קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר שייח` ג`ראח בימי שישי אחר הצהריים האתר של יוסף אלגזי http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10120 מאת פרופ` ירון אזרחי * ירושלים – שייח` ג`ראח הופכת בהדרגה לסמל המאבק על דמותה ועתידה של ירושלים כעיר מרובת שכונות, דתות וקהילות השואפות לשכון זו לצד זו בכבוד ובשלום. לאחרונה, קבוצה ימנית לאומנית של יהודים הצליחה לגייס מסמכים משפטיים כדי להתחיל לכבוש שכונה ערבית, לסלק את תושביה ולהניף על בתיה את דגל ישראל. דגל ישראל שלהם אינו דגל ישראל שלנו - של הכרזת העצמאות המושיטה יד לשכנינו, אלא דגל של שליטה, נישול והשפלה. לא סמל להזדהות עם הפסיפס האנושי הנפלא של עירנו הייחודית, אלא סמל של הסתגרות וכפייה מדלדלת. אני אזרח העיר הזאת כבר כחמישים שנה. בזמן הזה ידעה ירושלים זמנים טובים וזמנים קשים. כיום עתידה של העיר תלוי בהבנה שהבעיה שמייצגת שייח` ג`ראח, כפי שטען היועץ המשפטי היוצא מני מזוז, `אינה משפטית`. הבעיה היא מוסרית-פוליטית ולכן היא רובצת על כתפינו כאזרחי הבירה והמדינה. נכון שגם למתנחלים יש אידיאל של ירושלים. אבל הגשמתו איננה אפשרית ללא הרס האוצרות האנושיים והתרבותיים הקיימים. הפתרון תלוי בנחישותנו למנוע את הרס ההוויה המיוחדת של ירושלים כמפגש האנושי הצבעוני היום-יומי בין יהודים, מוסלמים, נוצרים ואחרים - מפגש המתקיים בחסות ההשראה של העיר הזוהרת ביופי הנדיר של שמיה, מגדליה, ובתי תפילתה. אין דבר שמאיים יותר על העיר הזאת מאשר רפיסות השלטון והאזרחים מול התכנית הנחושה של קבוצה זו לגמד את הנפח האנושי האדיר של ירושלים למימדים הצרים של עולמם המסתגר, העיוור לאחר. צריך לשמור על ירושלים גם כמקום שבו ייוולד יום אחד מלאך השלום ואולי אפילו ממנו יצא המשיח לו מחכים בשקט ובסבלנות רבה אבותיי השוכבים בקברותיהם בהר הזיתים. ירושלים קנאית, חסרת חמלה, עיר כבושה שאין בה קדושה (כמאמר אחת הסיסמאות בהפגנה), עיר כזאת בה התושבים הופכים אויבים אלו לאלו תדרדר עד מהרה לעיר דמים. אם אכן כך יהיה, אם ירושלים היא עיר אבודה שהדור הזה לא הצליח להציל, לבנות ולפאר - היא תהיה לשכבה עגומה נוספת של חורבות עבור הארכיאולוגים של העתיד. אני עומד כאן בין כארבע מאות מפגינים. המשטרה לא נותנת לגשת על הבתים ש`נכבשו` על ידי מתנחלים שנשלו משפחות ערביות שנזרקו לרחוב. מולנו התייצב בסדר מופתי במדים כחולים האגרוף של המדינה. אגרוף שאמור לשמור על חופש הביטוי במסגרת החוק והסדר ולא על הסדר על חשבון חופש הביטוי והחוק - כפי שמשתמע מהחלטתו של בית המשפט השלום בירושלים שפסק כי ההפגנות השבועיות בשייח` ג`ראח הן חוקיות . האם חיילי היס`מ מודעים לכך שאנו האזרחים הפקדנו את הכוח שבידיהם? האם הם מודעים לכך שכחלק מן הריבון הם שליחנו ולא אויבינו? האם הקצין הגברתן חמור הסבר שמנהיג אותם מודע לכך שכאזרחים חובתנו ומחויבותנו לבנות את חיינו ועתידנו על צדק ולא על עוול? שאנו המקור האחרון ללגיטימציה של הכוח שבידיו? ומעבר לכל זאת, האם הציבור הישראלי יתחיל להבין מי באמת מחלק וקורע את ירושלים? המפגינים מוארים באור היקרות של יום שישי חורפי אחר הצהריים. בינינו רצים ילדים פלסטינים עם מגשים עמוסי כוסות קפה ועוגיות לכל דורש. אולי הם מבינים שבידי הקבוצה שהתכנסה כאן מונחת הבחירה באיזו עיר נחייה כאן כולנו עם ילדינו ונכדינו? לצידי קבוצה של סטודנטים היוצרת מעגל של מתופפים המרעימים בקצב הממקד אך גם מזכך את הכעס. מכוניות של ערבים ויהודים משייטות הלוך ושוב ומאִטות כדי לקרוא את השלטים ולשמוע את הקולות. האם יש כאן התחלה של התעוררות המצפון האזרחי הרדום או אשליה ואכזבה נוספת? זעקה מרה או גם אור של תקווה שהמעטים שהתכנסו כאן יהפכו לרבים ? -------------- * פרופסור ירון אזרחי הוא פילוסוף פוליטי באוניברסיטה העברית בירושלים. המקור: www.commongroundnews.org - 11.2.2010 - הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות. קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו