קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מסמכים, נתונים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ניתוק עזה – מדיניות ולא `תגובה` - כרונולוגיה של איסורים




1972 ואילך - צו צבאי: היתר יציאה כללי לישראל: פלסטינים מהגדה ומעזה מורשים לצאת בחופשי לישראל (כלומר, לנוע בחופשי בארץ כולה, לעבור בין הגדה לעזה, לשנות מקום מגורים, לעבוד - בלי היתרים).

1989

- הנהגת כרטיס מגנטי ברצועה ל`כשרים` ביטחונית להיכנס לישראל . רק גברים. גילאים מסוימים. (הגיל בהדרגה עולה). תקפים לשנה. בגדה: תעודת זהות ירוקה ניתנת ל`מנועים`. קל לעקוף כי אין מחסומים.


1991

15 ינואר, ערב מלחמת המפרץ:

צו צבאי מבטל את היתר היציאה הכללי מהגדה ומהרצועה שהיה תקף מאז תחילת שנות השבעים. יציאה מותרת רק בהיתרים אישיים שתקפים לכמה חודשים. זוהי תחילת מדיניות הסגר. יציאה בלי היתר - שב`ח.

ספטמבר

מבוטלת הדרישה לקבל היתר יציאה לחו`ל מראש. ההיתר ניתן (או לא) במעברי הגבול (רפיח, אלנבי, נתב`ג).

סטודנטים עזתים שנרשמו ללימודים בגדה לא מקבלים היתרי יציאה לישראל ואינם יכולים להגיע ללימודיהם בגדה.

יותר ויותר בקשות לאיחוד משפחות של עזתים הנשואים לישראלים
ישראליות - נדחות.
משטרה מתחילה לערוך מצוד אחר פועלים פלסטינים: בודקת אם בידיהם אישורי שהייה תקפים. עזתים נשפטים ונקנסים. תושבי גדה - פחות, ככל הידוע. בעיקר מגורשים בחזרה.

מתחילות שיחות שלום ב`ועידת מדריד` - משלחת פלסטינית חלק מהמשלחת הירדנית

1993
מארס

מוכרז `סגר כללי` על השטחים (ההיתרים הקיימים - מבוטלים) ולאחריו - האיסור לצאת בלא היתרים אישיים נאכף ביתר חומרה באמצעים משטרתיים ובהצבת מחסומים. הוא גם מוחל בפעם הראשונה בחומרה גם על מזרח ירושלים. (לכן בטעות בגדה אומרים עד היום שהסגר התחיל במארס 1993)

ספטמבר 1993

הצהרת העקרונות בין אש`ף לישראל קובעת שהעזה והגדה מוכרות על ידי שני הצדדים כיחידה טריטוריאלית את

במהלך השנה: עזתים החיים בגדה המערבית מבינים שהם זקוקים לאישורי תנועה (יציאה לישראל מעזה) כדי להישאר בגדה. הם מנסים מוצא אחר: לשנות כתובת בתעודת הזהות (במשרדי המינהל האזרחי). מגלים שבקשתם לשינוי כתובת אינה נענית בקלות, בניגוד למה שהיה בשנים קודמות.

נסגרת או נאסרת כניסת פלסטינים לרצועה דרך המעברים המזרחיים (כיסופים, נחל עוז). בייחוד משפיע על הפועלים שעובדים בקיבוצים ובמושבים שליד המעברים שחייבים לעשות עיקוף ולהיכנס רק דרך `ארז`.

נבנית גדר ביטחון מסביב לרצועת עזה.

בנייה אינטנסיבית ביציאה הצפונית מהרצועה והפיכתה למחסום שבודק אלפי בני אדם מדי יום. ההפעלה בידי המינהל האזרחי וצה`ל.


1994
מאי
צו צבאי אוסר על כניסת ישראלים לשטחים הפלסטיניים ברצועת עזה
ערב העברת הסמכויות האזרחיות לפלסטינים ויישום הסכם `עזה יריחו תחילה`

איסור על יציאה מעזה במכוניות

יותר ויותר סטודנטים עזתים שלומדים בגדה ואחרים שלהם עבודה, עסקים ומשפחה בגדה - מגיעים אליה בעיקוף גדול: יוצאים מרפיח ונכנסים דרך ירדן, גשר אלנבי.

1995

אוגוסט

הכרטיס המגנטי משודרג ומקודד כך שיציין את יום היציאה מהרצועה והשיבה אליה. בעלי היתר כניסה יומי לישראל אינם יכולים עוד ללון מחוץ לרצועה, גם לא בגדה המערבית וגם לא ב`יריחו` (`שטח רשות פלסטינית`, כמו עזה).

ספטמבר

1995 - נחתם הסכם הביניים (החלת העברת הסמכויות האזרחיות לפלסטינים גם בגדה המערבית ). סעיף 28 קובע שזו סמכות פלסטינית לשנות מען בתעודת זהות, אך יש לדווח למינהל האזרחי על כל החלפת כתובת.

דצמבר 1995 - צה`ל מפנה בסיסים במרכזי ערים בגדה המערבית.

מדי פעם בין השנים 1994 ל-2000 מוכרז סגר כללי על עזה מסיבות ביטחוניות למיניהן (יותר נכון לכנותו `סגר הרמטי`). היתרים קיימים מבוטלים.

1996

חובת ההצטיידות בכרטיס מגנטי מוטלת גם על תושבי הגדה המערבית (בעיקר אנשים שנמצאים קבוע בישראל: פועלים, סוחרים , אנשי עסקים). מגנטי נדרש גם מנשים (בעזה ובגדה).

עזתים (והוועדה האזרחית שאחראית על רישום אוכלוסין) מגלים שבקשות להחליף כתובת מעזה לגדה - נדחות. (הפקיד הפלסטיני משנה את המען בתעודה, אך במחשב שבידי החיילים והרשויות הישראליות - המען לא שונה. ישראל שולטת במאגר הנתונים - רק אישורה מאפשר שינוי נתון).

קציני תיאום ישראלים מבשרים לפקידים הפלסטינים בוועדת התיאום האזרחית שהחלפת כתובת מעזה לגדה מחייבת אישור ישראלי. לא ברור לפי איזה קריטריונים חלק מהמבקשים נענים - והשאר – לא.


1997

אסור לעזתים לצאת לחו`ל דרך גשר אלנבי או להיכנס דרכו לגדה, בלא היתרים אישיים מיוחדים.

1998

אסור לעזתים לצאת ולהיכנס לארץ דרך נמל התעופה בן גוריון


1999

אוקטובר - מופעל `מעבר בטוח` בין עזה לגדה בנתיב אחד דרומי, כניסה בתרקומייה (נסיעה באוטובוסים מיוחדים בליווי צבאי, כדי למנוע עצירה בישראל). הנתיב הצפוני (דרך רמאללה) לא מוסכם: הפלסטינים דורשים שנקודת הבדיקה תהיה על הקו הירוק (אזור לטרון), הישראלים דורשים שהיא תהיה בביתוניא (מרחק של כ-14 ק`מ מהקו הירוק).

במשך השנתיים-שלוש האחרונות עד סוף ספטמבר עלה מספר הסטודנטים העזתים שקיבלו אישורי יציאה: אך רבים נשארים בגדה במשך שנתיים שלוש רצופות בלי לחזור הביתה כדי לחדש אישורים, כי לעולם אין לדעת האם ומתי יצא אישור חדש. אוניברסיטאות חוששות לקבל עזתים ללימודים בגלל הסכנה שייעדרו במשך חודשים ארוכים.

2000

סוף ספטמבר. פורצת אינתיפאדה שנייה. המעבר הבטוח נסגר.


ישראל: תוקף ההסכמים עם הרשות פקע, היא אינה מחויבת עוד להגדרת הגדה והרצועה כיחידה טריטוריאלית אחת (כפי שעולה מתשובות המדינה).

ישראל אוסרת על סטודנטים עזתים ללמוד בגדה. (איסור רשמי מתברר רטרואקטיבית דרך פניית סטודנטים לבג`ץ, כמה שנים לאחר מכן)

2001

מוגבלת עד מינימום כניסת לא עזתים לרצועה. אנשים מגלים שמותרת כניסה רק במקרה של מוות או גסיסת אדם מדרגת קרבה משפחתית ראשונה.

2002

מתחילה תופעה של גירוש עזתים מהגדה לעזה - רבים מהם שוטרים פלסטינים ששירתו בגדה. לראשונה בעל פה מכריזים על עזתים בגדה כשוהים בלתי חוקיים.

מאי – כנסת ישראל פותחת בהליך חקיקתי של מניעת איחוד משפחות פלסטיניות, שאחד מבני הזוג אזרח ישראלי.

2004

יוני – ישראל מאשרת תוכנית `התנתקות` מעזה

נובמבר

כוחות צבא פושטים על דירה בביר זית, עוצרים ומגרשים לעזה ארבעה סטודנטים להנדסה

2005

ספטמבר
אחרי פינוי ההתנחלויות, הבסיסים הצבאיים ומעבר הגבול רפיח - ישראל מכריזה על סוף הכיבוש הצבאי.

מעברי הרצועה מוכרזים כמעברים `בינלאומיים`. משרד הפנים הישראלי האחראי על המעברים פקיד את ההפעלה בידי המינהל האזרחי.

2006

ספטמבר

אזרחים זרים נדרשים להצטייד באשרת כניסה `רב פעמית` אם ברצונם לעבור דרך מחסום ארז (כסוג האשרה הנדרש ביציאה לחו`ל).

2007

פברואר

אזרחים ישראלים (פלסטינים) ותושבים ירושלמים (פלסטינים) בעלי היתרי כניסה לעזה חייבים להציג בארז דרכון או תעודת מסע. פלסטינים מהגדה עדיין פטורים מהצגת דרכון, על פי צו של שר הפנים הישראלי .

סוף 2007 - עזתים נדרשים לקבל מהמינהל האזרחי היתר שהייה בגדה ולא רק היתר יציאה דרך ישראל, שתוקפו ליום אחד.

יציאה: מסיבות `הומניטריות` בלבד (או למקורבים מאוד לרשות הפלסטינית)

2009

מארס:

דרך פניות `המוקד` לבג`ץ מתברר שישראל אינה רואה עוד באיחוד משפחות כסיבה `הומניטרית` לצאת מעזה לגדה: מורשים לעבור לגדה רק יתומים מתחת לגיל 16 או נכים מבוגרים מעל גיל 60 שאין להם כל עזרה בעזה. אם יש קרובים מדרגה שנייה ושלישית בעזה, אנשים אלו לא יורשו לצאת גם אם בגדה יש להם קרובים מדרגה ראשונה (הורים, ילדים). (בניגוד לנוהל הפוך: שהיתר כניסה לעזה מותר רק לאנשים שלהם קרובים מדרגה ראשונה, שגוססים, מתו או מתחתנים).

אוקטובר

בעל תעודת זהות עזתית, שחי כבר 11 שנים בגדה המערבית - מקבל בפרוטקציה גדולה אישור לנסוע ללימודים בבריטניה . שב באוקטובר, ועל דרכונו הפלסטיני מוטבעת חותמת של אשרת כניסה לגדה המערבית.

הערת העורכת: החומר חולק במסגרת הרצאה של עמירה הס בירושלים
ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בעקבות מסע שניהלו אוהדי הפלסטינים בהולנד, &#
אמנסטי - עצומה בקריאה לממשלות למנוע הכנסת ת&#
הספר נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנ