קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מהכנס על "השפעת הכיבוש על החברה הישראלית"
on-the-left-side
דן יעקבסון
01.03.14
http://on-the-left-side.org.il/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-2/




ההיסטוריון האיטלקי קרלו גינצבורג הגדיר מהי המדינה שלו: `המדינה שלי היא המדינה שאני מתבייש בה`. הגדרה זו הולמת את עורכי הספר שאנחנו משיקים היום ואת מחברי המאמרים שבו. ההגדרה אומרת שני דברים: אני חש אחריות אזרחית מלאה כלפי מדינתי ומה שהיא עושה, כי היא יקרה לי; ואני פטריוט, ותחושת האחריות הזו היא שגורמת לי להתבייש.

הספר הזה הוא בבחינת תיקון כלשהו, לפחות עבור מי שהתכנס כאן היום. הוא מציף את האמת, לפחות חלק מהאמת, על מחיר הכיבוש שמשלמים קןדם כל הנכבשים, אבל גם הכובשים. חיים גורי, במאמרו המכונן `זעקת המגילה` ב`הארץ` ביום ו` האחרון מצטט את אמו: `ההבדל בין אדם לאדם הוא במספר רגעי החרטה שבו. גם בין עמים ניכר ההבדל הזה`. לעורכי הספר ולמחברי המאמרים אין, אני מניח, על מה להתחרט אישית ביחס לכיבוש, אבל כחלק מקולקטיב יש ויש, והוצאתו לאור של הספר היא בבחינת שיקוף לתחושת החרטה הזו.

באותו גיליון של `הארץ` מופיע גם מאמרה של פרופ` נורית פלד-אלחנן `שתיקת הכבשים`, שנכתב כאילו במיוחד עבור יום העיון הזה. פלד-אלחנן מצטטת מספרו הידוע של פרופ` סטנלי כהן ז`ל, העוסק בהכחשה, שבו הוא מתאר חברות של אינטלקטואלים שבעים בדרום אפריקה, בארגנטינה, בקוריאה, בברזיל ובישראל. המשותף לכולן הוא פשע השתיקה, שעיקרו צפיה בסבלם של אחרים ועמידה מן הצד, הרצון לא לדעת את מה שאנחנו בעצם יודעים. איך זה, שואל כהן, שכיבוש אכזר, המתנהל לפתחה של האוניברסיטה העברית, למשל, כבר 45 שנה, אינו מניב שום ענין כמעט, שום מחקר רציני או קורסים ביקורתיים? איך יתכן שאנשי מדע ומחקר, הנושאים את דגל הקידמה והיושרה האינטלקטואלית, עוברים יום יום בדרך לעבודתם דרך שיח` ג`ראח ואינם עושים כמעט דבר, אינם חוקרים את ההתעללות הממוסדת, הגלויה, המתרחשת שם? איך הם צופים בהפקעתה המהירה של מזרח ירושלים לטובת פרוייקט ההתנחלות היהודי מבלי להניד עפעף?

טענה זו אינה מוגבלת לאנשי האוניברסיטה העברית בלבד. היא מכוונת לרוב הדומם של אזרחי מדינת ישראל, ובמיוחד לבורגנים המסודרים שבתוכם, הנהנים ממנעמי הסטטווס קוו הנוח, תוך עצימת עיניים מוחלטת והחלטה קולקטיבית, מודעת או מודחקת, שלא לדעת. למותר לציין שכבר היינו בסרט הזה במקומות אחרים, בתקופות קודמות, וההיסטוריה מראה לאן זה מוביל.

הספר שלפנינו הוא בבחינת תיקון-מה על השתיקה המהדהדת הזו, לפחות במישור האקדמי, ועל כך יבואו התורמים לו על הברכה.

בפאנל הפותח משתתפים שלושה דוברים:
פרופ` דניאל בר–טל, ידידי הטוב, מופקד הקתדרה לחקר התפתחות האדם בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל–אביב, שמתמחה בחקר אספקטים פסיכולוגיים של סכסוכים אתניים בלתי פתירים ותהליכי שלום, וזכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים.

פרופ` יצחק שנל, פרופסור מן המניין בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל–אביב, שמתמחה בגיאוגרפיה חברתית ותרבותית, ביזמות של מיעוטים ובהשפעת האידיאולוגיה הציונית על עיצוב הנוף בישראל (ושניהם גם כותבים ב`על צד שמאל`).
פרופ` אמריטוס צ`רלס גרינבאום, מהמחלקה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, שמחקריו הם בהתפתחות חברתית, ילדים בסיכון, זכויות הילד ומניעת חשיפה של ילדים לסיכונים.
בנימה אישית אוסיף כי ההיכרות הראשונה הקרובה שלי עמו הייתה כאשר הוא ופרופ` דן בר-און המנוח כתבו, במסגרת תפקידם במילואים במחלקה למדעי ההתנהגות של צה`ל, דו`ח על הנזקים הנפשיים האפשריים לחיילים כתוצאה מהשתתפות בפעולות דיכוי באינתיפאדה הראשונה. הדו`ח עורר בצה`ל ריב ואיומים בהעמדה לדין, וצ`ארלי ודן גורשו משירות המילואים בבריאות הנפש וממד`ה בצה`ל. הם העזו להעלות לסדר היום כבר ב-1988-9 את מה שבר-און ניסח אחר-כך בצמד המושגים `הבלתי ניתן לתיאור` ו`הבלתי ניתן לדיון` – שיקופי מציאות החורגים מנקודת-המבט המוסכמת, המכחישה את אותה מציאות עצמה.
זוהי בדיוק גם מטרתו של הספר שאנו משיקים.

- See more at: http://on-the-left-side.org.il/%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-2/#sthash.Bw52fxJi.dpuf
דן יעקבסון, פרופ` להתנהגות ארגונית
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד