קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ענת קם ומשחקי השו-שו המגוחכים
06/04/2010
http://www.shin-tech.org.il/?p=22
רחביה ברמן

--------------------------------------------------------------------------------

בשנות השבעים והשמונים שלטו ברחבי דרום אמריקה משטרים שהונהגו בידי כוחות הביטחון של אותן מדינות. למשטרים אלה, שכונו `חונטות` - מלה ספרדית שפירושה `מועצה` - היה מנהג: להעלים את כל מי שלא מצא חן בעיניהם. מתנגדי משטר, פעילי זכויות עובדים, פעילים למען העניים - עשרות אלפי בני אדם פשוט נקטפו מהרחובות ודבר לא נשמע אודותם עוד. אסור היה לכתוב עליהם, ובוודאי לא לדווח שהרשויות לקחו אותם. הזמר סטינג כתב שיר על אמהות הנעדרים: `הן רוקדות לבדן`.

לפני כשלושה חודשים הושמה ענת קם, עיתונאית באתר `וואלה!`, במעצר בית על מעשים שעשתה לכאורה שנתיים קודם לכן, בזמן שירותה הצבאי. צו איסור פרסום הוצא לא רק על פרטי הפרשה בה נחשדה קם, אלא על עצם ההחלטה לשים אותה במעצר בית. כאן כבר חצו כוחות השו-שו את הקווים. כלל יסוד בחברה חופשית הוא שלא מעלימים אנשים סתם כך, תוך איסור על עצם פרסום הידיעה שתנועתם הוגבלה. הרי אין כל נימוק הגיוני לאיסור, מלבד הרצון להטיל אימה חשכה על כל המעורבים בנושא - והטלת אימה שכזו היא בריונות שכאמור, אינה מותרת לרשויות בחברה חופשית. בחונטה זה אולי נהוג. לא במדינה שמתהדרת בתואר `הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון`.


הח`מ ידע על הפרשה כבר בינואר, אולם נמנע מלכתוב עליה בשל בקשה מפורשת מצד קם עצמה, שהיתה משוכנעת שהדבר יזיק לעניינה המשפטי. בקשה זו נשנתה פעמיים, פעם אחת בינואר ופעם לקראת סוף מרץ, כשהידיעה החלה לחלחל לבלוגוספירה והחלו לצוץ פרסומים בנדון, רובם המכריע מרומזים. קם התקשרה לכל מי שפירסם ידיעות בנדון והתחננה שיסירו אותן, מתוך תקווה להרשים את המערכת הקמה עליה לכלותה - מערכת שדורשת לשים אותה בכלא ל-14 שנה, על פי הידיעות שחל עליהן צו איסור פרסום - בשיתוף הפעולה שלה. להערכתי ומתוך ניסיוני, זה לא באמת יעזור לה. המערכת אינה גומלת על שיתוף פעולה. כיום, לאחר שאיש הרדיו נתן זהבי הפר את הצו בגלוי, שופטת העליון בדימוס דליה דורנר התבטאה בגלוי נגד הצו וחתן פרס ישראל למשפטים מוטה קרמניצר חשף במערומיו את הבסיס המשפטי לצו ולאישום המרחף מעל ענת קם - באמת שנגמרו המשחקים.

קם אינה הקורבן היחיד בסיפור. העיתונאי המצוין אורי בלאו (`הארץ`) נמצא כעת בגלות כפויה באירופה לאחר שנמלט מחשש שייעשה לו כפי שנעשה לקם. על פי הדיווחים (ששוב, אי אפשר לאמת בשל צו האיסור), בוצע במחשבו הביתי של בלאו חיפוש ונמצאו בו מסמכים סרוקים שעל פי החשד העבירה לו קם - מסמכים המוכיחים בין השאר ביצוע של פשעים חמורים מצד צמרת צה`ל, בניגוד להוראות מפורשות של בג`ץ בנדון. המדובר בסיכולים ממוקדים של חשודים בפעילות טרור, תוך אישור מראש לפגוע גם בחפים מפשע תוך כדי כך. איש מהמעורבים בפשעים אלה לא נעצר, לא הואשם ולא יואשם בדבר, משום שצה`ל אינו כפוף באמת למערכת המשפט - וגם זה סימן היכר לחברה שאיננה באמת חופשית.

אפשר היה לצפות שמערכת הביטחון תבין כבר ששנות ה-50` עברו, וכמוהן היכולת של הממסד לשלוט במידע. אפילו ידיעות אחרונות, שופר של הממסד כמעט בכל ימות השנה, קץ במשחק השו-שו המטופש והנחה את קוראיו כיצד למצוא את כל הפרטים הרלוונטיים באתרים זרים. פעם היה צריך לכתת רגליים לקיוסק אחד או שניים בתל אביב שהחזיקו את העיתונים הזרים שפרסמו את מה שאדוני הארץ לא רצו שהעם יידע. היום מספיק להקליד כמה מלים.

מדינה שרודפת עיתונאים שחושפים את פשעי בכיריה נמצאת בדרך הבטוחה לאובדן הלגיטימיות ולשלטון בכוח הזרוע בלבד. מדינה ששולטת בכוח הזרוע בלבד, סופה הוודאי ליפול. אם יש עדיין מישהו ששולט במעשיהם של אדוני השו-שו, בשב`כ או במחלקה לביטחון במשרד הביטחון, כדאי שירסן אותם. אם הם מנהלים את ההצגה, ולא שלטון החוק - ייקרעו נא המסיכות ונדע זאת בבירור.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.