קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר פרס הסרט הטוב ביותר: פרשת חיסול מבחוח nrg עינת ויצמן 25.02.10 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/068/281.html אנו בעיצומה של עונת הפרסים בתעשיית הקולנוע - השבוע התקיים טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ובקרוב יחולקו פרסי האוסקר. ואולם הפרס הראשון מגיע ללא ספק לאחת ההפקות הקולנועיות המרשימות ביותר של העת האחרונה - קו פרודוקציה מפתיעה ומקורית של משטרת דובאי ושל גוף ביון עלום. מדובר בסרט `רצח מחמוד אל-מבחוח` שבו ניתן לצפות ביוטיוב. זהו סרט אילם מלווה בכתוביות שאורכו חצי שעה. הסרט הוא פרי מלאכת מחשבת של ליקוט ועריכה מתוך חומרים שצולמו במצלמות האבטחה הפזורות ברחבי האמירות. אגב מעקב אחרי צוות חיסול ואחר קורבנם בשעותיו האחרונות, הסרט מעביר את הצופה דרך סדרה של חללים פנימיים מפוארים. חברי חוליית החיסול נראים מגיעים לשדה התעופה, עושים צ`ק-אין למלונות יוקרתיים שונים, מסתובבים בלובי, מחליפים תחפושות ופאות ונכנסים לחדר שבו נתגלתה לבסוף גופתו של מבחוח. התוצר הוא בעל כוח ויזואלי רב, אולם יותר מהבימוי, הצילום והעריכה ראויים היוצרים לפרס בקטגוריית ההפצה. ממשלת דובאי וראש המשטרה שלה פנו לעורכים ולבמאים העוסקים בדרך כלל בייצור סרטי תדמית לנדל`ן הראוותני שכבר התרסק, כדי לערוך סרט ריגול בינלאומי שהופץ כחדשות-בידור. ההחלטה לשדר את הראיות-קרי: הסרט - לפני הבירור בבית המשפט, היא זו שהפכה את הסרט ללהיט החם של הימים האחרונים בכל העולם. תוך הפגנת הבנה מדהימה של כוח המדיה בחרה ממשלת דובאי להפיץ את הראיות במקום לשמור אותן מאחורי דלתיים סגורות כמקובל. וכך, כשפרצופיהם של החשודים המרכזיים מופיעים שוב ושוב מדי יום באמצעי התקשורת בכל העולם, זכתה משטרת דובאי לסיוע מכל קצות הכפר הגלובלי. כל העולם מדבר על זה, כולם מחפשים את החשודים ובכל יום מתגלים עוד ממצאים. לצופים הישראלים בסרט, החללים שבהם נעים החשודים והקורבן נראים מוכרים מאוד. זהו עולם ערבי כפי שלא הכרנו - לא עוד שווקים ססגוניים הומי אדם שבהם אפשר להדביק שפם מלאכותי ולחבוש פאה נוכרית זולה, אלא עולם טכנולוגי סופר-מודרני. גם החיים בארץ נעים בין קניונים ומלונות המחוברים לשדה תעופה. דימיון זה אינו מקרי. לאמירות דובאי ולישראל בע`מ יש הרבה מהמשותף. כשאהוד ברק כינה את ישראל לפני כמה שנים `וילה בג`ונגל`, הוא התכוון לתאר על פי מיטב המסורת הקולוניאליסטית חברה מתקדמת מוקפת בילידים פראיים. זהו דימוי שמתאים היטב גם לדובאי - שתיהן בועות של פיתוח קפיטליסטי גרוטסקי בחסות אמריקאית המושתת על כוח עבודה זול שמיובא ממזרח אסיה. לשתיהן כוח משטרה אגרסיבי ואמצעי אבטחה מתוחכמים (לא אופתע אם אמצעי האבטחה בדובאי אף מיוצרים בישראל). החללים הסטריליים של דובאי נראים כמו תל אביב על סטרואידים - עושר צעקני מול מכלאות של כוח עבודה. ואולי האיים המלאכותיים של דובאי בים הם `איי ההתנחלות` שלנו בגדה המערבית. אם סוכנים ישראלים אכן עומדים מאחורי החיסול, מטרתם אמנם הושגה ומבחוח כבר אינו בין החיים, אולם הסרט מדגים את העיוות של התפיסה הישראלית לגבי מקומה במזרח התיכון. נראה כי הכישלון נעוץ, בין היתר, ביוהרה ובחוסר הבנת המציאות. טכניקות של טרור מיושן, שעבדו היטב בפעולות עבר, אינן יכולות לעבוד בסביבת תקשורת משוכללת. וכך, בעוד השלטונות בדובאי גילו הבנה מושלמת של עידן התקשורת, המחסלים שאותם הם תיעדו בכישרון כה רב נראים כמו חבורת רוצחים שלומיאלית מתקופה שאבד עליה הכלח. אולי בעצם צריך להפוך את המשוואה - לא עוד וילה בג`ונגל, כי אם ג`ונגל בווילה. ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב