קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

גם חרם צריך לדעת לעשות
nrg
עינת ויצמן
11.03.10
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/080/156.html



שבוע האפרטהייד הישראלי נפתח בשבוע שעבר ב-40 מוקדים במקביל, ובהם ערים מרכזיות בכל קצוות תבל. אירוע שנתי זה, שנערך עתה בפעם השישית ושעל אף שמו נמשך למעשה על פני שבועיים, משמש במה חשובה ואפקטיבית למאבק נגד משטר ההפרדה הישראלי. זהו מקום שבו נפגשים אינטלקטואלים, אמנים וקולנוענים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים כדי להחליף דעות ולהישמע. בין היתר, שבוע זה מקדם את פרויקט החרם על ישראל, שצובר תאוצה בעולם ושיש לו כעת גם סניף מקומי ישראלי (לידיעת הקוראים המעוניינים להצטרף).

בישראל רבים רואים בחרם איום דמוני, אולם למעשה הוא מטיף להתנגדות לא אלימה ונוצר כאלטרנטיבה לשנים של התנגדות אלימה וטרור. מטרותיו המוצהרות הן ראויות לחלוטין. תכליתו להביא לסיום משטר הכיבוש וההפרדה, והוא נועד לחול עד אשר ישראל תמלא אחר הוראות המשפט הבינלאומי ותקיים את העקרונות האוניברסליים של זכויות האדם. לא בדיוק מצע אנטישמי. כמובן, גם אם נקבל שהמטרות הן ראויות, יש לשאול האם החרם, כפי הוא מיושם, הוא אמצעי לגיטימי ויעיל למימוש מטרות אלו.

תנאי אחד לכך הוא שהחרם יבדוק כל מקרה לגופו ויימנע מהכללות גורפות. תנאי נוסף שעליו הצהירו יוזמי החרם הוא שיכוון אך ורק כלפי מוסדות ישראליים ולא יוטל על אנשים פרטיים. הקושי הוא שבתוך המוסדות הישראלים המשתפים פעולה עם משטר ההפרדה יושבים אנשים פרטיים, כך שבאופן בלתי נמנע גם האנשים שמבקרים את השלטון בארץ ופועלים לשינויו נפגעים. כך למשל אקדמאים דוגמת ד`ר ענת מטר, פרופ` רחל גיורא, ד`ר ניב גורדון ואחרים, הקוראים להחרים את המוסדות שבהם הם עובדים, ישלמו את המחיר ויקבלו זאת באהבה, אם החרם יצבור תאוצה.

למעשה כבר עכשיו הם משלמים מחיר כבד. הם מוקצים ומשוקצים במוסדות שבהם הם מלמדים, וזוכים לקיתונות של ביקורות ועלבונות. חיוני וראוי שמרצים אלו ימשיכו ללמד ולחנך במוסדות הישראליים, ועל כן חשוב שימצאו את המרחב שבו יוכלו לפעול, לעבוד, לפתח ולהפיץ את הרעיונות שלהם, ואף לפעול בשיתוף עם חוקרים פלסטינים - אף שמקום מושבם הוא בישראל. את הפעילות המשותפת הזו חשוב להבחין מכל אותם פרויקטים שנערכים בארץ כותרת `דו-קיום`.

החרם צריך לפתוח דלתות חדשות

כשמפגש מתרחש על רקע של אי-שוויון - וזהו כמעט תמיד המצב במפגשים בין יהודים לערבים בישראל - התוצר מוטה ומעוות. צודק במאי הסרט `עג`מי` שהכריז שאינו מייצג את המדינה, למרות כוונת המממנים ליצור מצג של דו-קיום. מצגי השווא שיוצרים פרויקטים של דו-קיום מקדמים נורמליזציה במקום שהיא נעדרת ממנו.

שיתוף צריך גם הוא להיות שיתוף אמיתי ולא רטורי. על כן החרם צריך לעבוד על שני כיוונים בו בזמן: מחד יש להחרים כנס או פרסום המגיע מאוניברסיטאות ישראליות שבהן מתבצע גם מחקר צבאי ושנתמכות על ידי המדינה; להחרים את הקולנוע הישראלי במקומות שבהם הוא מקדם את עצמו כפרויקט של שלום על ידי חגיגתו בכל מיני פסטיבלים בעולם; להחרים עסקים כלכליים המרוויחים מאלימותה של ישראל כלפי הפלסטינים - אבל במקביל יש לפתח פלטפורמות חדשות ולמצוא אתרים שבהם השיח והיצירה המשותפים יכולים להיעשות על בסיס שוויוני.

החרם אינו יכול להיות אך רק אמצעי חוסם ומפריד, שכן אין היגיון להילחם בהפרדה על ידי חידודה. כפי שרק מאבק לא אלים יוכל לאלימות הפוליטית, הצבאית והמרחבית, בהפרדה יש להילחם על ידי שיתוף. לפעמים יתאפשר הדבר במקומות הכי לא צפויים. כך למשל, החומה שנבנתה כדי להפריד הפכה לאתר המרכזי שבו מתבצעת פעילות פוליטית משותפת מדי שבוע. על כן ההתערבות הדרושה היא בצורה שבה היצירה האינטלקטואלית, התרבותית והפוליטית מתבצעת - לצד יצירת החומות של החרם, ובלימת פרויקטים משותפים שאינם שוויוניים, החרם צריך לפתוח דלתות חדשות ולגלות ערוצים חדשים ליצירה משותפת לגיטימית.



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד