קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר זכויות אדם? שתיקה עינת ויצמן http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/083/205.html?hp=1&loc=32&tmp=3995 בתי הקטנה חזרה מביקור אצל סביה לפני כחודשיים עם ספר חדש וגדול אותו בקושי הצליחה לשאת בשתי ידיה הקטנות. מאושרת היא הראתה לי את האיורים בספר `כולנו נולדים חופשיים: הצהרת זכויות האדם בתמונות` ואף הוסיפה להם משלה. בייחוד נהנתה לעטר את `לאף אחד אין זכות לפגוע בנו או לענות אותנו` ולהוסיף עוד כמה דמויות לאיור של `לכל אחד יש זכות להיות מוגן על ידי החוק`. אתמול ידיעה קטנה ב- nrg מעריב תפסה את עיני: `משרד החינוך פסל את הצהרת זכויות האדם`. מתברר כי עיריית אריאל ביקשה לחלק לילדי ההתנחלות הרכים העתק של הספר שיצא לכבוד 60 שנה לחתימה על הצהרת זכויות האדם הבינלאומית, ושבו מנוסחים סעיפי ההצהרה בלשון פשוטה ונגישה ובליווי איורים של אמנים מובילים מכל העולם. למרבה הצער, יוזמה ברוכה זו לא תצא אל הפועל וילדי גן החובה באריאל לא יוכלו להתעדכן ולעדכן את הוריהם בזכויות בסיסיות המגיעות לכל אדם. זאת משום שהמפקחות ההחלטיות והדווקניות של משרד החינוך מצאו פסול בשניים מהסעיפים, שאומצו זה מכבר על ידי מדינות העולם באשר אלו, כי אינם הולמים את ערכיה של מדינת ישראל. הסעיף הראשון שנמצא כי יש מניעה מלהביאו לידיעתם של עוללים, קובע בלשון ספר הילדים כי `לכולנו יש זכות להאמין במה שאנחנו בוחרים, להשתייך לדת כלשהי ולהמיר אותה כרצוננו`. השם ישמור. אליבא דמשרד החינוך, כנראה שיש ללמד את הילדים שמחובתם להאמין רק במה שאומרים להם. הסעיף השני שנפסל קובע כי `אם אנחנו חוששים שיפגעו בנו בארצנו, יש לנו זכות לברוח לארץ אחרת כדי לחיות בביטחון`. כאן הפסול הוא כפול: ראשית, מערכת החינוך פועלת בשיטתיות כדי להנחיל לילדי ישראל היהודים את המסר שאין להם לאן לברוח ושמחובתם לחרף נפשם על הגנת המולדת - אז מה פתאום לבלבל להם במוח שהם יכולים לעזוב? שנית, מדינת היהודים אינה חפצה בפליטים. רק לאחרונה, לקראת חג הפסח, השיקה הרי את מבצע `סדר וניקיון` כדי לבער את הזרים מתוכה. מה עוד שהזכות לברוח ממדינה כוללת בתוכה גם את הזכות לשוב אליה, אבל במדינה שקבעה את חוק השבות זכות השיבה לא תעלה על הדעת. מי יציל את היהודים של היהודים? שני פרויקטים מכוננים של האו`ם שיצאו לפועל בין 1947 ל-1948 התממשו במידה רבה בעקבות זוועות מלחמת העולם השנייה. הראשון הוא ההכרה במדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי והשני הוא הצהרת זכויות האדם. ההצהרה נועדה לבטא את הלקח שהאנושות מהמלחמה. הרדיפה המצמררת שבוצעה בשיטתיות והמעשים הנוראיים שבוצעו בעקבותיה הביאו את האומות להתאחד מאחורי הרעיונות השומרים ומגנים על הפרט מפני הכוח הדורסני של המדינה. הצהרה זו למעשה ממשיכה את הצהרת זכויות האדם והאזרח של המהפכה הצרפתית, אך בעוד שהאחרונה התמקדה בזכויות לאומיות, ההצהרה המעודכנת מעמידה את הפרט במרכז. האבטיפוס של הקורבן שעמד לנגד עיניהם של מנסחי ההצהרה של אומות העולם הוא הקורבן היהודי שנרדף בשואה. רבים מסעיפי ההצהרה משקפים על דרך השלילה את הניסיון המר של היהודים בזמן מלחמת העולם. בין אלו נמנה גם סעיף הפליטים שהמדינה צנזרה עכשיו. מוזר שפרויקט אחד של האו`ם בא לחבל בפרויקט שני. מדינת ישראל רואה בשנים האחרונות בהצהרת זכויות האדם הפרעה ומהמורה שיש לעקוף על מנת להגשים את חזון המדינה היהודית הדמוקרטית. כשמדינות העולם שכתבו ביד רועדת את ההצהרה מבקרות היום את ישראל על התנהגותה ועל רמיסת זכויות האדם בה, ישראל מוצאת לנכון רק להצביע על פשעיהם הקודמים של מדינות אלו, כאילו עכשיו לה מותר לבצע את כל הפשעים. המאמצים הקדחתניים של ממשלת נתניהו לסכל את פועלם של ארגוני זכויות האדם והמפקחות הקפדניות מאריאל שעורכות את ההצהרה מחדש, מחדדת את העובדה ששני הפרויקטים של האו`ם עומדים בסתירה מתמדת זה לזה. היה זה אדוארד סעיד שאמר `הפלסטינים הם הקורבנות של הקורבנות`. כשהפלסטינים הופכים לקורבנות של היהודים, צריך לשאול: מי יציל את היהודים של היהודים? ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד