קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר פתיחת כביש 443: ההחלטה המתבקשת בן דרור ימיני nrg http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/012/320.html?hp=1&loc=33&tmp=3429 לפני שלושה ימים, כאשר החלטת בג`ץ, מן הסתם, כבר הייתה כתובה, נפגעה צעירה בכביש הגישה ליישוב נגוהות בהרי חברון. תושבי היישוב כבר דרשו לסגור אותו לפלסטינים. האם אירוע כזה מצדיק סגירת כבישים? האם יישוב קטן אחד מצדיק גרימת סבל לאלפי תושבים באיזור? הבעיה שעמדה בפני בג`ץ הייתה גדולה קצת יותר. בשנות השמונים הופקעו אדמות פלסטינים לצורך הקמת חלק מכביש 443. בעתירה שהוגשה אז נגד ההפקעות הבהיר צה`ל שהכביש נועד, למעשה, גם למענם. כך היה עד לאינתיפאדת אל-אקצה. או אז, בסוף שנת 2000, נרצח על הכביש הפתוח נהג המונית אלי כהן ז`ל. ביולי 2001 נרצח רון לנדאו ז`ל. עבר חודש, ועוד שלושה ישראלים נרצחו: יוסף סווירי, אחותו שרון ובעלה יניב בן-שלום ז`ל. בינואר 2002 נרצחה שם יואלה חן ז`ל. הכביש, שהיה אמור לשמש את שני העמים, הפך לכביש דמים. זה היה הרקע להחלטה על סגירת הכביש לתנועת פלסטינים ולחסימת הכניסות אליו מהכפרים שבאיזור. זה לא נעים. זה מעצבן. זו אפליה קשה וחמורה. זו הפרת הבטחה לתושבי האיזור, שחלקם סבלו מהפקעת אדמות לצורך סלילת חלק מהכביש. אלא שזה גם פתר את הבעיה. סגירת הכביש מנעה את המשך מרחץ הדמים. סגירת הכביש גרמה נזקים קשים לישראל, שהוצגה כמדינת אפרטהייד. גם `הניו יורק טיימס` הקדיש כתבה מיוחדת לכביש. למעשה, האפרטהייד התחיל דווקא נגד יהודים, כאשר צה`ל אסר על אוטובוסים לנסוע על הכביש בשעות הערב. אלא שהשנים עוברות. מה שהיה מוצדק אז, הופך לבעייתי היום. שבויים בשיח הזכויות במצב שנוצר, היה צפוי שבג`ץ יקבל את העתירה. הרי הכביש כבר זכה לכינוי `אוטוסטרדת האפרטהייד`. הרי היה קצת קשה לשכנע את הצורך בחסימה מוחלטת כאשר מניין הפיגועים שואף לאפס. הפיגועים בכביש הרי התרחשו לפני שמונה ותשע שנים. האם ברור שיהיה פיגוע? האם החלטת בג`ץ תגרום לשפיכות דמים? זה מה שיטענו מתנגדי ההחלטה. קצת קשה לבטל את דבריהם, משום שאיכשהו, לנבואות מהסוג הזה יש נטייה מרגיזה להתגשם. למעשה, לפני שנה, בדצמבר 2008, הושלמה סלילתו של `כביש מרקם`. הוא נפתח לתנועה, וגם פתר חלק מהבעיות שנובעות מחסימת כביש 443 לפלסטינים. ולמרות זאת, נדמה שלבג`ץ לא היה מנוס מקבלת ההחלטה. ראשית, בג`ץ שבוי בשיח הזכויות. לפעמים זו בעיה. לא ברור שגם הפעם. ראשית, משום שכבישים שהיו מיועדים לישראלים בלבד כבר נפתחו ברחבי יהודה ושומרון. שנית, אם מישהו רוצה לבצע פיגוע, יש לו מספיק מטרות, גם בלי להזדקק דווקא לכביש 443. שלישית, לא כל חשש לפגיעה מחייב נקיטת אמצעים. גם בכביש ואדי ערה היו פיגועים. האם זו סיבה לסגור אותו לתנועת ערבים? בבג`ץ קוראים לזה מידתיות. המטרה מוצדקת. לא ברור אם גם האמצעי מוצדק. יש מספיק סיבות טובות לבקר את שופטי בג`ץ בגין החלטות הזויות, עם ניחוח שמאלני חריף. ההחלטה הזאת, בנסיבות שנוצרו, אינה אחת מהן. ד-ה קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו