קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

בגנות הנורמטיביות ובזכות החרטה
העוקץ
משה צימרמן
[07.03.2010]


שני טיעונים בלתי נסבלים ניתן לשמוע במקומותינו, מעת לעת, מפיהם של קרובי-משפחה
בדרך כלל הורים) של בני-נוער או אנשים צעירים, שסרחו וביצעו מעשים שלא ייעשו: מדובר
בנער/בחור/צעיר נורמטיבי, שבא מבית נורמטיבי - ולכן לא ייתכן כי הוא עשה כאלה
דברים. ואם הוא עשה את הדברים המיוחסים לו - הרי הדבר נובע רק מצירוף של נסיבות
ייחודיות, שהביאו אותו לנקוט כך; ולחילופין מרשלנותם של הגורמים האחראים, שלא דאגו
להבטיח קיומם של תנאים שיימנעו את עשיית המעשים הנלוזים.

באופן קונסיסטנטי, כמעט תמיד מושמעים שני הטיעונים האלה בקשר לבני-נוער שסורחים
בשניים מהתחומים שה`טבע` וה`מציאות המרה` גרמו לכך שיעמדו במרכז מעייניהם: מין
ושירות צבאי. מבלי להיכנס לדילמה המדומה האהובה כל כך על `שמאלנים` – האם מדובר
בעוד הוכחה לקיום יחסי-גומלין בלתי נמנעים בין השטחים הכבושים לנורמות התנהגות
מינית, ההופכות את ישראל למדינה שמאיימת להעמיד בצל את סדום מבחינת מעשי העוולה
הכוחניים המתרחשים בה חדשות לבקרים - ניתן להחליט, שמפתחים כלפי שני הטיעונים
הבעייתיים (והבלתי-מוסריים בעליל) הנזכרים-לעיל, שתי אסטרטגיות-פעולה ברורות:
ראשית, יש מעשים שמבטלים באופן אוטומטי את כל הנורמטיביות, שהתקיימה - באמת או
כביכול - בהתנהגותם של בני-אדם שעשו אותם. וכך לא יכול סב שאנס את נכדתו במשך שנים
רבות לנסות ליהנות מאיזו הקלה שנובעת מכך שהתנהגותו הייתה נורמטיבית; ולא יכול
ליהנות הרוצח הנתעב ברוך גולדשטיין ליהנות משום הקלות שיפוט כתוצאה מכך, שלפני שעשה
את הרצח הנתעב במערת המכפלה היה `רופא מסור`; ממש כפי שהרב מוטי אילון לא זכאי לשום
מחילה-נורמטיבית בגין היותו ל `מורה רוחני דגול ונחשב` בזמן שהטריד או אנס (לכאורה)
צעירים שונים, ששיחרו לפתחו כדי לקבל ממנו ייעוץ או הדרכה.

שנית, חשוב להחליט שמנסים וחותרים ומשתדלים ומחליטים שלא נותנים פתחון-פה לנאשמים
או לנציגי-נאשמים, בקשר למעשים שבמסגרתם מואשמים בני-אדם בפשעים חמורים בתחומים
הקשורים למין או לצבא - אלא אם-כן מתקיים התנאי הבא: הדובר (הנאשם או בא-כוחו) מוכן
לגנות את המעשה הנתעב ולהצהיר כי אם יוכח שהמעשה בו מדובר אכן נעשה, הוא מסכים לכך
שיושת על האשמים עונש כבד ומרתיע.

החלטה מעין זו לא תאפשר לדוברי-ימין הזויים לעלות לשידור ולהצדיק בריש-גלי את מעשיו
של ברוך גולדשטיין, שטבח באכזריות במתפללים חסרי מגן; ולא ייתן להורים שבנם נאשם
בכך שאנס יחד עם חבריו נערה חסרת אונים, לומר שהאשם בנאנסת, שהשתוקקה לקיים יחסי
מין עם חמישה (או עשרה או יותר) נערים בזה אחר זה; ולא יאפשר להם (לאותם הורים)
לומר באכזריות (תמימה, כביכול) ש`כל המעשים נעשו בהסכמה`; ולא יאפשר לחסידים שוטים
של הרב אילון (או של כל רב אחר) לפלוט מילות סתמיות כמו `אנחנו בטוחים שהאמת תצא
לאור`. יש לחתור לכך, שדמי-ההשתתפות בשיח הציבורי בכלל ובמסגרת התקשורת בפרט לגבי
מעשים, שאין מחלוקת על נפשעותם, יהיה ברור לחלוטין: גינויים המוחלט מחד, הכרה
בעונש-החמור שמגיע למי שעשה אותם מאידך.

קל לפסול את ההצעה המוצעת כאן כתמימה וחסרת סיכוי. ניתן, לעומת זאת, להיזכר בכל
המקרים בהם התעקשות על התנהגות תקינה גרמה למהפכים באופני ההתנהגות של קהילות, עמים
ואפילו פלחי-אנושות שלמים. כך העולם למד כי אין לקרוא לשחורים החיים באמריקה
`כושים` כי אם `אפרו אמריקאיים`; הפנימו רוב הישראלים כי אסור בהחלט לקרוא למזרחים
בכינויי גנאי כמו `פרנקים` או `שוורצע-חייעס`, אלא אם כן מבהירים שהשימוש בהם הוא
כדי לגנות את אלו שהשתמשו בהם בעבר; וההבנה כי כשאשה אומרת `לא`, קיימת חובה מוחלטת
לכבד את דבריה, ללא שום קשר לעמדתו של השומע לגבי כוונותיה - הפכה לנחלת הכלל .

אם הנורמה המוצעת כאן תנוסח היטב ותתורגם למערכת כללים ברורה - קיים סיכוי רב
שתיהפך לנחלת-הכלל. ולמרות שאפשר להאשים את הדברים הנכתבים כאן באופטימיות-יתרה
ובנאיביות-ממארת, נראה שזהו אחד מן המאבקים ששווה להכריז עליהם. גם אם לא יסתיים
בניצחון מוחץ, יכולה לצמוח ממנו הרבה יושרה, בהירות מחשבתית והבנה לגבי האופן בו
ניהפך לחברה מעט יותר מתוקנת.
***
ולסיום, עבור כל אלו שתוהים מדוע קראנו לדילמה המנסה לבחון את הקשר בין הכיבוש
בשטחים לאונס של אנשים בכלל ונשים בפרט, מדומה – שלוש מלים, שלא יותירו ספק לגבי
הקשר בין שתי התופעות: כמובן שיש קשר. ואידך זיל גמור;
כלומר, יעשה כל בר דעת כל שלעיל ידו בכדי לסיים/לבטל את התופעה הראשונה, ובכך יביא
בהכרח גם לצמצום ממדיה של התופעה השנייה וגם להקצאתם של המשאבים הנחוצים למיגורה של
השנייה.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב