קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - נושאים קשורים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

נזכור גם אותם?
מאת נועם תירוש
העוקץ
2.5.2011
http://www.haokets.org/2011/05/02/%d7%a0%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9d/

בשנת 1942 הופץ במינכן, גרמניה, כרוז בו נכתב הציטוט הבא:

מאז ההשתלטות על פולין, נטבחו בארץ זו שלוש מאות אלף יהודים באופן חייתי. אנו עדים לפשעים אימתניים, פשעים נגד הכבוד האנושי, פשעים שאין דומה להם בתולדות האנושות… גברים פולנים צעירים, בני אצולה, הושמדו… גברים בגילאי 15 – 20 נשלחו לעבודות כפייה במחנות הריכוז של גרמניה, כשהנשים נשלחו לנורווגיה, לבתי הבושת של אנשי הס`ס… ושוב ישן העם הגרמני את שנתו קהת החושים והמטמטמת, באפשרו לפושעים הפשיסטיים להמשיך ולהשתולל… יחסו האפתי מתיר לו התנהגות זו… (ועל כך) לא יוכל העם הגרמני להנקות מאשם. כל אחד מכם אשם, אשם, אשם!

רוב רובו של הציבור הישראלי יהיה מופתע כאשר יתברר לו שציטוט זה לקוח מכרוז שהופץ על-ידי חברי `הוורד הלבן`, מחתרת סטודנטים מאוניברסיטת מינכן, שבחרו להתנגד למשטר הנאצי וביקשו לעורר את העם הגרמני מ`שנתו קהת החושים והמטמטמת`.

`הביעו התנגדות – התנגדות- בכל מקום שאתם מצויים בו,` כתבו הצעירים הגרמנים בכרוז אחר באותה שנה. `אל תניחו למכונת המלחמה האתאיסטית הזו לפעול, לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שעריה של גרמניה יהפכו עיי חורבות, כמו קלן, לפני שהצעירים האחרונים ישפכו את דמם למען מפלצת לא אנושית. אל תשכחו: כל עם ראוי לממשלה העומדת בראשו`. (הציטוטים לקוחים מספרה של ינינה אלטמן: `הוורד הלבן – סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון`. הוצאת פרדס, 2007)

לרוב, אין אנו יודעים בישראל על הגרמנים המעטים, מעטים מדי, שבחרו לא להסכים לרצחנות הנאצית. אם בכלל מתעסקים אנו בחברה הגרמנית בתקופה זו, ההנחה הרווחת גורסת כי שתיקתה ואף הסכמתה הישירה של חברה זו הן שאפשרו את השמדת היהודים וקבוצות אחרות ברחבי אירופה.

ההתעלמות הישראלית מסוגיית ההתנגדות הגרמנית מובנת. כיצד בכלל יכולים הגרמנים והגרמניות המעטים שהתנגדו לתפוס מקום בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, הזוכר בראש ובראשונה, ובצדק, את אובדן המיליונים במחנות ההשמדה ובתאי הגזים? אולם השאלה העיקרית שצריכה להישאל היא האם החברה הישראלית מסוגלת לנהל דיון אחר על תקופת מלחמת העולם השנייה בכלל ועל המשטר הנאצי בפרט, דיון שאינו מתמקד אך ורק בסוגיית ההשמדה היהודית.

אזכור המתנגדים להיטלר עשוי להוביל להבנה מורכבת יותר של החברה הגרמנית ותפקודה במהלך המלחמה. המתנגדים מאירים באור לא סימפטי את רובה המכריע של החברה הגרמנית שבחרה לא להתנגד, ומוכיחים כי גם במשטרים הכי אפלים ובתקופות הכי קשות, כל אדם אחראי לבחירותיו ומעשיו.

מתנגדים ספורים אלה מעניקים לנו בעיקר נקודת מבט חדשה על השבריריות של החברה המודרנית, על הרגע בו אנשים מן השורה בוחרים לעצום עיניהם, מי ברצון ומי בסלידה, ולא לראות פשעים ועוולות הנעשים בשמם. דווקא סיפורם של המתנגדים המועטים ראוי שיסופר, ולו רק משום שהוא מאפשר דיון מורכב ומעמיק יותר בשואה ובלקחים האוניברסליים שיש לגזור ממנה. האם השנה נזכור גם אותם?

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל אוניברסיטת בן גוריון בנגב


יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

ביאטה, אני והסרטן
מאדם קלר - מסר אישי על אבל קשה וכואב ועל התגברות
בית המשפט בירושלים ביטל את מעצרו של מוחמד כנאענה, ממנהיגי תנועת אבנאא אלבלד