חבל שלא עשני חמור
אחר הצהרים של ה-27.12.2009 . כמעט סוף יום עבודה, כמעט סוף שנה, חמור אחד כמעט נורה, חדרה מאום אל ח`יר כמעט נהרגה, המילים שמוסר לי עיד בטלפון בענין זה כמעט אינן יכולות להכיל את ההלם, החרדה, והזעם המשסים בו בערבוביה.
כמעט מצליחה להשתלט על תחושותי, אני מניעה את האופל אסטרה אל דרום הר חברון בואך אום אל ח`יר.[1]
ב- 50 דקות נסיעה המפרידות בין שובל ביתי, לבין אום אל ח`יר הספיקה חדרה להתעורר מעלפונה, להווכח שהיא בחיים ולהתלוות לשוטרים אל תחנת המשטרה בהתנחלות הגדולה קרית ארבע, אנשי המקום הספיקו לכבוש את חרדתם, ואני הספקתי להגיע. ביקשתי מעיד לראות בדיוק לאן הלך החמור, עד להיכן הגיעה חדרה שהלכה בעקבותיו, ומאין נורו היריות. אנשים נשים וטף כבדו את בקשתי ואפשרו לעיד ונעמה לשחזר עבורי את האירוע:
`החמור של חדרה הלך לטייל. בדרך כלל הוא קשור כמו שאר החמורים כשהם לא בעבודה. אבל כנראה בלי כוונה לא היה קשור הפעם,` אומר עיד בעברית הרהוטה שלו.
החמור הלך לטייל בשביל, חמישה מטרים רחבו, בין השורה העליונה של אוהלי אום אל ח`יר לבין ההתנחלות כרמל.
החמור שלא למד עד עכשו את ההבדל בין ההתנחלות לבין הישוב הבדואי אום אל ח`יר,למד לא להכנס לכרמל הישנה שהוקמה ב-1981, פשוט משום שיש לה גדר. אבל בהמשכה של זו הישנה הוקמה לפני שלוש שנים כרמל חדשה וגדר אין לה. על כן, משהגיע החמור לאין גדר המשיך בטיולו באין מפריע. משמבחינה חדרה, בעלת החמור המטייל, שהשובב הולך לכוון ההרחבה, היא ממהרת אחריו להחזירו.
החמור נעמד לו על דרך הפטרולים הקרובה מאד לאום אל ח`יר ורחוקה משהו מכרמל החדשה. מודעת לגודל האסון שבכניסת חמור לשטח ההתנחלות, מציבה חדרה את רגלה על אדמתו המקודשת של שביל הפטרולים כשבכוונתה ללמד את החמור הסורר את הפרק החסר לו בהחלט בהבנה הפוליטית של האיזור, ואבוי, היתה זו פסיעה גורלית. ארבעה מטחי אש מ M16 נורו מעל לראשה אל כוון אום אל ח`יר. חדרה התעלפה על מקומה. הפחד שיתק את הכרתה. עיד שישב אותה שעה בפתח ביתו, רץ אל עבר מקור הירי וראה את חדרה שרועה על האדמה ואת החמור שועט מרוב בהלה לכוון האסור לו בהחלט.
בילאל התקשר למשטרה מיד. עיד ראה את היורה. הוא מכיר אותו.`זה האיש שגר בבית הכי דרומי של ההרחבה. הוא תמיד עושה צרות`, אומר עיד. `רק הבוקר הציק לטארף במרעה. המתנחלים פה לא כולם אותו הדבר. אלה בהרחבה יותר אלימים, והוא הגרוע שבהם` מוסיף עיד לדייק. ` אם יש בכרמל גם אנשים שקטים , למה הם לא משתלטים על הפורעים הללו? מה זה לירות מנשק חם סתם ככה. מה זה משחק?` זועם עיד.
`ועוד לפני שבאה המשטרה` הוא אומר , `ראיתי איך היורה מוציא מן הרובה את המחסנית שירה ממנה ומסתיר אותה.`
`איך בכלל היה לו נשק?` שאלתי. ואם יש לו,איך הספיק ללכת ולהביאו ולהגיע כל כך קרוב לחדרה כדי לירות`? עיד חייך את חיוכו הכואב ואמר לי: `יש בידיהם נשק והם הולכים אתו כל הזמן`.
המשטרה והצבא הגיעו בערך רבע שעה אחרי היריות. בינתיים טיפלו בנות המקום בחדרה. כשהמשטרה הגיעה חדרה היתה עדיין שרועה על האדמה מבלי לנוע. `מדברת חלש` ענה עיד לשוטרים ששאלו האם אפשר כבר לחקור אותה. כעבור זמן מה קמה חדרה על רגליה בעזרת הנשים שתמכו בה, ובעזרתו של יאסר הגיעה עד לג`יפ המשטרתי. אחר כך העלו אותה בלווי יאסר על הג`יפ ולקחו אותה למשטרת קרית ארבע לחקירה. המתנחל היורה מאידך, הגיע לקרית ארבע כשהוא נוהג ברכבו האישי בליווי שוטר.
תוך שאני ניצבת בקצה אום אל ח`יר ממוקדת בשחזור של עיד, אני מתבוננת בזירת האירוע.ככל שאני מוסיפה להתבונן אני נעשית יותר ויותר המומה מן המרחק הקצר שהיה בין היורה לבין חדרה, ומן המרחק הגדול שהיה בין חדרה ובין בתי ההתנחלות, שלא היה בו אפילו כדי איום, שלא לדבר על כך שבהשבת חמור עסקינן...
ברוך רב עטפו אותנו דמדומים.
שמים ורודים ורוח קרירה של ערב חורף שרבי מלטפת פנים נרעשות. נשות הכפר והילדים מתאספים סביבי. כולם שמחים לבואי. שוב יכלו לספר לי איך בדיוק פגשו היריות כל אחד מהם. איך רימה היפה בת השמונה, בתה של חדרה, חשבה שאמא שלה מתה, והיא עודה מעכלת את מות של אביה לפני חמישה חדשים. איך אחרים נשכבו על האדמה כי הכדורים פגעו כל כך קרוב אליהם. איך אמנה ראתה מתנחל מכרמל הישנה יורד מביתו עם נשק. איך התינוקות בכו והפעוטות שתקו מרב בהלה.
הם מספרים ואני מכילה אותם באהבה. אני מתבוננת בפניהם ורואה דרכם פנימה.
רואה תוהו ובוהו- תוהים ובוהים. הבהייה עוזרת לאנשי אום אל ח`יר לראות נכחה. בדיוק רב ובכל המימדים- את רוחב השביל בו פסעו החמור ובעליו, את אורך הדרך שעשו ארבעה כדורים אל תוך הכפר, את גובה הכדורים הללו כשחלפו מעל לראשה של האשה ואת עומק התהום הפעורה בין פעולתה של חדרה לבין תגובתו ההזויה של האוחז בנשק. בשביל לראות את כל אלו הבדיל כנראה אלוהים בין אור לחושך.
אני מתבוננת בפניהם ורואה דרכם פנימה. רואה איך הם מבדילים בין מי שאלים ומציק ובין מי שלא. `האנשים בכרמל לא כולם אותו הדבר` הם אומרים.
ישראלי שעבר במקום אמר להם שהם פחדנים ושלולא היו פחדנים היו נכנסים להתנחלות
ומפגינים את כוחם. הם שתקו. אני אמרתי באותו מעמד, שהם חזקים בדיוק מאותה סיבה. גם אז שתקו.
כבר היה כמעט חושך. חדרה עוד לא חזרה מן התחקיר המשטרתי בקרית ארבע. רימה דואגת לה. גם אני. בשארית האור אני רואה איש מאנשי כרמל המגודרת משוחח עם סולימן אבא של עיד. הם עומדים להם משני צדי הגדר ומשוחחים על מה שהתרחש כאן לפני שעה קלה.
אני מצטרפת. `זה איש טוב זה` אומר לי אבא של עיד בעברית הגלמית שלו. אני מבקשת את רשותו של חאג` סולימן לקחת חלק בשיחתם. אמרתי לאיש שהם חייבים להמשיך את הגדר גם להרחבה ולמנוע בכך תקריות מיותרות. שאלתי מי אחראי על כך. `משרד הבטחון`, אמר לי. קבענו שניזום פגישה עם מזכיר כרמל ועם כבודו, ועם אהוד, בועז ואנוכי, על מנת לקדם את עניין הגדר ואת מעורבותם במניעת בטויי אלימות ממתנחלים כלפי תושבי הכפר .
`ביזארי משהו שאנחנו מדברים משני עברי הגדר` אמרתי אחרי שתיקה ארוכה. `שכחתי להביא את המפתח` השיב בקורטוב של מבוכה.
נפרדתי מידידי נפשי ופניתי לשוב לביתי בטרם שבה חדרה לביתה. רק מאוחר בערב צלצל אלי עיד ומסר שחזרה. השוטרים לא טרחו להחזירה לביתה בכבוד. בתום התחקיר הסיעו אותה ואת מלווה עד לכניסה המזרחית של חברון, שם הורידו אותם. `תסתדרו בעצמכם` אמרו להם, והסתלקו. היורה חזר במכוניתו הפרטית עד לפתח ביתו.
מתקשה להרדם אני מהרהרת בלבי איך מתהפכות היוצרות- איך במדינה שבה אסור לאזרח להחזיק נשק בביתו, לא כל שכן להשתמש בו, מותר לו כל אלו אם הוא אזרח כובש? איך יורה שנאה משתחרר צודק לביתו, וקרבנו משרך דרכו? איך הפגועים מצאו את הכוח שלא לפגוע, והפוגעים יפגעו בהם שוב בעוד יומיים. הם ישליכו אבנים לעברם מעבר לגדר, ויברחו. מעשיהם לא יחשבו להם. רק משליכי אבנים ויורי יריות מן הגזע הנחות, ייחשבו פורעי חוק.
אבל אחרי ככלות הכל, ברת מזל אני, כי גם החמור לא מצליח להבין כל אלו. אראלה
[1] ראו סיפורנו מלפני קרוב לשנתיים: `אתון ועייר והמלחמה הבאה` http://villagesgroup.blogli.co.il/archives/date/2008/03/
|
