קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - אקטיביזם עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר חוברת חדשה לשוברים שתיקה שוברים שתיקה http://breakingthesilence.org.il/publications.asp 96 עדויות חדשות של חיילות `שוברות שתיקה` על המציאות בשטחים `לוחמת שמרביצה היא לוחמת רצינית, היא מסוגלת, היא תותחית` נתת לו ברכיה?` נתתי לו מכה לביצים, לקחתי את הרגל שלי, עם הנעל הצבאית שלי, ונתתי לו מכה בביצים. לא יודעת אם חטפת מכה בביצים, אבל זה נראה לי כואב. הוא הפסיק לצחוק לי בפנים כי זה כאב לו. אחר כך לקחנו אותו לתחנת משטרה ואמרתי `וואי, איך אני מסתבכת עכשיו`. יכול להתלונן עליי ואני יכולה לקבל תלונה במח`ש (מחלקת חקירות שוטרים). זה קרה במודיעין. הוא לא אמר מילה. אני פחדתי ואמרתי, פחדתי עליי, לא עליו. אבל הוא לא אמר מילה. `מה אני אגיד, שבחורה הרביצה לי`, והוא יכול להגיד אבל, ברוך השם, שלוש שנים אחרי לא קיבלתי כלום ואף אחד לא יודע על זה’’ ארגון `שוברים שתיקה` מפרסם חוברת עדויות של נשים ששירתו בשטחים מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ועד היום. החוברת כוללת 96 עדויות ומהווה קול מחאה של עשרות נשים ששירתו כלוחמות, חובשות, תצפיתניות, קצינות ומש`קיות חינוך, ת`ש ועוד. בקריאה זו מצטרפות נשים אלו למאות הלוחמים הגברים שמסרו את עדותם לארגון ועומדות גם הן כמראה מול החברה הישראלית . מקבץ העדויות בחוברת מציג לראשונה את המציאות בשטחים, כפי שהיא עולה מעדויותיהן של החיילות ששירתו שם. מן העדויות עולה כי הנטייה להרחיק את הכיבוש מהבית עד כמה שאפשר, מטשטשת את תפקידן של הבנות שלוקחות אף הן חלק פעיל בו. קול הנשים המשרתות בשטחים הוא קול שאינו נשמע בחברה הישראלית ונוכחותן בשטח כמו נעלמת מהעין הציבורית כאשר הסיבות לשתיקתן נעוצות בעובדה כי רבות מהחיילות מוצבות בחברה צבאית הנשלטת בידי גברים: הן צריכות להוכיח שאיכויותיהן אינן פחותות ושהן `אחד מהחב`רה`. במהלך שירותן הן מפחדות לדבר מחשש שיודחקו עוד יותר על ידי היחידה שלהם. לאחר השחרור, רבות מרגישות שלא היו קרביות מספיק כיוון שלא הובילו מחלקה או פלוגה ולכן אין זה במקומן לדבר, אבל יותר מכל, הן לא מספרות כי החברה לא באמת רוצה לשמוע. דנה גולן, מנכ`ל שוברים שתיקה מסבירה כי: `החברה שלנו לא רוצה לחשוב שחברותינו, בנותינו ואחיותינו יכולות ואף מבצעות את ה`כיבוש` ממש כמו החיילים הגברים. היינו רוצים להאמין שהחיילות שמוצבות בשטחים לא נוהגות באותה אגרסיביות ושידיהן לא מתלכלכות אך עדויות הנשים מוכיחות לנו שההשחתה היא אותה השחתה ושלא ניתן לעשות דברים אחרת.` מה זה סיור שיבוש? סתם נכנסים לכפר, כפר שאתה יודע שיש בו נשק וכל מיני כאלה, ומתחילים לעשות להם, לגרום להם לתהות מה הולך, את מי עוצרים, מה עושים. כי סתם נכנסים לכפר, מתחילים לירות תאורות, לירות ח`קים (חסרי קליע), לעשות איזשהו אווירה כזאת של התרחשות מצד צה`ל כדי שהם יפחדו וישבש להם את הסדר יום. זאת אומרת, לא להבין מה קורה. יוצאים בשלוש בבוקר, מתחילים לירות תאורות. שלוש? כן. הם לא מבינים מה קורה. פעם בשבוע היה צריך להיות סיור שיבוש, זה היה בלו`ז כאילו, חובה פעם בשבוע סיור שיבוש. וכל פעם בזמן אחר, בשעה אחרת וביום אחר..` מהיווסדו של ארגון `שוברים שתיקה` בשנת 2004 , גבה הארגון עדויות ממאות חיילים וחיילות ששירתו בשטחים מאז האינתיפאדה השנייה ועד היום. המעידים והמעידות הגיעו מרקעים שונים, שירתו ביחידות ותפקידים שונים וסיפרו על המציאות בשטח שמאפייניה עוברים כחוט השני בין כל העדויות. בארגון טוענים כי הפרת זכויות האדם בשטחים אינה נובעת מהתנהגותם החריגה של כמה תפוחים רקובים אלא מעצם השליטה היומיומית על אוכלוסיה אזרחית. דנה גולן מוסיפה כי: ` החברה הישראלית, בעידודם של מפקדיו הבכירים של הצבא מעדיפים לראות את התמונה אחרת וממשיכים לטעון כי מדובר באירועים של יחידים יוצאי דופן, אולי יחידות מסוימות, וכך למעשה מונעים שיח אזרחי אמיתי על הבעיות שעולות מהימצאותנו בשטחים. חשוב לנו להביא את קול החיילות והחיילים כפי שהוא. חברה השולחת את צבאה למשימותיו מחויבת לדעת גם את הנעשה בשמה בחצר האחורית. אנו מקווים שהחברה הישראלית תשכיל להקשיב לבנותיה, כמו גם לבניה, על אף העובדה שהסיפורים אינם נעימים לאוזניהם של היושבים בבית.` להורדת החוברת רה קישורים למאמרים האחרונים בנושא הפסקת אש עם איראן. בעזה ההרג נמשך כל יום וכל לילה. הפגנת אחד במאי - למען העובדים ונגד המלחמה / ועידת השלום העממית / הגיע הזמן לסירוב המוני - לא הולכים למלחמה מסרבים.ות למלחמה |הפגנה היום חמישי 24.4 | 19:30 | כיכר הבימה ת"א