קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מורשת גולדסטון לישראל
מאת נעמי קליין
העוקץ
10.2.2011
http://www.haokets.org/2011/02/10/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/

ספר חדש על דו`ח גולדסטון יוצא לאור, ומזמין את הקורא/ת ללמוד את הדו`ח ואת הנסיבות שלתוכו נולד ואף לבחון את שאלת השלכותיו על העולם ועל צדק אפשרי. המבוא לספר מובא כאן בתרגום עברי
כשביקרתי בעזה בקיץ של 2009, שישה חודשים אחרי ההתקפה הישראלית, חוויתי אותה כזירת פשע. עדויות ניכרו בכל מקום – בתי המגורים ובתי הספר שהיו לגלי אבנים, הקירות שהושחרו על-ידי פצצות הזרחן, גופי הילדים שטרם נרפאו בשל מחסור בטיפול רפואי. אבל איפה הייתה המשטרה? מי תיעד את הפשעים הללו, ראיין את העדים, הגן על העדויות מפני שיבוש?

במשך חודשים נראה שתהיה חקירה. ואכן, עזתים רבים שפגשתי בביקור היו שרויים בטראומה מהיעדר החקירה הבינלאומית ממש כמו מעצם ההתקפות. הם הסבירו שאפילו בימים החשוכים ביותר של ההסתערות הישראלית, החזיקה אותם התקווה שאי אפשר יהיה להתעלם מכך שהפעם ישראל הלכה רחוק מדי. מונה אל-שאווה, העומדת בראשות יחידת הנשים במרכז הפלסטיני לזכויות אדם, סיפרה לי שתושבי עזה התעודדו מהדיווחים על מפגינים פרו-פלסטינים שגדשו את רחובות לונדון וטורונטו. `אנשים דיברו על פשעי מלחמה,` היא נזכרת. `הרגשנו שאנחנו לא לבד בעולם.` בתקופה ההיא נראה היה שהשלכות רציניות ינבעו מביטוי הזעם שגררו ההתקפות ויתבטאו בהעמדה לדין של מבצעי העבירות. באור הבוהק של חקירה בינלאומית, ישראל בוודאי תצטרך לסגת מהמצור האלים שהטילה על עזה ושבודד את עזה משאר העולם מאז שחמאס עלה לשלטון. אלה שהעזו לחלום שכנעו את עצמם, שמתוך הההפקרות והטבח עולם צודק יפציע סוף כל סוף.


הפגזת צה`ל לעבר עזה, ינואר 2009. צילום: David Buimovitch/ AFP/ Getty Images, cc-by-cau napoli
אלא ששישה חודשים מאוחר יותר, הגיעה ההתפכחות הנוקבת: כוחות ההצלה לא יבואו. למרות ההתמרמרות ההוגנת, ישראל לא אולצה לשנות את התנהגותה בשום צורה. עזה נותרה על מנעול ובריח, אלא שעכשיו הסגר מנע כניסתם של חומרי בנייה וחיבל באספקת מצרכי יסוד שהתושבים נזקקו להם נואשות. (הייתה זו המתקפה הרצחנית על המשט ההומניטרי, שנה לאחר מכן, שגרמה לדיון ציבורי רציני להתעורר). חמור מכך, האנשים שפגשתי היו מודעים לחלוטין לכך שהם עשויים למצוא עצמם לכודים תחת התקפות חיל האוויר הישראלי בכל רגע, בשל כל סיבה שרירותית שתבחר ישראל. המסר שנשלח באמצעות השיתוק של החוק הבינלאומי היה מחריד: ישראל נהנתה מחסינות מוחלטת, ואין מפלט.

או אז, כמו משום מקום, הופיע נציג החוק. שמו היה השופט ריצ`רד גולדסטון, והוא עמד בראש ועדת החקירה של האו`ם. המנדט שלו היה להעריך האם בוצעו פשעים במסגרת מתקפת צה`ל על עזה. אני עצמי הזדמנתי לעזה כאשר השופט גולדסטון עסק בפרטים האחרונים של השימועים הציבוריים, ופגשתי מספר אנשים שהעידו לפניו, כמו גם אחרים שפתחו את ביתם לאנשי המשלחת, חושפים בפניהם את הצלקות שהותירו כלי הנשק הישראלים וחולקים תמונות של בני משפחה שנהרגו בתקיפות. סוף כל סוף, נדמה היה שאור החל לנגוה על פיסת האדמה מוכת השברים הזו. אבל היה זה אור עמום, ועזתים רבים נותרו ספקניים באשר למידת הצדק שתיחלץ מפעולות הוועדה. אם ההתקפות הישראליות לא גררו פעולת נגד, חשבו, איזו תקווה יש שמילים בדו`ח יעוררו את העולם לפעולה? חשש זה התברר בדיעבד כחוכמת הישרדות.



הניסיונות לעכב, לחבל ולקבור את דו`ח גולדסטון החלו לפני שמילה אחת בו נכתבה. הממשלה הישראלית דחתה את ההחלטה המקורית של מועצת זכויות האדם של האו`ם לחקור את האישומים בדבר פשעי מלחמה במהלך מבצע `עופרת יצוקה`. המועצה מוטה באופן חסר תקנה, טענו בישראל, וההחלטה מה-12 בינואר 2009 להקים את ועדת החקירה הייתה לדברי שר החוץ הישראלי `חד צדדית ובלתי רלוונטית.` נכון הדבר שהמנדט המקורי של הוועדה התייחס לחקירה של הפרות שבוצעו `על-ידי הכוח הכובש, ישראל, נגד העם הפלסטיני.` אבל כשהשופט גולדסטון מונה לעמוד בראשה והכריז שהמנדט הורחב כך שיכלול פשעים אפשריים שביצעו פלסטינים `אם לפני, במהלך או אחרי` המתקפות, ישראל סירבה בפסקנות להכיר במציאות החדשה. `אין הרחבה של המנדט,` התעקש דובר משרד החוץ יוסי לוי, חרף העדות המוצקה שסתרה את גרסתו. לוי הוסיף, `אנחנו לא נשתף פעולה עם הוועדה, משום שמשימתה אינה לחקור את האמת אלא למצוא דרכים חוקיות למחצה כדי לתקוף את ישראל.`

כשהתחוור שהוועדה תמשיך במלאכתה למרות ההפרעה השיטתית, הממשלה הישראלית החליפה אסטרטגיה ועשתה כל שבכוחותיה כדי לחבל בעבודה של גולדסטון. במסגרת זו סירבה הממשלה הישראלית להרשות למשלחת האו`ם לבקר בשטחי ישראל. משמעות איסור זה הייתה שחברי הוועדה נאלצו להגיע לעזה ממצרים. השלכה נוספת להחלטה הישראלית הייתה שנבצר מחוקרי המשלחת לבקר בשדרות ובאשקלון, על מנת להקשיב לקורבנות הישראליים של רקטות הקסאם – עדות קריטית לוועדה, שביקשה להגשים את המנדט לחקר הפשעים משני הצדדים. האסטרטגיה בה נקטה ישראל הייתה שקופה למדי: גולדסטון ייאלץ לייצר דו`ח חד צדדי, שאפשר יהיה לפטור אותו בהתלהבות בשל היותו חד צדדי.

זה לא עבד. על מנת לעקוף את מחסומי הדרכים שהציבה הממשלה, הטיס גולדסטון ישראלים לז`נבה, כדי שיוכל לשמוע את עדויותיהם באופן אישי. כשיצא הדו`ח, הוא שיקף את שיעור הפשעים שבוצעו על-ידי כל אחד מהצדדים, מתמקד בעיקר בפעולות ישראל, כולל ההתקפות על בנייני מגורים, בתי חולים ומסגדים, שהרגו יחדיו מספר רב של בני אדם, כמו גם בהתקפות על תשתיות אזרחיות כמו מתקני מים, כלים חקלאיים ומפעלי תעשייה. אך הדו`ח לא פטר את חמאס בלא כלום. במסקנותיו קבע גולדסטון ששיגור הרקטות והמרגמות לעבר איזורים מיושבים `נטולי מטרות צבאיות` – פרקטיקה שננקטה על-ידי הזרוע הצבאית של החמאס בנוסף לקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות – `מעיד על ביצוע התקפה חסרת אבחנה על אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, פשע מלחמה, שעשוי להסתכם בפשיעה נגד האנושות.` בנוסף האשים גולדסטון את חמאס בביצוע `משפטי שדה` ברצועת עזה ואת הרשות הפלסטינית בדיכוי כמו גם בעינוי בתחומי הגדה המערבית.


הפגנה במלבורן, ינואר 2009. צילום: cc-by-takver

הפגנה במלבורן, ינואר 2009. צילום: cc-by-takver
דו`ח גולדסטון הנו מסמך רציני, הוגן ומטריד ביותר, ככל הנראה הסיבה לכך שהאסטרטגיה הישראלית מאז פרסומו היא לדבר פחות או יותר על הכול, למעט תכניו. ההסחות נעו מהצגות על דעתו המשוחדת של האו`ם דרך מסע הכפשות על ההיסטוריה האישית של השופט גולדסטון ועד טענות על קונספירציה מפוארת שנועדה להתכחש לזכות קיומה של ישראל. דורי גולד, שגריר לשעבר ויועץ פוליטי בכיר, אמר שהדו`ח הוא `כתב האישום הרציני והאכזרי נגד ישראל הנושא חותם של האומות המאוחדות` מאז שהאו`ם השווה את הציונות לגזענות בשנת 1975 ו`מתקפה על החברה הישראלית בכללותה.` ראש הממשלה בנימין נתניהו הסביר מצדו ש`אנו ניצבים בפני שלוש סכנות עיקריות: איום הגרעין, איום הטילים ומה שאני מכנה איום גולדסטון.` הביטוי `עלילת דם` נזרק לחלל בהפקרות, תוך השוואה מחפירה של דו`ח גולדסטון עם המשפטים האנטישמיים מימי הביניים בהם הואשמו יהודים בשתיית דם של ילדים נוצרים. (מסיבה כלשהי, אזכור עלילות הדם נחשב בעייתי רק כאשר שרה פיילין משתמשת בו לרעה).

בהינתן הסתה זו מהדרגים העליונים, אין פלא שהשופט בן ה-72 כמעט נמנע מלהשתתף בחגיגת בר המצווה של נכדו בפרבר של יוהנסבורג, ושבבית הכנסת בו התקיים האירוע חששו מהתפרצות אלימה. `לא יכולתי להאמין שהכעס הפוליטי שהופנה כלפיו – שלאנשים הייתה כל זכות להביע – התפתח לכדי זעם משולח רסן ומשולל מצפון, שאיים להפר את את הרוח של אחד מהפנים המקודשים ביותר למסורת היהודית,` אמר השופט הדרום-אפריקאי הנודע אלבי זאקס.

ישראל אינה סובלת ממחסור של מבקרים, רבים מהם יהודים. מה יש בגולדסטון שהצית את הבעירה הזו? התשובה המתקבלת ביותר על הדעת נמצאת בטכניקות הרטוריות המיוחדות בהן נקטו מנהיגי ישראל על מנת להגן על פעולותיהם. במשך עשורים, פקידים בכירים בישראל כופפו כל ביקורת מטעם ארגוני זכויות אדם בטענה שמי שמחשיבים את החוק הבינלאומי נטפלים לישראל אך מעלימים עין כשפשעים חמורים מתבצעים על-ידי מדינות אחרות. האתגר שהציב גולדסטון היה העבר שלו כשופט ברחבי העולם, אשר הקשה על ישראל להשתמש בטיעון הנ`ל באופן אמין.

גולדסטון החל את הקריירה השיפוטית שלו כאחד מקומץ שופטים ליברלים שישבו על כס השיפוט בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. למרות שנדרשו לאכוף את חוקי המדינה האלימים והמפלים, שופטים אלה יכלו לפגום במערכת מבפנים, כשהם מסייעים להחליש את אחיזת האפרטהייד בשנותיו האחרונות. פסיקה של גולדסטון משנת 1982, למשל, מנעה משופטים לגרש שחורים ו`מעורבים` מבתיהם, על מנת ליצור שכונות ללבנים בלבד, מבלי להתחשב בשאלת דיור חלופי, דרישה שהפכה את אכיפתו של חוק חלוקת האזורים (Group Areas Act) השנוא לכמעט בלתי אפשרית. כשהאפרטהייד נחלש, גולדסטון החל למלא תפקיד פעיל יותר, כשחשף מערך של יחידות הרג בלי משפט בתוך כוחות המשטרה והצבא של דרום אפריקה – פשעים שבוצעו על-ידי יחידות אלה הובאו בהמשך בפני ועדת האמת והפיוס של המדינה.


גולדסטון. מבסס את תפיסת הצדק על היהדות. צילום: UN Photo/Jean-Marc Ferre, cc-by- United Nations Information Service - Geneva
תרומתו של גולדסטון להקמת הדמוקרטיה הרב גזעית הראשונה של דרום אפריקה הובילה אותו לזירה הבינלאומית, בה הוא שימש כתובע ראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי של האו`ם ודן בפשעי מלחמה, טיהור אתני ורצח עם ביוגוסלביה וברואנדה. במסגרת זו החל גולדסטון להקדיש את חייו להתחייבות שאחרי השואה לפיה `לעולם לא שוב` – לעולם לא שוב, לאף אחד. `אם פושעי העתיד שיבצעו רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה רציניים יובאו למשפט וייענשו באופן הולם,` כתב במאמר ב-2001, `הרי שמיליוני הקורבנות החפים מפשע שנטבחו בשואה לא מתו לשווא. זיכרונם יישאר חי והם ייזכרו כשפושעי המלחמות הבאות יועמדו לדין. יתירה מזאת, אין זה מופרז לקוות שצדק יעיל ישרת גם כדי להרתיע את פושעי העתיד ויגן על מספרים בלתי ידועים של קורבנות פוטנציאליים.` השופט היה תמיד ברור לגבי העובדה שתודעת הצדק שלו הושפעה עמוקות מיהדותו. `בגלל ההיסטוריה שלנו, אני מוצא שקשה להבין איך יהודי כלשהו אינו מתייצב באופן טבעי נגד כל סוגי האפליה,` אמר לג`רוזלם רפורט ב-2000.

את תפיסת הצדק הזו, תגובה ישירה לשואת יהודי אירופה, הביא השופט גולדסטון לעבודתו בעזה ב-2009, מתעקש שוועדת החקירה בראשותו תבחן את הפשעים שביצעו הן הישראלים והן הפלסטינים. מינויו של גולדסטון למשימה בעזה הפחיד את המנהיגים הישראלים משום שלא היה באפשרותם לטעון שהשופט נטפל לישראל בגינוי חריג. באופן צלול וללא עוררין, גולדסטון יישם על ישראל את אותם עקרונות שלאורם פעל במשך עשורים ביחס למדינות אחרות. הדבר היחידי שנותר לישראל ולבנות בריתה לעשות היה לוודא שהמלצות הדו`ח לעולם לא יוגשו לגוף שיפוטי בעל שיניים. בארצות הברית המשימה הייתה קלה: לוביסטים פרו-ישראלים שכנעו בחריצות את בית הנבחרים להכריז שהדו`ח `מוטה באופן חסר תקנה ואינו ראוי לעיון נוסף או ללגיטימציה,` והפסיקה נגד הדו`ח עברה ברוב של 344 נגד 36. בשטחים הכבושים, המשימה לקבור את הדו`ח דרשה טקטיקות מכוערות. לפי דיווח בעיתון הארץ מה-17 בינואר, 2010, הופעל על יו`ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לחץ ש`במידה שלא ידרוש דחייה במועד ההצבעה על אימוץ הדו`ח במועצת זכויות האדם של האו`ם, ישראל תהפוך את הגדה ל`עזה שנייה.``

אך בעוד ממשלות המערב המשיכו להגן על ישראל מלקיחת אחריות, בהתעקשות שסנקציות כלכליות אינן עומדות על הפרק ותוך קבלתה של ישראל ל-OECD, החברה האזרחית ברחבי העולם מילאה את החסר. הממצאים של דו`ח גולדסטון הפכו לכלי רב עוצמה בידי תנועת ה-BDS שמבקשת לדחוק את ישראל לציות לחוק הבינלאומי באמצעות אותן טקטיקות של לחץ בלתי אלים שסייעו להביא לקיצו של עידן האפרטהייד בדרום אפריקה. הספר החדש The Goldstone Report: The Legacy of the Landmark` `Investigation of the Gaza Conflict יאפשר לאנשים רבים יותר לקרוא את הדו`ח, בליווי ביאורים ופרשנות. קוראי הספר יוכלו לגבש דיעה משלהם ביחס לשאלה האם ישראל מופלה לרעה או שמא להיפך, נקראת סוף כל סוף לסדר.


תחת מתקפה. עיבוד: cc-by-cactusbones

אחת מהתגובות יוצאות הדופן לדו`ח הגיעו בינואר 2010, כשקואליציה של אחת-עשרה קבוצות מובילות לזכויות אדם בפלסטין קראו לחמאס ולרשות הפלסטינית לחקור את אישומי גולדסטון המצביעים על שותפות לפשעי מלחמה. זאת, חרף העובדה שהממשלה הישראלית סירבה לחקור באופן עצמאי את האישומים הרבים אף יותר שהצטברו נגדה בדו`ח. עמדתה האמיצה של הקואליציה הצביעה אולי על מה שיסתבר כמורשת הנצחית של דו`ח גולדסטון. למרות שרובנו מתיימרים להאמין בזכויות אדם ולהתנגד לפשעי מלחמה באשר הם, במשך זמן רב מדי העקרונות הללו רחוקים מלהיות נחלת הכלל. לעיתים קרובות מדי אנחנו מתנצלים על פשעים בצד `שלנו`; לעיתים קרובות מדי האמפתיה שלנו מיושמת באופן סלקטיבי. אם להידרש רק לדוגמא רלוונטית אחת, גם מועצת זכויות האדם נכשלה תכופות במילוי חובתה לחקור את כל הפרות זכויות האדם המשמעותיות, בהתעלם מהמדינות בהן בוצעו. כך שבזמן שהמועצה שלחה באומץ את ועדת גולדסטון לחקור את הפשעים שבוצעו בעזה, היא נותרה שקטה באופן שערורייתי ביחס לטבח ולמעצרים ההמוניים שבוצעו בהודו ובסרילנקה, שהתרחשו לכאורה חודשים ספורים בלבד אחרי המתקפה על עזה.

סלקטיביות מהסוג הזה היא מתנה לממשלות דוגמת ממשלת ישראל, המתריסות חוסר חוק, מאחר שהיא מאפשרת למדינות להסתתר מאחורי הצביעות של מבקריהן. (`שיתקשרו אלינו ביום שמועצת זכויות האדם של האו`ם תחליט על חקירת זכויות אדם במקום אחר על פני הכדור,` אמר דובר משרד החוץ יגאל פלמור, כשהוא מסביר את סירוב ממשלתו לשתף פעולה עם גולדסטון.) אלא שקנה מידה חדש הוצב. דו`ח גולדסטון, עם עקביותו המוסרית הבלתי מתפשרת, השיב לתחייה את העקרונות המיושנים של זכויות אדם אוניברסליות ושל החוק הבינלאומי, המקודשים במערכת שהיא אמנם פגומה, אך נותרת הגנתנו הטובה ביותר נגד הברבריות. כשאנחנו מתלכדים מסביב לדו`ח, מתעקשים שהוא ייקרא ויוצא לפועל, אנחנו מגינים על המערכת הזו. כשיראל ותומכיה מגיבים לגולדסטון בהכרזת מלחמה על החוק הבינלאומי, מתארים כל אתגר מטעם החוק כלפי פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים כלוחמה באמצעים משפטיים, הם מסכנים בצורה פזיזה את הארכיטקטורה של זכויות האדם שעוצבה עם אימי השואה.

אחד מהאנשים שפגשתי בעזה הוא איברהים מועמר, ראש האגודה הלאומית למשפט ודמוקרטיה. הוא בקושי יכול היה להכיל את ספקנותו ביחס לאפשרות שהפשעים להם היה עד יעוררו תגובה משפטית בינלאומית. `ישראל צריכה לעמוד למשפט על פשעי מלחמה,` אמר. הוא צודק, כמובן. בעולם צודק, העדויות שנאספו על-ידי ריצ`רד גולדסטון ואשר מתפרסמות כעת בספר לא היו רק מעלות את רמת התודעה; הן היו מוגשות כעדות. בינתיים, בהיעדר צדק רשמי, נצטרך להתפשר עם מה שניצולי הדיקטטורה בארגנטינה כינו `צדק עממי` – סוג הצדק שנובע מהרחובות, מחנך חברים, שכנים ומשפחות, עד שהתנופה של האמת תכריע לבסוף את בתי המשפט לפתוח את שעריהם.

צדק כזה מתחיל בקריאת הדו`ח.

עיבוד המבוא לספר The Goldstone Report: The Legacy of the Landmark Investigation of the Gaza Conflict. פורסם לראשונה ב-27 בינואר, ב-The Nation. העוקץ תירגם את הדברים באישור המחברת

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

לגנות או לא לגנות, זאת השאלה
בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים