קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר אחרי 62 שנה - הגיע הזמן להגר מן המקום המסוכן ביותר להיהודים, או לחילופין .... מאת אסף אורון ועפר ניימן MySay 18.4.10 http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaadbz 65 62 שנה –להגר מהמקום המסוכן ביותר ליהודים, או... מאז הקמתה, ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו יהודים מוצאים את מותם בקביעות בעימותים צבאיים או בהתקפות טרור. מדינת ישראל הוקמה לאחר השואה, כדי שתשמש בית ומקום בטוח ליהודים השוכנים בה. ואולם, מאז הקמתה, ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו יהודים מוצאים את מותם בקביעות בעימותים צבאיים או בהתקפות טרור, לכאורה בגלל יהדותם, וליתר דיוק בשל שותפותם במפעל הציוני. דורות של התעצמות צבאית, שבמרוצתם הפכה ישראל למעצמה אזורית בעלת הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, לא הפיגו את חרדותינו. גם בעת הזו, רבים חשים מאוימים - למשל מהימצאות נשק גרעיני בידי איראן, או מירי אלפי טילים ורקטות מצפון ומדרום. בעוד השכול והחרדה הקיומית אופפים רבים כאן, במקומות רבים בעולם יהודים חיים בשגשוג וברווחה, נהנים מחופש מלא לקיים חיי קהילה ודת עשירים ומשתתפים באופן פעיל בקביעת אופי התרבות המקומית. המדינה שהוקמה `כדי שלא תהיה עוד שואה` היא המקום היחיד שבו (הפוליטיקאים המקומיים) מאיימים על האזרחים ב...שואה. רוב רובם של הישראלים (לפחות אלו שאינם קנאי דת) שם את הדגש על רווחתם ושלמות גופם של יהודים כאינטרס העליון שמדינת ישראל צריכה להגן עליו, ולא, למשל, על זכות התפילה או על האפשרות להניף את דגל ישראל במקום זה או אחר. לפיכך, עלינו לשאול את עצמנו: האם עלי להקריב את ילדיי וילדים אחרים, כאשר אני יכול להבטיח להם עתיד של בטחון ונועם במקום אחר? לא מקרה הוא שהיחידים החשים כדגים במים במציאות הפוליטית הנוכחית הם פנאטים משיחיים. למשל, איש הימין הדתי אפי איתם הצהיר, ויש להאמין לו, שריבונות יהודית בארץ ישראל השלמה ראויה בעיניו למחיר הזה, ואף למחיר גבוה יותר. ואולם, רוב הישראלים אינם קנאים המעמידים ריבונות מעל חיי אדם. אמת, גם אלה שאינם קנאים יכולים להציע תשובה כלשהי לשאלה `מדוע לחיות בישראל?`, למשל `רק כאן אנו שולטים בגורלנו`. אך יש לבחון את תקפותה של תשובה זו. בשנים האחרונות השתלטה על השיח הציבורי המוסכמה החדשה-ישנה כי נגזר עלינו לחיות על חרבנו, כ`וילה בג`ונגל` מול שכנינו `הברברים`, ש`אינם מקבלים את קיומנו כאן`. האם גישה פטליסטית כזו מבטאת שליטה בגורל? בהחלט לא. תשובה אחרת, פרגמטית יותר, היא שישראלים רבים חיים כאן בתנאים כלכליים טובים מהתנאים שחיו בהם בארצות מוצאם. ואולם, ישראלים רבים יכולים (או שהוריהם היו יכולים) לחיות, ואף לנהל אורח חיים יהודי, במדינות משגשגות שרמת החיים בהן גבוהה מזו של ישראל, בלי אווירת המצור, הסכנה הקיומית והמלחמה המתמדת. למשל, רבים מהיהודים פליטי מלחמת העולם השנייה היגרו למדינות כמו ארה`ב ואוסטרליה, ורבים מיוצאי צפון אפריקה קיבלו דרכונים צרפתיים או איטלקיים. גם רבים מיוצאי ברית המועצות בשנים מאוחרות יותר היגרו לארה`ב או לגרמניה, ולרבים מן הישראלים החיים כאן יש דרכונים זרים, המאפשרים להם להגר לאחת המדינות העשירות והבטוחות בחו`ל. לא פלא שישראלים רבים שוקלים לקום ולהגר מפה, או שכבר עזבו לבלי שוב. הם יחוו אולי קשיי קליטה, אבל עתיד ילדיהם יהיה טוב יותר מזה הצפוי להם בארץ. המסקנה המיידית מן הדברים נראית מדכדכת: אלה המבטיחים לנו חרדה ועוינות נצחית מול מאות מיליוני שכנינו במזרח התיכון, מבטיחים גם שלא יהיו טעם או הצדקה מהותית לחיים כאן. אך מסקנה זו מתבססת על קבלת אותה `אמת` בדבר חוסר הברירה של ישראל. מי שזוכר מעט את ההיסטוריה של המדינה, יודע שכמעט כל מלחמותינו היו מלחמות ברירה. מלחמת לבנון 1982 אף שווקה בגאון על-ידי רה`מ בגין כמלחמת ברירה. המלחמות והמבצעים של השנים האחרונות, שנערכו כולם נגד כוחות קטנים ולא סדירים תוך פגיעה הרת-אסון באוכלוסייה אזרחית, בהחלט לא היו החלופה היחידה שעמדה מול ממשלת ישראל. המסלול המבטיח ביותר להיחלצות מן המעגל ההרסני הזה, המעגל שמבטל בהדרגה את תכלית קיומה של מדינת ישראל עבור העם היהודי עצמו, הוא ניהול מאבק עיקש נגד שטיפת המוח של `אין ברירה` והשורה האינסופית של מבצעי ברירה. `עם ישראל` צריך סוף-סוף להחליט אם הוא מעדיף אדמה (`טובה שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח`), שליטה כוחנית (`תחת כל הסדר, ישראל תשמור על נוכחות צבאית סביב גבולות המדינה הפלסטינית`) וסכסוך נצחי (`אין פרטנר`), על פני חיי אדם. הכותבים הם אזרחי ישראל עק קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו