קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - התנחלויות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ליל הבדולח בפונדוק - דו`ח מביקור בכפר 1.12.07
מאת: ציונה שניר
04.12.07


בשבת האחרונה התכנסנו כ-50 איש מארגונים שונים, ומספר אנשים שאינם שייכים לשום ארגון, במועצת הכפר פונדוק, כדי לשמוע על קורות הכפר מאז רצח המתנחל בכביש העובר בכפר.
בבואנו ראינו חיילים ניצבים על הכביש. הודענו להם לאיזה צורך באנו והמשכנו בדרכנו.
ראש המועצה, מספר חברי מועצה, ותושבים מן הכפר ארחו אותנו , בבניין המועצה החדש (שבנייתו נתרמה על ידי ארגון אמריקני).
במהלך הפגישה נחשפנו גם לשליטה המוחלטת בחיי התושבים, מעבר לאירועים האחרונים.

חבר מועצת העיר תאר בפנינו את ההתרחשות.
ב- 19.11 נהרג בחור תושב התנחלות בכביש העובר בפונדוק. לתושבי פונדוק אין שום קשר לרצח זה. מאז הכפר נתון כל הזמן בעוצר, ולא נפתח שום שער המאפשר להם יציאה.

ב-24.11 בשעה 8:00 בערב, זרמו לכפר מאות מתנחלים מלווים בחיילים., והתחילו לערוך פוגרום, שנמשך עד 1:00 בלילה. לא היה רכב אחד שחלונותיו לא נופצו. המתנחלים חתכו עשרות צמיגים, השליכו אבנים לתוך הבתים וניתצו חלונותיהם, וניסו לפרוץ גם לתוך בתים. מן האבנים נפגעו מספר אנשים, אך לא היה באפשרותם אפילו לקבל עזרה, כי מי שיצא מפתח מביתו נתקל בחייל, שאיים עליו לירות בו אם לא ייכנס מיד לביתו.
המתנחלים פגעו גם בבעלי החיים, ושברו צינורות, כך ששטפונות פרצו במקומות שונים בכפר.
- וכל זאת בסיוע החיילים, הממונים לכאורה על שמירת הסדר והחוק בשטחים..
במקביל הציבו החיילים מחסומים בכל היציאות מן הכפר..

לאחר דבריו של חבר המועצה התחילו לזרום עדויותיהם הקשות של אנשים מן הכפר, על האלימות ועל האימה שחוו.

להלן מספר עדויות:



`אנחנו גרים מעל הנגריה. המתנחלים פרצו לקומה התחתונה והתכוונו להצית את העצים והיינו עלולים להישרף כולנו. אשתי נכנסה לפאניקה והסטריה מוחלטת. המתנחלים השליכו אבנים לתוך דירתי. אשתי נפצעה מפגיעת אבן שחדרה לדירה. החלטתי להתגונן והתחלתי להשליך ברזלים על המתפרעים. שיסתלקו. פתאום באו שוטרים מהמשטרה הכחולה. למתנחלים אמרו: תצאו כי הערבים עלולים לפגוע בכם. אבל אותי עצרו לארבעה ימים, רק משום שניסיתי להגן על משפחתי. עכשיו אשתי חזרה להוריה בכפר אחר, ומפחדת לשוב הביתה מאימת המתנחלים.

•`המתנחלים השליכו אבנים לתוך דירתי.אשתי נפצעה קשה מפגיעת אבן שחדרה לדירה. החלטתי להתגונן והתחלתי להשליך חפצים על המתפרעים. התוצאה היתה שנעצרתי ליומיים`.

•`בערב, בשעה שכל ילדי נוהגים להתאסף בבית, פתאום הגיע זרם של מתנחלים בסמוך לביתנו. מיהרנו לנעול את הדלתות, הם ניסו לפרוץ לתוך הבית. למזלנו הדלתות היו נעולות, ולכן הם רק השליכו אבנים וניתצו חלונות. מי שרצה לצאת מן הבית נתקל בחייל, שאמר לו: תיכנס או אני יורה בך. בן אחי שניסה להתגונן נעצר`.

•`במרחק מספר קילומטרים מכאן יש לי מפעל גדול לשיש. גם מתנחלים קונים אצלי שיש לבניית בתיהם. מתנחלים יחד עם חיילים פרצו למפעל שלי. אחד החיילים האיר בפנס את הדרך , וכיוון אותם לכיוון השיש כדי לנפץ. שמעתי אותם אומרים למתנחלים: תשברו, אבל. תעשו הכל בזהירות. אל תפגעו בחיים של אנשים . מתנחלת צעירה בת 16, לא הצליחה לשבור את השיש ש`עבדה` עליו. החייל שלידה אמר לה: `אני אעזור לך`, וניפץ את השיש היקר ביותר שהיה לי בעסק. הנזק בעסק שלי - חצי מליון שקל`. רק מאוחר לקראת 1:00 בלילה הגיעו אנשי הימ`ר(?יחידה השייכת למשטרת ישראל), והוציאו משם את המתנחלים. אבל מאז כל לילה המתנחלים ממשיכים להגיע. אני לא יכול לגשת למקום`.

במהלך הפגישה נשאלו שאלות רבות על ידי האורחים. בעיקר לגבי צילומים, שיכולים להוות עדות. הסתבר, שבזמן אמיתי קשה היה להם לצלם, הן מהעדר מצלמות טובות, והן משום שהתושבים אחוזי האימה פחדו שיירו בכל מי שישלוף מצלמה. לעומת זאת יש צילומים מן הימים שלאחר הפוגרום הגדול, שצולמו הן על ידי תושבים, והן על ידי אנשים שהגיעו מבחוץ. .

בהמשך התעורר דיון לגבי טיב הסיוע שאנו יכולים להגיש. ההצעה שהועלתה היתה לנצל את כל הדרכים האפשריות. במקום נכחו נורה רש ויהודית אבידור, שהן גם חברות `יש דין`. נורה רש הצהירה שאם יש מי שמוכן להעיד, `יש דין` מוכן לגבות ממנו עדות לצורך הגשת תביעה (שתי עדויות כבר נגבו בשבוע שחלף, כמו כן ייעשו מאמצים להגיע לעיתונות, לפרסם באינטרנט, באתר `פאנט`, וכן שכל אחד יספר לסביבה הקרובה. כמו כן שני פסיכולוגים קלינים מבין האורחים הציעו את עזרתם למי שמרגיש פגיעה מן הטראומה.

ההחלטה האופרטיבית המיידית היתה: המועצה תשב כ-10 דקות, ותנסח את הצרכים שלה , ובעקבות זאת אנשים יתחלקו לקבוצות עבודה , כדי להעלות רעיונות קונקרטיים לסיוע.

חברי המועצה פרשו להתייעצות, וחזרו עם רשימה ארוכה של צרכים, שהוצגה בתרגומו של זכרייה סדה.

האורחים התחלקו לקבוצות, על פי רצונם להתנדב או על פי כישוריהם. הוחלט שכל קבוצה תגבש הצעות לסיוע קונקרטי.
על פי החלטה – ראש המועצה יהיה המתאם מטעם התושבים, ויעקב מנור מטעם הישראלים.

ברשימת הבקשות, שהעלו תושבים מן הכפר היו גם בקשות , שאינן קשורות ישירות לפוגרום. לדוגמא: היתה בקשה לסייע להם בסימון מעבר חצייה. כידוע הדרך הראשית מקלקיליה למזרח הגדה עוברת בתוך הכפר, והרכבים חולפים שם במהירות. לפני שבועיים נהרג שם ילד. המועצה בקשה לסמן מעבר חצייה, אך מסתבר שגם על כך אין לה סמכות להחליט. היא נאלצת לבקש אישור מן הצבא. ואכן הם פנו למת`ק קדומים, אולם הצבא... לא מאשר.

לא תיארתי כאן אלא את העובדות ללא פרשנויות, אבל שיתוף הפעולה של הצבא עם הפרעות האלה מעורר אימה, ומהווה המשך למה שבוטא במפורש על ידי דוברים רבים בסרט `מליון קליעים באוקטובר`. מפקדים מקומיים בדרג מח`ט, או מג`ד, או מ`פ, או פחות, נוטלים לעצמם סמכויות באין מפריע. ואם הם אוהדים את המתנחלים, או חסר להם קצת action , מתקבלת התוצאה המצמררת הזו. מתוך הדברים עולה גם מידת השליטה של הצבא על חיי היומיום של התושבים. ידיה של המועצה כבולות אפילו לצורך נקיטת אמצעי בטיחות מינימליים למען תושביה .

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

קצת על מה שנעשה בשמנו ברחובות העיר העתיקה ב&#
בפוסט החדש מאת יוסי גורביץ אנו מציגים לכם את ההיסטוריה של עמונה כפי שתושביה לא היו רוצים שתכירו אותה, מסמך אחר מסמך.
השתלטות המתנחלים על מעינות המים בשטחים הכבושים ומניעת הגעת פלסטינים למעיינות המים הטבעיים