קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

האם ישראל ערב דיקטטורה?


מאת: מיכאל שרון
הגדה השמאלית
[ ::: בימת שמאל ::: ]

2007 / 09 / 21
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5656

יש אקלים חברתי חדש בישראל. תופי המלחמה רועמים מזה יותר משנה, ללא שקורה כלום למעשה, ושיעור הקסאמים ירד כמעט לאפס. הפרשנים הצבאיים מפיחים תרועת אירועים מלחמתיים המתרחשים כל העת כביכול, המדיה הומה בידיעות על פעילות צבאית גבוהה, הן בישראל והן אצל הצד היריב, נפילת קסאם בודד מדווחת כאילו היה כאן לפחות המפץ הגדול, תוך העצמת משמעותם של פעולות ביטחון ורכש שגרתיות.

לשבריר רגע, במצב הנוכחי, עשויות אמנם להתפרסם מדי פעם ידיעות חורגות (ליתר דיוק, שבריר ידיעה או רימוזי רמזים) אודות יוזמת שלום גורפת, מצוטט איזה עיתון כוויתי נידח, דמות פוליטית לא מרכזית מקושרת ל`תוכנית` הכוללת `ויתורים מרחיקי לכת`.

והדבר אכן פועל את פעולתו להזעיק מיד את הימין לתמוך בממשלה `בשעת חירום לאומית זאת` (למשל, הצהרת נתניהו מה-19 בספטמבר אודות שיתופו ב`מבצע` בסוריה), ובולם ביקורת מצד חוגי שמאל, תוך יצירת רפלקס `לקראת שלום` כשאין כאן כלום.

ושוב ממשיכות-מתחדשות כשגרתן הרועמת הידיעות על התפתחויות מסוכנות בתחומי טכנולוגיה קטלנית, רכש צבאי מדאיג אצל מדינות שכנות. כך, עקב מניפולציות במידע והפרחתו, מנסרים באוויר הן רעם הקרב, והן במסתור לכאורה, תקוות שלום ביד איתנה עבור גורמי שמאל.

וכך, בפועל נבלמת ומתעמעמת כיום באפקטיביות מדהימה הביקורת, כמעט כל סוג ביקורת כיום, מתפוגגת כל אופוזיציה ממשית לשלטון, ומונצח למעשה דפוס שלטוני חדש, שלב המעצים בקפיצת מדרגה יסודות לא דמוקרטיים וטוטליטריים ותיקים בהוויה הפוליטית בישראל.

ניתן איפוא לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולהבהיר לעצמנו: השאלה כאן אינה מה יקרה במישור העימות הישראלי-ערבי, השאלה היא אולי אחרת לחלוטין, מה מתרחש במישור הפנימי בישראל, ומאילו התפתחויות פנימיות תופי המלחמה האלה מסיחים את שימת-הלב. רוח הפטריוטיזם החדש, בתרומת ליברמן ומאז הפריימריז בעבודה - בכיכובו של הבונפרטיסט ברק - וכי האין כאן היווצרות, לראשונה בתולדות ישראל, של שלטון סמכותני מאוד, או, אם לקרוא לילד בשמו - דיקטטורה למעשה?

נעסוק כאן באיפיונים של מצב חדש, איפיונים שאינם בהכרח היפותטיים.

יתכן שלראשונה בתולדות ישראל תהיה כאן דיקטטורה. בדיקטטורה שם המשחק הוא ריצוי השליט. בדיקטטורה אין ימין ואין שמאל עוד, אלא רק צללים של ימין ושמאל, עבור תחושת האינרצייה של האדם מן השורה, לתת תחושה שהעניינים נמשכים כרגיל, על מנת שימשיך לעמול ו`לתרום` ללא תהיות מיותרות, בתנאים ההולכים ונעשים מרודים ל-80% מאזרחי ישראל.

יש איזו אי-שפיות בדיקטטורה, בראש וראשונה, נוצרת תודעה חדשה לגמרי, המגובה בהיסטריה - תחושה פנימית המעניקה ערך ומשמעות לדברים חסרי ערך, ומנמיכה דברים בעלי ערך. דמעות היסטריות של אושר מופלא זולגות מעיני נשים עת השליט האהוב עד כלות מציין במעמד נישא, על רקע דיגלי הלאום המתנפנפים קלות ברוח, על ההר, את הבנים שנפלו זה עתה במארב טרוריסטי נפשע באזור עזה. איזה אדם נפלא, כה טוב, ומה אם הלחם והבשר הקפוא התייקרו באותו בוקר ב-20%, זה למעלה משנתיים לא ניתנה תוספת יוקר לשכירים, חברות כוח-האדם והעבודה חסרת הזכויות של עובדי קבלן נוגסות במרווח המיקוח של האיגוד המקצועי המרכזי, שגם כך אינו יוצא מגדרו בצוק העיתים.

בדיקטטורה, אנשים שהשליט חפץ ברעתם מטעמיו (או מטעמי מקורביו), לחבריהם ומקורביהם של אנשים אלה מוענק ג`וב משובח, ניתנת דירה מאובזרת במחיר מוזל (כשהעניין מוצג כ`מזל` שהיה לאיש), וזאת על מנת שיפצו פיהם, ויציגוהו באור שלילי מאוד, או כאיש מסוכן. בדיקטטורה עד מהרה מתחילות הצקות לאנשים כאלה, אין הם עוד מקבלים שירותים תמורת כספם מחברות שונות בעילות שונות, תכופות תוך יצירת סיבוך כלשהו. לעיתים גם מבזים, בעילה של רפה שכל או בעייתי נפשית (על פי נוהגם של שירותים חשאיים למיניהם. נחשפה בנושא באופן נדיר הפרקטיקה של השטאזי, עקב הארכיונים שנפרצו לעין כל, אך הדבר כנראה `מקובל` בהרחבה, ואולי גם בשב`כ במקומותינו), בעוד כסאב-טקסט מופצת הגישה שמדובר באיש מסוכן וניזקי.

במצב כזה, אל תצפה שיהיו לך בני ברית או תומכים נסתרים במערכת כלשהי או בארגון כלשהו, אין יותר דבר כזה, ואין יותר מחויבות פוליטית או אידאית אחרת (למעט הומניסטים `חסרי תקנה` או סוציאליסטים שלא הפכו בצוק העיתים לשרדניים ציניים, בני אנוש האלרגים למתרחש עד בחילה, והנרדפים כעת עד צוואר) אלה הצגה בלבד - למען ניתן יהיה לטעון, כי יש לך `בני ברית נסתרים`, ולעשות עניין מכלום, תוך הצגת סכנות. מהצגה זו נהנים אלה שתפקידם לשמור על `הביטחון הפנימי` - דהיינו, כל מוקד של `סכנה` זוכה לתקציבים וג`ובים חדשים, וכך צצים בדיקטטורה מוקדי סכנה רבים.

שם המשחק הוא תכופות הישרדות, וזו הגישה שרוב הבריות מאמצות. אנשים ילשינו איש על אחיו, אנשים יפלילו ויפילו איש את אחיו ורעיו. יעשו עסקות בהן, גוף במסגרתו פועל `איש מטרת זעם השליט` יקריב את האיש, על מנת להציל את השאר.

אנשים רבים אז ינסו לקלוע לגישת השליט, ינסו לאתר מושאי `זעם השלטון`, ולהפליל אותם.

הבגידה שורה בכל.

הטרור כלפי נשמת האדם שורה בכל. הנשמה הופכת מפוחדת, אחוזת טרור. רק שאין עוד מפלט וניחומים כמעט. מצב כיווצה של הנשמה חייב להמשך, שכן זה כלי מרכזי בקימום והנצחת המצב.

והגוף, הגוף הוא עתה הדבר שיש לשמור עליו, בעצם.

מי שקשה לו לחיות במציאות זאת, יצטרך לעזוב אם יוכל. גם דברים אלה נחסמים.

איני מגזים, אבל הכרתנו המדחיקה פועלת לשמירת תחושת הסדר הטוב שלנו, בשביל שנוכל להמשיך במעשי היום יום.


vb
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

יוצאים לליווי רועים פלסטינים בבקעת הירדן
משדרות תפתח התקווה - בוחרים בחיים בעוטף עזה
08/09/2017 סמרטוט אדום 478