18.1.10
שני ספרים חדשים חשובים בעריכת אילנה המרמן
לחברים שלום,
אני שולח אליכם את הפרסום הזה, היות שנראה לי שמדובר בספרים שמספרים על המציאות הפלסטינית-ישראלית מזווית ראיה שהיא בגבוה האדמה ובתחומה של החוויה האישית, דהיינו בתחום פוליטי שמעסיק אותנו, מצד היותו עוסק במגע הישיר עם האנשים והדברים.
בברכה, אהוד
שני ספרים פוליטיים חדשים בסדרת `תעודה` עם עובד בעריכת אילנה המרמן:
רג`א שחדה: טיולים בפלסטין. רשימות על נוף הולך ונעלם
`היחסים בין ישראלים לפלסטינים, בין כובשים לנכבשים, לא תמיד היו מייאשים כפי שהם נראים כיום. עד אמצע שנות השמונים עוד אפשר היה לצאת לטיולים בגבעות הנפלאות הסובבות את רמאללה עירי בחברת עמיתים וידידים ישראליים. כמה מופרך נראה עכשיו הרעיון הזה!` במילים אישיות, ישירות וכנות אלה פותח רג`א שחאדה את ההקדמה שכתב למהדורה העברית של ספרו החדש, שראה אור במקורו באנגלית.
`בגבעות הנפלאות הסובבות את רמאללה`: כמה מאתנו, הישראלים, חשבו אי פעם במילים כאלה על סביבות רמאללה? הלוא המפה שאנחנו מכירים היא זירה של מלחמות ומאבקים, התנחלויות, פיגועים, קנאוּת, איבה – זאת הגיאוגרפיה `שלנו`. והנה מגלה לנו הספר חבל ארץ אחר: קימורי גבעות, מצוקים וּואדיות, נחלים, מעיינות וכפרים קטנים, ואיילות מדלגות בין טרשים וטראסות חקלאיות. ובאביב פורחים פרחים בשלל צבעים ואז גם יוצא לטיוליו עורך הדין והסופר רג`א שחאדה. הוא משוטט לו ביחידות או בחברת ידידים ואינו שׂבע את המראות והצבעים והריחות, ואת החופש – מעל לכל את החופש, החופש לטייל. כך שנים רבות, חרף התהפוכות המתחוללות בארצו הכבושה. עד אשר ראשי הגבעות לובשים שׂלמת בטון ומלט ורשת כבישי אספלט נסללת לחבר בין ההתנחלויות החדשות הנבנות עליהם בזו חר זו, עד אשר קמות עוד ועוד גדרות וחומות וסוגרות עליהן ועליו – עד אשר אי אפשר לטייל עוד.
`רשימות על נוף הולך ונעלם`, כך מגדירה את הספר `טיולים בפלסטין` כותרת המשנה שלו, והיא מקפלת בתוכה הן את צניעות היומרה הספרותית של המחבר והן את הדרמה שבלב חיבורו התיעודי. ואולם הצניעות הזאת הולידה יצירה שהיא מופת של אמנות הכתיבה הפוליטית במובן העמוק של המילים: כי הכותב הוא גם אדם פוליטי, בקי, מפוקח ומעורב, וגם אמן. הכמיהה לחירות אישית ופוליטית חוברת אצלו לאהבת הכתיבה הספרותית ושליטה במגוון קולותיה – רגע הוא פיוטי ורגע ענייני, רגע הוא נרגש ורגע מאופק, רגע מעודן ורגע שנון ואף בוטה. מכל אלה נבנה הספר היפה והמעניין הזה, המפגיש את הקורא הישראלי עם המציאות האקטואלית של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט אחרת, רעננה ומפתיעה, אם כי לא מעודדת.
`טיולים בפלסטין` זכה ב-2008 בפרס אורוול, הפרס היוקרתי הבריטי לספרות פוליטית.
על המחבר
רג`א שחאדה נולד ברמאללה ב 1951 ולמד משפטים בלונדון. הוא ייסד בשעתו את הארגון הפלסטיני הראשון למען זכויות האדם `אל-חק`. בין שאר תפקידיו המקצועיים הציבוריים שימש כיועץ משפטי למשלחת הפלסטינית בוושינגטון שנשאה ונתנה בעניין הסכמי אוסלו. הוא גר ברמאללה, עובד כעורך דין וכותב. בין ספריו שעוררו עניין רב וזכו לשבחים: `הדרך השלישית` (1982), `זרים בבית` (2002), ו`כשהדרור הפסיק לשיר` (2003) – שלושתם תורגמו לעברית. `טיולים בפלסטין` ראה אור לראשונה בשנת 2007, ומהדורה שנייה, מתוקנת, ראתה אור ב 2008. בשנה זו גם זכה הספר בפרס `אורוול`, הפרס הבריטי החשוב לספרות פוליטית.
המהדורה העברית נערכה בידי עורכת הסדרה, אילנה המרמן, בשיתוף עם המחבר, ונוספה לה הקדמה מיוחדת מאת המחבר.
נעם חיות: גַנבת השואה שלי
`איני יודע מה שמה של הגנבת, אך דמותה חרותה היטב בזיכרוני. פניה בהירים יחסית לבני כפרה, עיניה שחורות וגדולות וריסים ארוכים ומאובקים מבליטים אותן. קומתה כשל ילדה בת עשר והיא רזה, רזה מאוד. ... ביום הגנֵבה היא לבשה בגד בהיר שאיני יכול לתארו בדיוק, אבל אני זוכר איך, ברגע המעשה עצמו, כשניתקה ממני את מבטה והחלה לרוץ וגבה אלי, הוא התנפנף על גופה הצנום. רוח לא נשבה באותו יום חם והביל במורדות הצפוניים של הרי ירושלים, ובכל זאת הבגד הבהיר הזה עוד מתנפנף בזיכרוני. מנוסתה הייתה מראה יומיומי, ונראתה לי כמעט טבעית, לכן איחרתי מאוד להבין שהילדה הזאת ברחה וברשותה הנכס הרגשי והרוחני היקר ביותר שהורישו לי אבות אבותי – השואה שלי.`
כך מתאר נעם חיות את החוויה שעוררה בו, כעבור שנים, את הצורך לספר את סיפור חייו הצעירים. תחילת הסיפור במושב ותיק ומבוסס בעמק יזרעאל, בלב הקונסנסוס – וסופו בשוליים האידיאולוגיים של החברה הישראלית של שנות האלפיים.
הילד המטופח גדֵל לצעיר חסון, אוהב בנות ובילויים ופטריוט נלהב. הוא מתגייס לשירות ביחידה קרבית, נהיה קצין בסדיר ובקבע ונשלח אל מעבר לים לשמש תועמלן רהוט למדינתו ולצבאה. אבל בינתיים, מתחת לסף התודעה, מתחוללת בו טלטלה רגשית, מוסרית ורעיונית, שבמרכזה מתקבע בזיכרון מפגש קצרצר עם אותה ילדה פלסטינית קטנה, שעל כתפיה הצנומות הוא מטיל, כמעט בכעס, את לבטיו וייסוריו. בהדרגה מתברר לו לבחור הנסער שהוא הולך ונעקר לבלי תקנה מהחיק החם של הצוותא המלוכדת, האנושית והחברתית שגדל וחונך בה.
`גנבת השואה שלי` הוא תיעוד כן, אישי וישיר ומחוספס לפעמים, של מהפך שחל בחייו של צעיר ישראלי – אחד ממעטים שהולכים ומתרבים, אם בדממה ואם בזעקה.
על המחבר
נעם חיות, יליד 1979, נולד וגדל במושב כפר יחזקאל.
בנעוריו היה חניך ומדריך בתנועת `בני המושבים` של הנוער העובד.
בצבא שירת כלוחם בסיירת הנח`ל ואחר כך כקצין בגדוד גרניט בחטיבה. מפרוץ האינתיפאדה השנייה ועד שחרורו בשנת 2003 שימש מפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה. כשנה אחרי שחרורו היה ממקימי ארגון `שוברים שתיקה`.
כיום גר בחיפה ולומד לתואר שני במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.
את `גנבת השואה שלי` כתב בזמן שהות בהודו. כתב היד זכה בפרס מטעם החוג לספרות של האוניברסיטה העברית.
O
N |
