעות קשות בעצמות ובכלי הדם. עודה עבר מספר ניתוחים, אך הם ניכשלו ואספקת הדם לרגליו נחסמה. כיון שבעזה לא מסוגלים להתמודד עם פציעות מורכבות כאלה, פנה בית החולים בבקשה להעבירו לישראל.

הדו`ח המפורט, שהגיע אלי באמצעות עמותת `רופאים לזכויות אדם`, לא הותיר ספק. כמומחה לניתוחי כלי דם, שלחתי ב-18 ביוני חוות דעת מנומקת למפקדת התיאום והקישור של צה`ל (מת`ק), שבא הבהרתי כי אם לא יגיע עודה תוך 24 שעות לטיפול בישיראל, רגליו ייקטעו.

שני בתי חולים בישיראל הביעו נכונות לקלוט את הפצוע, אך פנייתנו ניתקלה בסרוב, בנימוק שהאיש `מנוע כניסה`. למחרת הגישה העמותה עתירה לבג`ץ, שנידונה בדלתיים סגורות. בית המשפט הורה לגורמי הביטחון לבחון את האיזון הנידרש בין דחיפות הטיפול לבין הסיכון המיוחס לפצוע. הוגשה בקשה נוספת שבה הודגשה חומרת מצבו הרפואי של עודה. גם הבקשה הזו נידחתה. ב-22 ביוני נקטעה רגלו הימנית.

ב-27 ביוני נערך דיון נוסף בבג`ץ, בעקבות דיווח של העמותה על מצבו המידרדר ועל סכנה לרגלו השמאלית. בית המשפט קיבל את עמדת השב`כ, שלפיה האיש מהווה `סיכון בטחוני`. כניסתו לישראל לא אושרה. ב-29 ביוני נקטעה רגלו השמאלית.

סמד אלג`דיאן בן 19, נפגע ברגליו מירי אנשי חמאס. בבית החולים `שיפא` נקטעה רגלו הימנית מעל לברך. מצב רגלו השמאלית הלך והחמיר. הוגשה בקשה לפנותו לישראל, היא נדונה בבג`ץ. הבקשה נידחתה. לפי המלצת השב`כ בשלילת האפשרות שיועבר לטיפול בירדן, תחת אבטחה ישראלית. ב-20 ביוני כתבתי חוות דעת, שלפיה קיימת סכנה קריטית לאובדן הרגל והבהרתי כי יש להעביר מיד את אלג`דיאן לטיפול רפואי בישראל. הבקשה נידחתה. ב-7 ביולי ניקטעה רגלו השמאלית.

באותו שבוע, הגיע אלי למרכז הרפואי שיבא ע.ט. בן 20, גם הוא איש פת`ח שנורה ע`י פעילי חמאס וגם הוא ניפגע ברגלו. גם הוא עבר בעזה ניתוח שנכשל, סבל מזיהום חמור והיה מיועד לקטיעת רגלו הימנית. בניתוח המורכב, שארך יותר משש שעות, הצלחנו להציל את רגלו.

למדתי רפואה כעתודאי, שירתתי בצה`ל יותר משני עשורים כרופא, כלוחם בצנחנים וכמפקד בדרגת סא`ל. חונכתי, וכך חינכתי את הדורות שבאו אחריי, כי בתום הקרב מטפלים לא רק בפצועים שלנו אלא גם בפצועי האויב. לא פעם מצאתי עצמי מטפל בחייל מצרי או במחבל, שרק דקות קודם לכן ניסה להרוג אותי ואת חבריי. זה הקוד האתי של צה`ל. זה הצו המוסרי של היהדות.

אני תוהה מה עובר בראשו של איש שב`כ או חייל, הקובע כי צעיר קטוע רגל, שעומד לאבד את רגלו השניה, מהווה סיכון ביטחוני, וכך גוזר גורלו לחיים של סבל וכאב? על מה הם חושבים, כשבקשה דחופה ונואשת, הניתמכת באישור רופא ישראלי בכיר, מטופלת באיטיות בירוקרטית מטריפה? ומה מביא את השופטים הבכירים ביותר שלנו לקבל את המלצות השב`כ כ`כזה ראה וקדש`, גם כאשר הן עומדות בסתירה מוחלטת לחוות דעת רפואיות ולשכל הישר? איך ניתן לסבול את המחשבה שאדם פצוע, שבמרחק שעה ממנו נימצאים רופאים שמוכנים להצילו מנכות או מוות, מופקר בנימוק ההזוי של סיכון בטחוני? זה לא מוסרי. זה לא יהודי.

אחרית דבר: מוחמד מורתג`א, בן 19 סבל מגידול סרטני ממאיר במוחו. אונקולוגית בכירה מ`הדסה` בירושלים מסרה חוות דעת, כי רק העברתו הדחופה לטיפול בישראל תציל את חייו. הבקשה נידחתה, ומיד הוגשה בקשה דחופה - תשקלו שוב, הילד הזה ימות. ב-1 ביולי הודיעה המשפחה: מוחמד מת. בשעה 17.00 התקבלה תשובה מהמת`ק, `הוחלט לאשר כניסתו של מוחמד מורתג`א לישראל`.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

נמצא פרטנר לפגיעה בעזה
553 אל תגידו לא ידענו
הכיבוש: מי משלם את המחיר‎ - דוח חדש ומקיף של מ—