קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מה מריץ את ג`ון קרי
hagada
ראובן קמינר
07.08.13
http://hagada.org.il/2013/08/07/%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A5-%D7%90%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%A8%D7%99/






כמעט כל הפרשנים, הן בימין והן בשמאל, מאוחדים בדעה שהסיכויים של קרי להביא להסכם, כלומר ל-Final Status Agreement, הם קלושים ביותר. פרשנית מתקדמת מוכרת, פיליס בניס, מגדירה את סבב השיחות הזה כ`סבב איינשטיין`. היא מצטטת את ההגדרה של איינשטיין לשיגעון – חזרה על אותו המעשה, באותם האמצעים תוך ציפייה לתוצאה שונה.

ובכל זאת, למה קרי רץ? הסיבה הראשונה היא היתרון במישור יחסי הציבור של ארצות הברית. קרנה של ארה`ב ירדה אחרי סדרה ארוכה של כישלונות צבאיים ומדיניים שפרטיהם ידועים. נראה לקרי שהתנאים שהתהוו לאחרונה יכולים לעזור במשהו. עם סילוקן של סוריה ומצרים מהליגה הערבית, הפך הגוף הזה לחותמת גומי למדיניות האמריקאית. גיבוי זה של הליגה מאפשר הידברות אמריקאית-פלסטינית תוך הסתמכות על תמיכה ערבית רחבה. כמו כן, קרי יודע שהאמריקאים הם אלה המדובבים את המשא ומתן. הם יכולים להציג הסכם חלקי כהתקדמות רצינית להסכם סופי.

כדאי בהקשר זה לשים לב לרעיון שהופץ לאחרונה על מדינה פלסטינית בעלת גבולות ארעיים. קרי משוכנע שהוא יכול להבטיח לאבו מאזן ולחוגים שלו הישגים בתחומים הכלכליים, הדיפלומטיים והצבאיים. אבו מאזן יוכל להגיד שהוא לא ויתר עדיין על כל השטחים, מזרח ירושלים, עניין הפליטים וכו`. ידידי אבו מאזן וישראל, שבהם נדון בהמשך המאמר, יודעים להסביר שזה המקסימום שהיה אפשר להשיג בתנאים הקשים האלה.
יש פרשנים שטוענים שהפלסטינים הסכימו לשיחות בעקבות איומים אמריקאים שינתקו את כל הקשרים עם הרשות, אם זו תמשיך במסלול הדיפלומטי באו`ם. הרשות סנדלה את עצמה במשך השנים, כך שכעת היא פוחדת מפעולות נקם של ארה`ב במקרה שאבו מאזן לא ישתף פעולה עם יוזמת קרי. על כן, אפילו אם קרי לא ישיג Final Status Agreement יוזמתו תצדיק את עצמה.

על מה דנים ועל מה לא דנים
קרי הודיע לכולם שרק הוא רשאי לגלות מה קורה בחדר הנעול. כך מחזקים את הטכניקה של דיפלומטיה סודית, מרחיקים ככל האפשר את אור השמש מהנעשה מאחורי הקלעים, וחוסכים מהמתדיינים את הצורך לשתף את הציבור הרחב בנעשה. הנה דוגמה ראשונה: שאלו השואלים, על איזה בסיס יתקיימו השיחות? זו שאלה קרדינלית המעניינת את העמים הנוגעים בדבר. קרי עבד יפה והמשא ומתן התחדש ללא פרסום הבסיס לקיומו. טכניקה זו נועדה לטשטש את הנסיגה החמורה של ההנהגה הפלסטינית שהצהירה במשך שלוש שנים שלא תשתתף במשא ומתן שאינו מבוסס על גבולות 67`, וללא הפסקת הבניה בשטחים הכבושים.

יש שמועות עיקשות ששמירת עמק הירדן תופקד בידי … נאט`ו. דובר גם על דיונים מקבילים של הפנטגון עם צה`ל ועם כוחות הביטחון של הרשות. יש שהעירו שבסיסים אמריקאים מביאים איתם שגשוג כלכלי.

מילה על שחרור האסירים
אין אף ידיד של העם הפלסטיני שלא יברך על שחרור האסירים שהם כולם, ללא יוצא מן הכלל, אסירים פוליטיים. הם התגייסו בהתנדבות, תוך היענות לקריאה של המוסדות הלאומיים של העם הפלסטיני. המסע המגעיל של התקשורת הישראלית לתאר אותם כיצורים אכזריים, תתי-אדם, אינה אלא צביעות מגוייסת לטובת המשך סכסוך הדמים. יתר על כן, כשהממסד הישראלי רוצה לסחור באסירים לצרכיו שלו, הוא יודע טוב מאוד להצדיק את צעדיו תוך נהר של דמעות תנין. שחרור זה הוא נחוץ וצודק, אך אין בשום פנים ואופן להפכו לקלף מיקוח, כאילו אפשר בעזרתו להצדיק ויתור פלסטיני על עקרונות ועל טריטוריה.

מיצג שווא: ביבי המתון
הסכמה פלסטינית לשיחות ללא בסיס מוגדר; שיחות שמתחילות באפס וא
ינן מחייבות את ישראל לכלום, הן הישג של נתניהו. אמנם האגף הימני משתולל בהיסטריה כאילו ישראל מוותרת על משהו לשם קיום השיחות. הימין הקנאי נובח, אך כל אחד יודע שבלי כיסוי מצד נתניהו, הם היו מתמתנים אל מול עמדה אמריקאית ברורה. בינתיים ביבי מנצל את ההיסטריה בימין כדי להציג את עצמו כיריב הקיצוניות, כנתניהו החדש. המרכז והשמאל הציוני יוצאים מגדרם להלל ולשבח את נתניהו. עד כה נתניהו מצליח לא רע להחזיק את האמריקאים צמודים אליו, תוך תיאום והצרת הצעדים של הפלסטינים. ישראל של נתניהו לא תדון על זכויות הפלסטינים בירושלים, על זכויות הפליטים הפלסטינים ועל גבולות 67`. הכניסה למשא ומתן בתנאים האלה גובלת בהפקרת האינטרסים החיוניים ביותר של העם הפלסטיני.

יהיו משאלי עם?
נתניהו ועבאס מבלפים שניהם לגבי משאל עם לשם אישור של הסכם אפשרי. שניהם נמנעים מהצגת חקיקה מפורטת. ויש להם בעיות. אם יתקיים משאל עם פלסטיני יש לכלול בו את המוני הפליטים. ניסיון לצמצם את השתתפותם תוכיח שההסכם מתנכר לזכויותיהם. אזי – אין משאל עם. בצד הישראלי יש קושי מביך למדי. האם ישנם עסקנים ישראלים שמוכנים ליישם הסכם שאושר על יסוד רוב המורכב ממצביעים ערבים בישראל? אזי – אין משאל. עסקני הימין מוכנים לבטל את השתתפותם של האזרחים הערבים (ראה חוק המשילות). אך הם לא יעזו. כל העולם יראה!

הנסיגה החמורה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית
אם להגיד את האמת, חוששני שמעטים האנשים שעוקבים בעניין אחרי ההחלטות של מק`י. אין לראות בכך התפתחות חיובית. יש בכל אתר ואתר ירידה של מתח רעיוני-פוליטי. יחד עם זאת, מק`י מייצגת עשרות אלפי מצביעים, והיא אמורה לבטא מורשת רעיונית מהפכנית שאין לזלזל בה. על כן, הכישלון הצורם שלה בעניין שיחות קרי מדאיג במיוחד.

קודם כל העובדות ומשמעותן
ב`זו הדרך` (גיליון 31 מיום 7 באוגוסט 2013) פורסמו החלטות הלשכה הפוליטית של מק`י מ-26 ביולי: הלשכה הפוליטית של מק`י מעריכה כי חידוש השיחות בין ישראל ובין אש`ף הוא צעד חיובי חרף העובדה שהן נערכות תחת חסותה של ארה`ב. הלשכה הפוליטית מדגישה כי המשא ומתן צריך להתבסס על החוק הבינלאומי ועל החלטות האו`ם: נסיגה מלאה מהשטחים שישראל כבשה במלחמת יוני 1967; פינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים; הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל, שבירתה ירושלים המזרחית; ומימוש מלא של זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטות האו`ם.

אתייחס לתוכן הסעיף בהמשך, אך יש להתייחס למה שאני מכנה `מפלצת טקסטואלית`. ההחלטה האופרטיבית נמצאת כולה במשפט הראשון. ההמשך של הפסקה אינו אלא חזרה על המשאלות של מק`י לגבי פתרון הסכסוך. כפי שהדברים הוצגו, המשאלות אמורות להפוך למציאות באמצעות המשא ומתן בחסות האמריקאית. קביעה זו מגוחכת.

ישנן החלטות נוספות מאותה ישיבה שאינן נוגעות לשיחות.
בהחלטה זו עברה הלשכה הפוליטית של מק`י את הקווים, תוך טיפוח אשליה מסוכנת כאילו אפשר להגשים את מטרות השלום והעצמאות הפלסטינית תחת חסותה של ארה`ב.
נשאיר להיסטוריונים את הניתוח החיוני בדבר התדרדרות הנהגת מק`י. ברור היום שהיא מיישרת קו עם המדיניות של ארה`ב ועם השמאל הציוני.

הסמכות הפורמלית של ההחלטה אינה לגמרי ברורה. בכל מקרה אין החלטה זו מחייבת את חד`ש באופן אוטומטי, וחברי חד`ש רשאים לקבוע עמדה משלהם. כמו כן יש מקום להשערה ששינוי חמור כזה במדיניות מק`י אמור להתקבל בדרג של הוועד המרכזי.
בצער רב יש לקבוע שמק`י נכשלה כישלון משולש – פוליטי, מוסרי ומפלגתי.

כישלון פוליטי, מדוע? מק`י מצהירה שיש סיכוי כלשהו ששיחות אלו יניבו פירות העולים בקנה אחד עם התוכן של עמדותיה ההיסטוריות המוכרות. כאן חסרות תבונה מדינית ותחושה של ריאליות. נראה שיש להבין שעמדה זו היא תוצאה של הקשרים ההדוקים בין הנהגת מק`י לאבו מאזן ואנשיו. במשך שנים ביקשה הנהגת מק`י לחסום כל ביקורת ראויה על אבו מאזן בטענה שביקורת כזו תפר את ציוויי הסולידריות עם הפלסטינים. אין ולא היה שום בסיס להקלת ראש בהתדרדרות של אש`ף בהנהגת אבו מאזן.

כישלון מוסרי, מדוע? במקום לנתח את המציאות המשתנה במזרח התיכון כדי להתוות קווים חדשים לקראת העצמאות והאחדות באזור, מצטרפת מק`י לפלג מאובן במחנה הפרו-אמריקאי. דווקא עכשיו?

כישלון מפלגתי, מדוע? החלטה זו מחוללת שינוי מהותי ביותר בדרכה של מק`י. נכון שיש צעירים רבים שסבורים שמק`י הצטרפה לפוליטיקה הממסדית מזמן, ואינה שונה מהותית מגורמים ציונים התומכים בשתי מדינות. אך ההחלטה לתמוך במדיניותה של ארה`ב בשאלת השאלות של השמאל הישראלי היא ללא תקדים. כאן יש משמעות אדירה לזמן ולמקום, ובהחלטה זו מק`י ממקמת את עצמה עם הממסד הישראלי ללא הסתייגות של ממש. בכל מקרה היה על ההנהגה שקיבלה החלטה זו, לגלות רגישות לדעות ולתחושות של הקאדר המפלגתי. היה זה נחוץ לקיים דיונים בפורומים רחבים ביותר במק`י ובחד`ש לפני שמחוללים תפנית כה חמורה.

האזור רוגש; העולם הערבי סוער; בריתות וקואליציות עולות ונופלות כבתי קלפים. המוני העם, שהם הגיבורים האמיתיים של ההיסטוריה, מופיעים בתדירות יתרה על הבמה. ארצות הברית שולטת באמצעות ממון וטכנולוגיה צבאית. אין לזלזל בכך שהיא חזקה. אך בנסיבות הללו, חובה על השמאל כולו לעמוד על העקרונות לקראת קרבות שבוא יבואו




ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!