קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - נושאים קשורים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מלחמת המאסף של נתניהו
מאת מיכאל ורשבסקי
המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית
4.5.2011
http://alternativenews.org/hebrew/index.php/opinion/michael-warschawski/514-2011-05-04-14-24-51

לפני כרבע מאה, המציאו בנימין נתניהו וקבוצה קטנה יחסית של הוגים ניאו-שמרנים את ה`טרור הבין-לאומי` – שהפך במהרה לטרורם האיסלאמי – כאוייב הגלובאלי שאמור היה להחליף את האיום הקומוניסטי של המלחמה הקרה. `המלחמה בטרור` הייתה למנטרה למי שהפך מאוחר יותר לראש ממשלת ישראל, מעמד ממנו לא נדחקה מאז ועד היום הזה. אל-קאעידה נהיה, בתעמולה של הניאו-שמרנים, למילת-קוד לאינטרנציונל חדש של הטרור, ואוסמה בן לאדן (יציר כפיו של האימפריאליזם האמריקאי) - לרמטכ`ל של כוחות השחור העולמיים. תחת הכותרת של ה`טרור האיסלאמי` הוכנסו ארגונים ומשטרים שאין ביניהם שום קשר: המלחמה נגד עיראק אשר תורצה ע`י הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק למרות שכל בר-בי-רב ידע שהמלחמה תוכננה זמן רב לפני הפגוע, ושאין בין משטרו של סדאם חוסיין לבין אל-קאעידה דבר וחצי דבר.

`המלחמה הגלובלית והבלתי פוסקת` של הניאו-שמרנים הייתה לפיאסקו: עיראק נהייתה לסיוט עבור ארה`ב, אפגניסטן לביצה טובענית, ההתקפה הישראלית בלבנון לכשלון מחפיר, וההתעללות המתמשכת נגד אוכלוסית עזה לא החלישה כלל את חמא`ס, כי אם להיפך. תבוסתה של האסטרטגיה הניאו-שמרנית האמריקאית-ישראלית הפילה את הממשל הניאו-שמרני בארה`ב והולידה את האביב הערבי: בעלי ברית מובהקים של ארה`ב כבן עלי בטוניסיה וחוסני מובראק במצרים סולקו מהשלטון, והגל הדמוקרטי במרחב הערבי מערער את כל הסדר האמפריאליסטי באזור. עם הוצאתו להורג של אוסמה בן לאדן מאבדת `המלחמה הגלובלית בטרור` דחליל נוח. יש בהוצאה להורג כדי לסמל את סופה של הרפתקת הדמים הניאו-שמרנית ושל מסע הצלב של בוש-נתניהו נגד האיסלאם.

יותר מכל מסמן ההסכם החדש בין חמא`ס לפת`ח את העידן החדש, הפוסט ניאו-שמרני, וההכרה הבין-לאומית בהסכם זה את התמוטטות האסטרטגיה של בנימין נתניהו. זעקות השבר של ראש ממשלת ישראל על העיורון של הקהילה הבין-לאומית מבליטות את בידודה של ישראל, הנראית יותר ויותר כאי של טירוף תקפני בעולם שמנסה להחליף את המלחמה הגלובאלית באמצעים אחרים, דיפלומטיים וכלכליים, שיעצרו או לפחות יאטו את ההדרדרות הבלתי נמנעת של האימפריה האמריקאית.בנימין נתניהו ואהוד ברק מנהלים עתה קרב מאסף להחזיר את האסטרטגיה הניאו-שמרנית לסדר היום הבין-לאומי. תקוותם זו היא תקוות שווא.

ארה`ב מעוניינת כמובן לבלום את הדרדרותה באזור ולמנוע תהלך בו היא תנושל מכל נכסיה באזור עקב המהפכה הערבית הגואה, אך לשם כך עליה לשים קץ לתמיכתה הבלתי-מסוייגת במדיניות הקולוניאלית של מדינת ישראל. אובמה יודע זאת היטב כפי שהעיד נאומו בקהיר לפני למעלה משנה. יודע אבל אינו יכול, כי על מנת לשנות את מדיניותה של ישראל עליו לכופף בכח את ידה, מה שיחליש את ישראל באזור ועל כן גם את ארה`ב. כאימרתו של אריאל שרון, הזנב (הישראלי) מסוגל לפעמים לנענע את הכלב (האמריקאי). הוטו שהטיל אובמה על החלטת מועצת הבטחון שגינתה את המשך הבנייה בהתנחלויות מעיד על כך, אך הוא גם מגדיל את החוב של ישראל כלפי ארה`ב, וחוב יש לשלם, במוקדם או במאוחר.

הופעתם של שחקנים בינלאומיים חדשים באזור – סין, הודו, ברזיל – או כאלה שנסוגו במשך שני עשורים (רוסיה), מחייבת אף יותר את הממשל האמריקאי לנקוט יוזמות מרחיקות לכת על מנת לשמור על ההגמוניה שלו. אפילו נתניהו מבין שהזמן אינו פועל לטובתה של מדינת ישראל ועל כן לא נותרה לו ברירה אלא לנסות לטרוף את הקלפים בדרך הישראלית הישנה: הליכה לעימות צבאי חדש. אלא שזה הדבר האחרון בו מעוניין כעת הממשל האמריקאי. בשלב זה עלה בידי ברק אובמה לרסן את הממשלה הקיצונית ביותר שהיתה למדינת ישראל. אך כאמור, לפעמים הזנב יכול לנענע את הכלב.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מחר (שישי) משמרת מחאה על הקטל הנמשך של עובדי הבניין‎
עצרו את האש – לא למתקפה על עזה! הפגנת חרום הערב (ד`) מול משרד הביטחון ‎‎
קפלן פינת השלום: הערב וובינר מהצד השמאלי של הפגנות השבת