קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר המשך הסגר של חג החרות מחסום ווטש 4.4.10 בביקור חטוף במחסום 300, מחסום בית לחם, שם נערכת תצפית על ידנו באופן קבוע בימי ראשון, למדנו שהמחסום היה סגור סגירה הרמטית מיום א` 28.3.10 אחרי הצהרים ליום ה` 1.4.10 אחרי הצהרים. וכל כך למה? כי ביום א` בבוקר, Palm Sunday לפי המסורת הנוצרית, העזה תהלוכה של תושבי בית לחם לצעוד לכוון ירושלים ולמחות על מעוט היתרים שקיבלו התושבים הנוצרים השנה כדי להגיע למקומות הקדושים בירושלים. התהלוכה נעצרה מיוזמתה כ- 200 מטר מהמחסום, נואמו כמה נאומים והחלה לעשות את דרכה חזרה לבית לחם כאשר הותקפה בכוחות משטרה. השוטרים עצרו 15 מהצועדים, 5 ישראלים וזרים ו- 10 פלסטינים ביניהם אנשים בכירים ברשות הפלסטינית. הישראלים והזרים שוחררו בו ביום. הפלסטינים הוחזקו במעצר במחנה עופר חמישה ימים ועוררו מחאה קשה מסביב למתקן המעצר. עצורים אלה שוחררו בתום חמשת הימים לאחר שהשופט נזף במשטרה על מעצרי שווא כאלה. בנוסף למתקפה על הצועדים והמעצרים, נענשה העיר בית לחם והנוצרים שבה על ידי סגירה הרמטית של המחסום. דבר סגירת המחסום לא פורסם בכלי התקשורת. המחסום הוא מעבר בינלאומי. הוא משמש בימי הסגר למעבר תיירים מבית לחם ואליה, למעבר התושבים הנוצרים שקיבלו היתרים להגיע לירושלים בימי חגם - חג הפסחא, למעבר חולים וצוותים רפואיים. שמענו על סגירת המחסום ביום א` מאימא הלוקחת את תינוקה לדיאליזה בבית החולים. היא נאלצה לעשות עקוף ולצאת דרך מחסום המנהרות כי אי אפשר להפסיק דיאליזה לתינוק. בנוסף לביקור החטוף במחסום עשינו הפעם משהו לא שגרתי: ערכנו ביקור אצל אנואר (השם שמור במערכת) הגר באזור בית לחם בכפר קטן ויפה. אנואר עומד לעתור לביהמ`ש על מנת להסיר את המניעה הביטחונית שלו. מניעה זאת מונעת ממנו לקבל אישור עבודה בישראל ובהתנחלויות. והנה סיפורו: אנואר הוא כמעט בן 50, נשוי ואב ל-7 ילדים בגילאים 10 עד 26. כל משפחתו גרה בדירה בת כמה חדרים בצפיפות רבה. הבן הבכור נשוי ואב ל-2. גם משפחה זאת גרה בדירה, שם יש להם חדר אחד לעצמם. ההורים הקשישים של אנואר יחד עם אחות אחת לא נשואה ושני אחים בשנות ה-20 גרים ביחידת דיור קטנה באותו בית. אנואר הוא בנם הבכור. המצב הכלכלי הוא קשה ביותר כי אנואר הוא המפרנס היחידי של כל המשפחה המורחבת הזאת המונה 15 אנשים ושני ילדים קטנים. אנואר עבד בבנייה בישראל ובהתנחלויות כ-25 שנה, תמיד באישור. הוא אדם מוכשר, מדבר טוב עברית ובנה בעצמו את הבית בו הוא ומשפחתו מתגוררים, בית נאה אך לחלוטין לא מספיק למספר האנשים המתגוררים בו. הוא עבד כ-10 שנים בהתנחלות. בדצמבר 2006 הוא הוכרז כמנוע שב`כ. לפני פחות משנה, בשנת 2009, הוחזרו לו האישורים אולם בתחילת 2010 הוגדר שוב כמנוע ביטחוני והנפקת האישורים הופסקה. גם הבן הנשוי עבד אתו בהתנחלות, אך מאחר והוא עדיין מתלמד אצל אביו, גם הוא הפסיק לעבוד בעקבות פרשת המניעה הביטחונית של אביו. כל האפשרויות להתפרנס נשללו ממנו היות ובגדה המערבית עצמה כמעט אין עבודה ויש שם אבטלה איומה. משכורתו הספיקה בקושי לפרנסתו, אולם, מאז שאין לו הכנסה המצב הולך ומדרדר. לאנואר חובות גדולים: למכולת, לחברת החשמל, לרשות המים ועוד. שניים מילדיו לומדים כעת באוניברסיטה והילדים הקטנים בבית הספר. לאלה גם לאלה דרושים סכומים מכובדים לספרים, כלי כתיבה ודמי לימוד, הוצאות נסיעה, אוכל וכו`. אנואר מאד חושש מהזמן בו לא יוכל לספק לילדיו את ההשכלה המגיעה להם עקב חוסר העבודה הנכפית עליו. דווקא הקבלנים אתם עבד בעבר מחכים לשובו לעבודה בכיליון עיניים אך הרשויות לא מאפשרות זאת. סיפור עגום, קשה. המשפחה המורחבת של אנואר במצב לא יותר טוב. אח אחד, בן 36 ואב ל-7, מתפרנס בדוחק כפועל במפעל אבן פלסטיני. מצב בריאותו אינו טוב והוא זקוק לטיפולים רפואיים; אח אחר, בן 34 ואב ל-7, עובד בעבודות מזדמנות בכפר – בימים טובים מביא 50 ₪ הביתה; עוד אח, בן 28 ואב ל-2, עבד בעבר בהתנחלויות אך היום גם הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות; שני האחים הצעירים רווקים בני 25 ו-22 מתגוררים עם ההורים ומנסים לעבד את חלקת האדמה הקטנה של המשפחה, כ-10 דונם מחוץ לכפר אולם אינם מצליחים להתפרנס מעבודה זו. עכשיו מאיימת עליהם אסון נוסף: בחודשים האחרונים התחילו בבניית גדר סמוך אבל לא סמוך ביותר, לקצה המזרחי של אפרת. עבודות סלילת כביש המקיף את אפרת ממזרח הושלמו. כביש זה הוא חלק ממערכת מכשול ההפרדה. לאחר סלילת הכביש, על שטח פלסטיני, תבנה הגדר. קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד