קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

`כולם היו מתים`. החורבן של משפחת אבו ג`ראד מעזה
mekomit
עאוני פרחאת, עזה
14.9.2014
http://mekomit.co.il/כולם-היו-מתים-החורבן-של-משפחת-אבו-גראד/




בתקיפות על עזה בקיץ 2014 נמחקו כליל 90 משפחות פלסטיניות שבהן שני ההורים וכל הילדים נהרגו. במשפחות נוספות רבות נהרגו כמה בני משפחה. זהו סיפורה של משפחה אחת, משפחת אבו ג`ראד מבית חאנון. שמונה מבני משפחת אבו ג`ראד נהרגו ב-18 ביולי כאשר שני פגזים ישראלים פגעו בבית שבו מצאו מקלט. לא התקבלה שום שיחת אזהרה.

כך סיפרה לי אבתסאם אבו ג`ארד: `מטוסי F16 הפציצו ללא הרף את השדות שלנו שליד ביתנו, אז עזבנו כדי למצוא מחסה בבית דודי. כשלושים מאתנו הצטופפנו בשני חדרים. מאז שהחלה התקיפה ליוו אותנו קולות ההפגזות בשוכבנו ובקומנו. הם נמשכו יומם ולילה ללא הרף. פחדנו אבל חשבנו שהבניין שלנו הוא מקום בטוח משום שאף אחד במשפחתנו לא עובד עם ההתנגדות וגם לא קיבלנו שום שיחה שקוראת לנו לעזוב`.

נעמה אבו ג`ראד, ניצולת התקיפה, מוסיפה:
ביום שישי 18 ביולי עוד היה רמדאן אז כולנו התכנסנו לסעודת שבירת הצום. אני זוכרת שסמיח והניה שיחקו עם אביהם וצחקו. אחלאם וסמר עזרו לנו להכין אוכל. ארבעתם מתו באותו היום. לאחר סעודת האפטאר ישבנו כולנו יחד ושתינו תה. הדלקנו נרות כי לא היה חשמל. בסביבות תשע בערב דיברתי בטלפון עם הארוס שלי על התכניות שלנו להתחתן אחרי שייגמרו התקיפות. בזמן שדיברנו פגעו שני פגזים בבית הזה.

נעמה אבו ג`ראד, בת 21, נפצעה במהלך התקיפה. כשנפלו הפגזים היא דיברה עם ארוסה בטלפון. גם הבית שלו נהרס.
נעמה אבו ג`ראד, בת 21, שנפצעה במהלך התקיפה (עאוני פרחאת)

סעדיה אבו ג`ראד, בת 60, אומרת: `מה שקרה כאן בעזה לא קרה אפילו בסברה ושתילה (טבח הפליטים הפלסטינים בשנת 1982 על ידי כוחות ישראלים מיוחדים וכוחות לבנונים ימניים), לא במלחמה ב-67` ואף פעם קודם`.

דיברתי גם עם מוסא אבו ג`ראד, אביו של עבד. שאלתי אותו בן כמה הוא. `מנכבה לנכבה. נולדתי בנכבה של 1948 ומתתי בעודי בחיים בנכבה של 2014 כשנהרגו ארבעה מילדיי וארבעה מנכדיי`, הוא נאנח. `כשהפגיזו את הבית ישבתי בחדר השני עם מחמד. לא שמעתו את קול הפגזים. אומרים שאינך שומע את קול הפגז שהורג אותך. איכשהו הייתי חסר הכרה אך ער. ראיתי את אשתי מכוסת אבק ואת הבית מלא עשן. בדקתי את מחמד והוא היה בסדר אז הוצאתי אותו ואת אשתי, סבתו, מהבית, ואז חזרתי עם אבתסאם לבדוק את בניי. כולם היו מתים. הרבה יותר טוב למות מאשר לראות את אהוביך מתים לנגד עיניך. באותו הרגע מתתי`.

מחמד אבו ג`ארד, בן 10, שאיבד את הוריו, אחיו ואחותו: `ישבתי כאן עם סבי בחדר הזה והקשבנו לרדיו כאשר הוריי היו בחדר השני עם הנייה ומוסא`.

אבתסאם חזרה לבית עם דודה מוסא למצוא ניצולים. `עדיין יש לי סיוטים כשאני חושבת על הרגע שחזרנו לחדר עם פנסים בידינו כדי לבדוק את משפחתנו. הייתי בהלם… זה משהו שאי אפשר לתאר. הם היו מפוזרים בחתיכות סביבנו, אני לא יודעת איך הצלחתי לתפוס את עצמי. נעים החזיק את בנו סמיח, שהיה בן 18 חודשים, שניהם מתים. ויאם (בת 10) ישבה מאחורי הארון שהציל אותה, בוכה. הוריה ושני אחיה נהרגו. נשאתי אותה אל מחוץ לבית כשהאמבולנסים התחילו להגיע`.

ויאם (בת 10) שהסתתרה מאחרי הארון, ושאותה חילצה אבתסאם, ואחיה מחמד. איבדו את הוריהם, אחיהם ואחותם. (עאוני פרחאת)

לפי האו`ם, כ-1,500 ילדים התייתמו כתוצאה מתקיפות ישראליות שהרגו את הוריהם. האו`ם מעריך כי ישנם בעזה 373,000 ילדים הזקוקים לתמיכה פסיכולוגית ישירה וממוקדת. יחד עם זאת כל אוכלוסיית הילדים בעזה, 900 אלף ילדים, הושפעה מהמלחמה וזקוקה לרמה כלשהי של תמיכה פסיכולוגית.

לזכרם:
עבד מוסא אבו ג`ראד
רג`אא אבו ג`ראד (אשתו של עבד)
הניה עבד אל-רחמן אבו ג`ראד, בן שנתיים וחצי
מוסא עבד אבו ג`ראד, בן תשעה חודשים
נעים אבו ג`ראד סמיח נעים אבו ג`ראד, בן שנה וחצי
אחלאם מוסא אבו ג`ראד, בת 17
סמר נעים אבו ג`ראד, בן 14


פורסם לראשונה באנגלית בבלוג של עאוני פרחאת, Awni Farhat. תרגום: שושנה לונדון-ספיר


קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב