קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

קוראי/חוקרי: הטוב, הרע והמכוער - סיפור תמים על נפלאותיהם של שומרי הסף
haokets
סלמאן נאטור
15.06.13
http://www.haokets.org/2013/06/15/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A8%D7%A2-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A2%D7%A8/




כשהייתי צעיר, סופר בתחילת דרכו, מאוד רציתי להיות מתורגם לעברית. ספרי הראשון, `מאמרים בהגות ובפילוסופיה`, יצא בשנת 71`. היה זה ספר הפילוסופיה הערבי הראשון שיצא בארץ והוא זיכה אותי, בפי קוראי הערבים, בתואר פילוסוף והוגה דעות. שנה לאחר מכן הוצאתי את קובץ הסיפורים `מאחורי המלים`, גם הוא קצת פילוסופי, וב-76` יצא הרומן הראשון: `אתה הרוצח שייך!` - ספר פוליטי לכל אורך עמודיו.

רציתי להיות מתורגם לעברית. אולי בשביל לזכות בהכרת האדון, אולי מתוך איזו ישראליות בלתי-מודעת או בניסיון נואש להיות פנימה בתוך הרוב, בעיר ולא בפרווריה. לא התעניין בי מתרגם עברי ולא עורך מלבד ידיד ממוצא עיראקי, ניר שוחט, שתרגם סיפור קצר שלי ופירסמו ב`מעריב`.

לילה אחד בספטמבר 77` שמעתי דפיקות חזקות על דלת ביתי. קמתי ופתחתי, נבהל לראות עשרות שוטרים ואנשי ביטחון עטים על הבית ומקיפים אותו. בחצר חנו כחמש ניידות עם מנועים דלוקים. קריאות חלוקת פקודות התערבבו עם צרחות שני ילדי שהתעוררו אל תוך ההמולה. חיפשו בכל פינה ובכל ארון ואפילו מתחת למיטות של הילדים ולא מצאו פצצות וחומר נפץ, ובכדי שלא יעזבו בידיים ריקות אספו השוטרים ספרים, עיתונים ומחברות זכרונות. הם לקחו אותם וגם אותי והובילו אותנו לבית המעצר קישון (אלג`למה). הכניסו אותי לצינוק, שני מטר על שני מטר. אור עמום ודלת פלדה עם פתח שמדי פעם הציץ ממנו סוהר להיווכח שאני עדיין שם. לא השאירו בידי שעון, לא ספר ולא עיתון, והייתי יודע מתי בוקר ומתי ערב מרעש של מערבל בטון ומקריאות פועלים ערבים שעבדו בחצר. אחרי מספר שעות נפתחה דלת הפלדה והובלתי אל חדר החקירות. הסוהר פקד עלי לשבת. ישבתי. הוא נעלם. נשארתי לבד בחדר. המחשבה הראשונה היא לברוח. פשוט לקום וללכת. הם לא כאלה טיפשים, אמרתי לעצמי. נכנס גבר בלבוש אזרחי, רזה, גבוה ויפה תואר. התיישב מאחורי השולחן ועיין בתיק עבה
- למה אתה עושה לנו בעיות?
כך פתח את דבריו. שמרתי על שתיקה.
- למה אתה מסית נגד המדינה?
ניסיתי לשכנעו שכל מה שאני עושה וכותב הוא במסגרת החוק.
- אתה רואה את התיק הזה? כל מה שכתבת ישנו כאן. כל מלה וכל ספר.
- בעברית?
שאלתי בתמימות כאילו זה חשוב.
- בעברית. הכל מתורגם. גם המקור בערבית. אני קורא ערבית, למדתי באוניברסיטה, אבל שהאחרים גם יידעו איך אתה מסית נגדנו.
חייכתי. פחדתי לצחוק בפה מלא.

הנה, סוף-סוף אני מתורגם לעברית – ועוד כל מה שאמרתי וכתבתי. קוראים אותי בעברית.
רציתי לבקש ממנו שיפרסמו את הדברים או שיתנו לי ואני אדאג לפרסמם, אך הוא מיהר לעזוב ולאחר כמה דקות נכנס חוקר אחר, יותר קשוח, שגם הוא עלעל בתיק והודיע לי חגיגית שאני מתורגם. כל מלה שיצאה מפי או שפרסמתי שמורה אצלם בתיק העבה. לא העזתי להגיד לו `פרסמו אותם ברבים`, כי חששתי מזעמו. הוא איים לרדוף אחרי אם אמשיך לכתוב כמו שכתבתי עד אז. כשעזב את החדר נכנס חוקר שלישי – שמן, גבוה וקירח. הוא לא עלעל בתיק, רק איים שיום אחד יעלו עלי בסמיטריילר ואז אשתי תרוץ אחרי חברות הביטוח.
אני קראתי להם, לקוראי/חוקרי, הטוב, הרע והמכוער.

ארבעים ושמונה שעות ביליתי בכלא ג`למה עם שלושה קוראים אדוקים שלי בעברית. מעטים הם הסופרים בעולם שיכולים לטעון כי ישנם שלושה אנשים לפחות שקראו כל מילה שאמרו וכתבו ופרסמו. לי זה קרה עוד כשהייתי בתחילת דרכי



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב