קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר אלינור עמית מגיבה למאמרו של דני אורבך על `סילופי השמאל הרדיקלי` שלום דני, קראתי בעניין רב את מאמרך ב`הארץ` מלפני כמה ימים http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml? itemNo=1234407&contrassID=1&subContrassID=12&sbSubContrassID=0 אתה טוען כי: ` העמים הערביים ועמי העולם השלישי לעולם אינם אשמים בצרותיהם שלהם. רוב הדוברים הרדיקליים מעדיפים לתלות את האשם באחרים: במערב המדכא, בקולוניאליזם, באימפריאליזם או במעוז הרוע - ישראל והציונות. כך, במקום לדרבן עמים עניים לקחת את גורלם בידיהם, הם מעודדים בכיינות והתפלשות ברחמים עצמיים. ` צר לי לבשר לך, דני, אבל לקיחת אחריות וראיית קשרים סיבתיים מורכבים אינה בכיינות או שנאה עצמית. למיטב שיפוטי כפסיכולוגית, זוהי דווקא התנהגות בוגרת שלא לומר אחראית. בנוסף, אתה טוען כי ישראל לא חריגה בקרב משטרי כיבוש דכאניים, וזאת בניגוד לטענתו של יצחק לאור. יכול להיות, האמת שאני לא ידענית גדולה בהיסטוריה ומאמינה לך. אבל למה זה חשוב? זה מזכיר לי את הטיעון `אבל אימא לדני כן הרשו`. מה אתה היית עונה לבן שלך במקרה כזה? בנוסף אתה טוען: `לעתים חצי אמת גרועה משקר, ומאמרו של לאור מלא בחצאי אמיתות. כך, למשל, הוא כותב שתמותת התינוקות במגזר הערבי גבוהה מזו שבמגזר היהודי, בלי לטרוח לציין שמאז הקמת מדינת ישראל ירדה תמותת התינוקות במגזר הערבי (ובשטחים הכבושים מאז 1967) באופן דרמטי עקב שיפור שירותי הבריאות. לשיפור זה, שהציל חיים רבים, אחראי - ניחשתם נכון - השלטון הישראלי הרע והמרושע. אני מסכים עם לאור שהמגזר הערבי בישראל מופלה באופן מחפיר, אולם כדי להילחם באפליה יש לראות את התמונה על כל מורכבותה.` האם העובדה שפחות תינוקות ערבים מתים מאז הכיבוש הישראלי היא סתירה לוגית לטענה כי יותר ערבים מתים מיהודים? למה ההשוואה שמעניינת אותך היא ההשוואה בין העבר להווה? האם זו ההשוואה שגם היית עושה במקרה והיית צריך להשוות את תמותת נשים ממכות של גברים כיום לעומת התמותה שלהן משריפתן כמכשפות בימי הביניים? (מן הסתם היום הן מתות פחות. אז אולי הן לא צריכות לבוא בטענות, הרי פעם היה הרבה יותר גרוע, נכון?) לבסוף אתה טוען כי השמאל הישראלי מזלזל בדמוקרטיה. לצערי דני, מי שמזלזל בדמוקרטיה הוא דווקא הימין המשתולל ברחובות, בכנסת, בצבא, ובשטחים. השמאל מנצל את שרידי הדמוקרטיה כדי לנסות להגן עליה, לא על בסיס עקרון הג`ונגל (שאולי עומד לנגד עיניך בהגדרת המושג דמוקטריה) כשלטון הרוב, אלא על בסיס העקרון ההומניטרי יותר של הגנה על זכויות המיעוט בדרכים לא אלימות. לסיכום, נראה לי שמה שבאמת מפריע לך הוא שאתה מרגיש פגוע מה`בגידה` של השמאל הרדיקלי בנאמנות למדינה. אם כי זה קשה, הייתי ממליצה לך לנתק את הזהות האוטומטית עם קו מדיני זה או אחר, או עם קבוצה לאומית זו או אחרת, ולהפעיל שיקול דעת מוסרי שנאמן לערכים, לא מדינות, וקבוצות לאומיות. כיתבתי על המייל הזה עוד כמה אנשים שחשבתי שיתעניינו בדיון. בברכה, אלינור O N קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו