קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

שבויים בקונספציה של אסירים
wordpress
12.10.2011
Eyal Niv
http://eyalniv.wordpress.com/2011/10/12/captives/




הטקסט הבא נכתב במקור ב‏דצמבר ‏2007 (לפני ארבע שנים כמעט).
בשל הרלוונטיות האקטואלית שלו, אני מביא אותו בעריכה קלה מחדש כאן:
`שחרור האסירים` היום העלה חששות טבעיים אצל ישראלים רבים. כשאנחנו חושבים על שחרורם של פושעים, מתהפכת הבטן, ועולה השאלה: `למה בכלל צריך לשחררם רק בשל שיוכם הלאומי?`, ומבלי להרהר בכך שמכבסת-המילים החליטה שהם יכונו `אסירים`, בעוד שגלעד שליט, למשל, נקרא `חטוף`, ומה ההבדל ביניהם. התשובה היא שהמונח המתעתע `שחרור אסירים`, נושא משמעויות פוליטית, ומאליו מעורר התנגדות למהלך.

א. מה עושה שבוי לאסיר?

למעשה, בעיקר לנוכח הלחימה של ישראל בפלסטינים, ראוי שמי שמילאו את `חובתם כלפי עמם` ומוחזקים בידי האויב ייקראו `שבויים`. בשונה משבוי, `אסיר` הוא בדרך כלל פושע שהורשע בדין על עבירה פלילית, ולא לוחם שנשבה בפעילות צבאית או בשטח האויב. גם אם חלקם מחבלים וטרוריסטים, עדיין הם אינם אזרחים, והחלת החוק הישראלי עליהם אינה נטולה מבעיות. במקרה של הכלואים הפלסטינים, רבים מהם נאבקו בצבא השולט בחייהם והשולל מהם אזרחות וחירויות, ואחרים אפילו לא זה, אלא הם כלואים על הפצת חומר דתי, תרומות או אפילו הפגנות.

אגב, הרבה ערבים דוברי עברית טועים כשהם מכנים את כלואיהם בעברית `אסירים` ומתכוונים לשבויים. למרות מגוון המשמעויות המילוניות של המילה הערבית `אסיר` (أسير), בשפה המדוברת פירושו הנפוץ ביותר הוא `שבוי`. (בשונה מ- سجين/مسجون, כלוא, המקבילות למילה העברית `אסיר`). המונח בעברית מתעתע את מי ששפת אימם ערבית, והם מחזקים את הרושם המוטעה בקרב דוברי העברית שאכן מדובר באסירים, שעה שהם בכלל רוצים לומר (לרוב) שבויים.

ב. מה עושה שבוי לחטוף?

והנה עוד עניין סמנטי: גלעד שליט הוא חייל שבוי. כולנו תפילה לשובו במהרה ובשלום, אבל דווקא לשם כך עלינו להתחיל להבין שהוא לא סתם `חטוף`, אלא שבוי. `חטוף` הוא כל מי שנלקח לחזקתו של אחר בניגוד לרצונו, כולל ובפרט – חפים-מפשע שאינם חיילים. חטיפה היא מעשה פחדנות, ואילו שבי הוא הישג לחימתי. במה שונה חטיפתו מ`הבאת` דיראני ועובייד, למשל?

ג. `דם על הידיים`

כך גם המושג `דם על הידיים`, שהוא המחשה כמו-ויזואלית לרוצחים. מטבע היותם של רוב השבויים לוחמים-לשעבר, רבים מהם הרגו אחרים, לוחמים או אזרחים. לדוגמה, ידי לוחמי צה`ל הרגו למעלה מ-4000 פלסטינים בשטחים מאז אוקטובר 2000 (כמחציתם לא השתתפו בלחימה, לפי נתוני `בצלם`), ועדיין אנו מצפים לשחרורם אם ייפלו שבויים. `דם על הידיים`, אפוא, על אף שיכול להוות קריטריון לשחרור אסירים, איננו קריטריון להמשיך ולהחזיק אנשים בשבי האויב. אפילו לא פושעי מלחמה.

זהו גם ההבדל בין התביעה לשחרר אסירים-יהודים, הקשורה ברצף ארוך של חנינות והקלות לרוצחי פלסטינים, לבין פדיון השבויים, המוחזקים בכלל אצל האויב, ובמיוחד כאשר חלקם לא השתתפו בכלל באלימות.

ד. מילים יוצרות מציאות

כל אלו אינם עניין של מה בכך: בניגוד לאנטגוניזם המובן כלפי `שחרור אסירים`, כלומר קרימינלים, הרי שהכול מסכימים כי סופו של `שבוי` להשתחרר בהסדר מדיני ולשוב אל חיק משפחתו, כמהלך של אחרי-מלחמה. הבחירה להשתמש במונחים `אסירים` ו`שחרור` היא להטוט לשוני מגויס, שמטרתו להחביא את המלחמה ולעשות לאויב קרימנליזציה. זוהי דה-לגיטימציה ודה-הומאניזציה של האויבים וזכותם לחירות, תוך התעלמות הן ממצב השליטה והן מהבעייתיות של כליאתם בידי האויב. (גם אם על חלקם לשלם מחיר על פגיעה בחפים מפשע, הרי שזה לא תפקידו של האויב, ובמיוחד כאשר אין מי שיעמיד לדין את הכובש על פגיעותיו הרבות בחפים מפשע).

אגב, גם סניורה, ר`מ לבנון, שהתנגד נחרצות לפעולת חיזבאללה בקיץ שעבר, הסכים לטענה שהשבי של גולדווסר ורגב (שבעקבותיו יצאנו למלחמה נגד אזרחי-לבנון) היה נחוץ כדי להביא לחילופי שבויים (ולקבל את מפות המוקשים שהשארנו שם). כלומר, כראש מדינה הוא לא יכול לוותר על אזרחיו המוחזקים במדינה אחרת, במיוחד משהסתיימה המלחמה ביציאה מלבנון בשנת 1999, וחילופי שבויים הפכו לדבר נדרש.

ה. לקראת שחרור

היום שוחררו כ-400 פלסטינים (ונעצרו כחמישים). לפי נתוני `בצלם` מאוגוסט ונתונים פלסטיניים מאוחרים יותר, מוחזקים בבתי הסוהר בישראל בין 9,000-12,000 פלסטינים (רובם פת`חאווים), שנאבקו בכיבוש הישראלי. גם-אם חלקם פשעו פשעי-מלחמה נגד אזרחים, הרי שרבים מהם לחמו נגד הצבא, או שלא השתתפו באלימות כלל, ומקצתם אף לא נשפטו מעולם ומוחזקים במעצר-מנהלי, ואין מונח זה נכון לעניינם.

כנגד האלפים מחזיקים הפלסטינים רק שבוי ישראלי אחד. תנאי השבי של רב`ט שליט לא ידועים, הואיל ושוביו לא מאפשרים ביקור של `הצלב האדום`, מחשש (די מתקבל על הדעת) לפעולת חילוץ. אפשר להניח שהפלסטינים כלואים בתנאי שבי סבירים יותר (לפחות עד לאחרונה), אך גם ישראל מונעת מכ-2500 משפחות פלסטיניות מלפגוש את יקיריהן, חלקן כבר שש שנים, בטיעוניי ביטחון שונים.

צדק הרמטכ`ל, כשאמר ביום השבתם של 67 הכלואים `לכבוד הרמדאן`, כי עלינו לדאוג להשבתו של שליט. בימים אלו, כאשר עוסקים באפשרויות של הסדר/רגיעה/הפסקת-אש, ראוי לנו להתחיל את סיום הלחימה (הנוכחית) בחילופי-שבויים כוללים (בכל סדר שהוא), בין כל הלוחמים הישראליים והפלסטיניים, ולהשיבם אל חיק משפחותיהם, ולא להשתמש עוד בלשון מגויסת כדי למנוע מעצמנו ומהם את הזכות הזאת.





ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!