קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר על הפריצות - מאמר מומלץ של חגי מטר על הפריצות חגי מטר 9.4.10 http://www.facebook.com/notes/haggai-matar/l-hprywt/383804253359 נקודה אחת במאמר של אורי בלאו תפסה את תשומת לבי במיוחד. בלאו, כתב התחקירים המעולה של `הארץ` המגולל את סיפור רדיפתו על ידי השב`כ במסגרת פרשת ענת קם, מספר שבעודו בטיול במזרח הרחוק קיבל דיווח שדירתו נפרצה. `נראה שחיפשו כאן משהו`, אמר לו בטלפון השוטר שהגיע למקום. קראתי, ונזכרתי ביום בו הם פרצו גם לביתי. היה זה לפני כשמונה שנים. הייתי פעיל במכתב השמיניסטים, והייתי בין האחראים על ריכוז שמות התיכוניסטים החותמים על המכתב. יום אחד פרצו לבית הורי וגנבו את המחשב שלי. ורק אותו. המחשבים של בני המשפחה האחרים, כסף, ושאר דברי ערך – כולם ניצלו. באותו חודש נפרצו גם בתיהם של פעילים בולטים ב`אומץ לסרב` (מכתב הלוחמים) וב`יש גבול`. בכל הבתים נותר בלגאן גדול, ובכולם נעלמו רק המחשבים עם רשימות הסרבנים. הזדעזעתי מזה אז, כשעוד לא ידעתי באמת איך פועלים `כוחות הביטחון` הישראליים, ועם השנים למדתי לחייך בסלחנות לאותה נאיביות. אבל היום, כשקראתי את בלאו, התחלתי לחשוב על זה שוב. למה, בעצם, הם היו צריכים לפרוץ לבתים שלנו? הרי יש דרכים בארץ להשיג צווי חיפוש ולהחרים מחשבים באופן מסודר. אם הם יכלו להחרים חולצות של `אנרכיסטים נגד הגדר` באופן חוקי מבית של אחד מחברי, או אם מצאו שופט יוצא-מוסד וידידותי שידון בבקשות צו איסור הפרסום בפרשת קם, כלומר – אם הדין לצידם, אזי שהם היו יכולים לקבל אישור להתייצב אצלנו ולהחרים מאתנו כל דבר כדין. אז למה לפרוץ? התשובה היא כי הפריצה מסמלת את האמת העמוקה של עבודתם. כאותו שוטר שיעצור מפגין ומחוץ לעין המצלמות יוסיף להכות את האזוק ויטען בהמשך להפעלת כוח סביר, או כאותו מוסד עלום שירצח אנשים במדינות רחוקות אך לעולם לא יודה בזאת מפורשות – כך טמונה המהות העמוקה של עבודת השב`כ באותה פריצה. זו פריצה שהיא אמירה, `אנחנו החוק, ומעל החוק, ומתחת לרדאר החוק, כרצוננו`, או: `אתה יודע שזה אנחנו, ואין לך מה לעשות בקשר לזה`, ולמעשה: `אנחנו נמצאים בכל מקום בחייך ובכל זמן, ואל תשכח את זה`. זו פריצה שהיא טרור. זמן לא רב לאחר הפריצה לביתי כבר הייתי בכלא, ומאז ערכו חיפושים בכלי ובחדרי פעמים רבות. ועדיין, מעטות החוויות המשפילות כמו הגילוי שמישהו עבר על חפציך שלא בנוכחותך. לא במקרה קובע החוק שחיפוש בבית חייב להיעשות בנוכחות שני עדים, ולא במקרה החוק הזה לא חל בשטחים, שם פעילים פוליטיים, אקדמאים, חקלאים, פועלים, מורים וילדים מוצאים ממיטותיהם באמצע הלילה לרחוב, ומורשים לחזור רק לבית ההפוך. גם את אלה ראיתי. את אלה שחוזרים ונוברים במה שהיה פעם ארון הבגדים שלהם, במה שהייתה מיטה או שידה, בארון הספרים והתמונות, מנסים להבין מה שרד, ומנסים לשחזר את מחשבותיהם של בני האלים, אותם כל יכולים וכל-נוכחים שעברו על חפציהם והשיטו הרס בכל אשר פנו. אורי בלאו גולה בבריטניה, המייל והטלפון שלו במעקב, ואיום בחקירה ובמעצר תלוי מעליו אם יחזור לגבולות ישראל. בינתיים מחכה לו כאן דירתו ההפוכה, תזכורת דוממת לטרור שמאיים על כולנו. תושב נעלין מנסה לסדר חדר בביתו לאחר שזה חורב כליל על ידי חיילים במהלך פלישה לכפר ביולי 2008. הפלישה נערכה בזמן עוצר מלא בן ארבעה ימים שהוטל על הכפר כעונש על ההפגנות נגד הגדר. החיילים נכנסו לחדר כשבעליו היו נעולים בבית אחר. צילום: אקטיבסטילס קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו