קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר יום האדמה בלי מרכאות מאת: הרב אליהו קאופמן הגדה השמאלית 2010 / 03 / 21 http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7395 34 שנים חלפו מאז יום האדמה הראשון והשיטה לא השתנתה ממש. השיטה רק השתכללה ותו לא. גם כיום, כשהבניה הציונית בשיח` ג`ראח בעיצומה, אל ישלה איש מאיתנו את עצמו כי אם תיפסק שם הבניה (בלחץ בינלאומי, כמובן), אזי ייפסק גם גזל הקרקעות מערביי פלסטין (השלימה...). הפסקת הבניה במזרח ירושלים תעביר את מסך גזל הקרקעות `למען ההתיישבות` לשטח `הקו הירוק`- בין הגליל, ה`משולשים` השונים עד הנגב הצחיח. לפני 34 שנים פרצה זעקה כנגד שיטת ה`סלמי` הציונית, שיטה שהחלה לצבור כוח תיאורטי בקונגרס הציוני של בזל. שיטה זו צברה כוח מעשי מרגע כניסת הבריטים לארץ ישראל והוגברה עם הקמת המדינה הציונית. קראו (וממשיכים לקרוא) לגזל הזה בשמות שונים כמו, `דונם פה ודונם שם`, `יהוד הגליל` (וכיום גם ה`משולש`), `חלוציות`, `התנחלות` וכמובן - `ציונות`. הזעקה של 1976 אמנם מונצחת בכל שנה אבל זהו כלב שרק נובח, משום ששיירת הגזל ממשיכה בדרכה עם חיוך ציני. כשאדון הרצל דיבר לפני למעלה ממאה שנה על היותה של המדינה הציונית העתידית `מחסום מערבי בפני הברבריה במזרח`, הוא אמנם כיוון לתהליך שאירע אח`כ על אדמת ארץ ישראל- פלסטין. הרצל רצה בכל מאודו להקים קולוניאליזם מערבי על חשבון הילידים בפלסטין ולשם התנחלות ציונית של מומרים יהודים. הדרך היחידה לממש תוכנית כזו היא בדרך של גזל קרקעות מהילידים ובאישור קולוניאלי מערבי. עד כאן לא היתה שום מחלוקת בין הרצל לאופוזיציה הרוויזיוניסטית שלו. שאלת המחלוקת לא היתה מהותית, אלא באיזו טקטיקה ובאיזה שטח ברוטו ליישם את חלומם. קרוב למאה שנה, ובמיוחד לאחר השואה המרה, משתמשים המומרים הציונים ביהדות, ואף בדת ישראל, כתירוץ למעלליהם. במיוחד הם עושים זאת בנצלם את שפיכת הדם היהודי בעולם, לא פעם גם באשמתם. הרבי מבריסק טען עוד בראשית המאה ה-20 כי מטרתם של הציונים איננה הקמת מדינה כמטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לעקירת דת ישראל באמצעות אותה מדינה. ואמנם מאז 1948 המדינה הציונית משמשת כקטליזטור כפול: עקירת הדת היהודית ובניית `עם חדש` ולצד זאת, השתלטות מערבית וניסיון לדחוק את רגלי הפלסטינים מארצם. בשתי המטרות הללו הציונים עדיין - ברוך השם הטוב - בגדר כישלון, אך הקורבנות כואבים את ההתעללויות הללו. הבעיה היא, שהציונים נוהגים בשני הציבורים בשיטת `הפרד ומשול`. לחרדים הם מספרים סיפורים על `סכנה ביטחונית` ודוחקים את ההתיישבות החרדית לסביבת העימות עם הערבים על חשבון אדמות הערבים, ואילו לערבים הם מספרים שכל ההסלמה במזה`ת באה בגלל `הקיצוניות הדתית`. ה`יהדות` של הציונים כוללת כפיית `חוקי גיור` כדי להמשיך להזרים לפלסטין מהגרים לאומנים מאירופה המזרחית; ה`יהדות` של הציונים כוללת ארגון פרובוקציות בחו`ל כדי למשוך `עליה מארצות המערב`; ה`יהדות` הציונית מחייבת לשם כך גם גזל אדמות מן הפלסטינים כדי שמשת`פים `חרדים` (כשר השיכון אטיאס, למשל) יוכלו לזעוק בשם הציונות על הצורך ב`ייהוד ארץ ישראל`. מעבר לאותה `נכבא` שבוצעה עד 1949, הרי גם אח`כ המשיכה `נכבא` זו והיא לא הסתיימה גם בימים אלה. לא לחינם הגה דוד בן גוריון רעיון מטורף עפ`י ה`יהדות` שלו, כגיורם של הבדואים. לא לחינם חפץ היה יצחק בן צבי להביא לארץ ישראל את `עשרת השבטים` מהודו עד כוש ולגיירם עפ`י ה`יהדות` שלו. ולא לחינם מדברים הציונים במתק שפתיים (גם ה`שמאליים` שבהם) על `יהדות פלוריליסטית` שתגייר כל דיכפין ותביא אותו לארץ הזאת על חשבון הערבים והחרדים, כמובן. את החרדים עדיין לא התיאשו הציונים ל`חנכם תרבות מהי` ולהעבירם על דתם, ואילו מגירוש הערבים הם עדיין לא הרימו ידיים. בכך אין שום הבדל בין ליברמן, נתניהו, לבני , ברק ואפילו חיים אורון. בשנת 1921 נעשה ניסיון מצד קורבנות הציונות להתאחד בהסכם אנטי-קולוניאליסטי ואנטי- אימפריאליסטי. האמירים חוסיין ופייסל חתמו על הסכם שיתוף פעולה עם הרה`ג יוסף חיים זוננפלד ורבי יעקב ישראל דה–האן לעצור את הציונות (שהגיעה לארץ ישראל על כידוני האימפריאליזם הבריטי). אך רצח רבי יעקב דה-האן בידי הציונים (בפקודת יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה הציונית) שם קץ למרד הזה. מאז עד היום שיטת ה`הפרד ומשול` הציונית (על דרכי ה`מקל וגזר `שלהם) עובדת היטב ושעות נוספות. רק הבנה אמיתית של הרבנים החרדים כי יש להפסיק בהבלגה לציונים, וכי יש להאיר את הציבור החרדי על כך שכל ה`יהדות` הציונית איננה אלא אימפריאליזם ובבחינת תרתי דסתרי ואסון לדת היהודית. רק מהלך כזה יוכל אולי לעצור את שפך הדם ואת גזל הקרקעות שאין לו אח ורע במדינה מתקדמת כלשהי בעולם. לפני 34 שנה, ביום האדמה הראשון, התייצבתי בכפר דיר חנא שבגליל והבאתי עמי לשם עשרות צעירים כמותי (כבן 17 הייתי אז) להזדהות נגד הגזל הלה. הייתי אז איש צעיר בשמאל הציוני, ואף שנים מראשי `מוקד` דאז נגררו בעיקבותי. מאז עברו 34 שנה, ובינתיים חזרתי למקורות התורתיים של העם היהודי. אך ביום האדמה הנוכחי אעמוד שוב – והפעם חזק יותר - נגד המשך גזל אדמות הפלסטינים משני עברי ה`קו הירוק`. לצערי הרב, ביום עצמו, 30 במרץ, לא אוכל להשתתף בסולידריות של `לזכור ולא לשכוח`, אך אחר כך אגיע להזדהות עם אלה שהפכו לקורבנות שיטתו של המומר הרצל - לעקור כל נטוע מהמזרח הברברי למען ה`קידמה המערבית` במזה`ת. * כותב שורות אלה הוא רב אורתודוכסי , סופר ועיתונאי חרדי ובעל תואר שני בסובייטולוגיה והיסטוריה יהודית. עב קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו