קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

האינתיפאדה השלישית

האינתיפאדה השלישית
עינת ויצמן
18.1.10
NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/041/540.html



אנחנו בעיצומה של האינתיפאדה השלישית, אינתיפאדה שמרבית הישראלים אינם מודעים לקיומה. את האינתיפאדה השלישית קשה להגדיר במבט ראשון, וכיוון שהיא קשה לזיהוי היא גם קשה לדיכוי. זוהי אינתיפאדה המתחפשת לקרנבל: ההפגנות בשייח ג`ראח, כמו גם בכל כפר אחר שבו מתקיימות הפגנות בימי שישי, עשויות להיראות לעתים כמו חגיגה צבעונית - עשרות מפגינים יהודים, פלסטינים ובינלאומיים החמושים במשרוקיות, תופים ודגלים.

לא תמיד ניתן להבחין מי הוא מי - רבים מבין הבינלאומיים והיהודים חמושים בכאפיות ובדגלי פלסטין כך שהחוויה היא של המון אדם, צבעוני, עם שאון של קריאות, נאומים ונגינת תופים שהופכים לגוש הומוגני אחד של התנגדות.

האינתיפאדה הראשונה הייתה מפתיעה. פרצה התנגדות שצה`ל לא היה ערוך אליה ואף לא ידע אילו אמצעים לנקוט נגדה. חיילי צה`ל, שתמיד ראו בעצמם דויד, לוהקו פתאום לתפקיד גוליית ומצאו את עצמם רודפים אחרי ילדים המיידים אבנים. עם זאת, לפחות חלוקת התפקידים הייתה ברורה: אלו תמיד היו הפלסטינים מולנו, הישראלים. הבינלאומיים צפו ממקום מושבם באירופה, צקצקו בלשונם וספקו כפיים.
האויב בפנים ובחוץ

באינתיפאדה השנייה הייתה עליית מדרגה בהתנגדות האלימה והיא אופיינה בפיגועי התאבדות וטרור. היא רוסנה באלימות נחרצת - `סיכולים ממוקדים`, מבצע `חומת מגן` ובניית חומת ההפרדה. האהדה הבינלאומית לה זכו הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה נסדקה לנוכח צילומי הפיגועים.

במקביל לשתי אינתיפאדות אלו, עמלה תעשיית התקשורת הישראלית על האסטרטגיה החשובה מכל - ייצורו של `האחר` - הפלסטיני כאויב בריון המאיים לחסל את המדינה היהודית. לאינתיפאדה הנוכחית כלים אחרים: היא משתמשת באמצעי התנגדות לגיטימיים - הפגנות לא אלימות, הודעות לתקשורת, חרם.

אבל האיום המרכזי על המדינה הוא הקואליציות החדשות והחזקות הנרקמות בין
יהודים, פלסטינים ובינלאומיים. לשאלה מיהו האויב, היכן עובר הקו שמפריד בין ה`אנחנו` ל`הם`, כבר אין תשובה ברורה. חומת ההפרדה לא הצליחה לחלק את האיבה לטריטוריות גיאוגרפיות - היום האויב הוא בפנים ובחוץ, חמקמק ועמיד יותר.

עם התמוססות האויב המובהק והברור, גם אמצעי הדיכוי והפתרונות אינם חד משמעיים, ועל כך מעידות פעולותיה המבוהלות של המדינה נגד המאבק. פיזור הפגנות תוך שימוש באמצעים שונים ומשונים, שהרי מאז הצטרפותם של היהודים והבינלאומיים כבר אי אפשר להשתמש באש חיה. על כן צריך לאלתר - גז מדמיע, כדורי מלח, ספריי פלפל, `בואש`, פשיטות ליליות, מעצרים מינהליים, חקירות שב`כ ולא רק לפלסטינים.
הקוטביות מתפרקת

ביום שישי האחרון נעצר חגי אלעד, מנכ`ל האגודה לזכויות האזרח, ואיתו 16 מפגינים ישראלים אחרים. מי שהיה במקום או ראה את הסרטונים המתעדים את המעצרים ביוטיוב רואה כי המעצרים לא באו כתגובה להתפרעות. ההפך הוא הנכון - האלימות היחידה המופעלת היא תוקפנותם של השוטרים וחיילי מג`ב, שכנראה שמו להם למטרה להפחיד ולהרתיע מפגינים פוטנציאליים מלהשתתף בפעולות מסוג כזה.

שהרי העצורים הם יהודים, ובניגוד לאלו הפלסטינים ישוחררו מקץ כמה שעות. אבל המפעל המשותף כבר יצא לדרך. האיום הגדול הוא הערעור על פרויקט ההפרדה הגדול של המדינה, שהצליח לגרום לכך שרוב הישראלים לא פגשו מעולם פלסטיני, ואין להם מושג איך הכיבוש נראה.

האינתיפאדה השלישית מפרקת את הקוטביות, וכבר לא ברור מי הוא מי: הוועדות העממיות הן פלסטיניות, אבל הדובר הראשי שלהן יהודי, אז מי שייך למי ואיך נאבקים בהם? תרומת התקשורת למאבק בהתנגדות היא ההשתקה. מלבד דיווחים פה ושם על ההפגנות, התקשורת נותנת לאלימות כוחות הביטחון להיבלע בשגרת הכיבוש, בשגרת האלימות היומיומית.

עינת ויצמן היא היא שחקנית, מסיימת בימים אלה תואר שני בתקשורת פוליטית





O


N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות