קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ביהמ"ש המחוזי בירושלים: לשחרר ממעצר תושב עזה, שהיה כלוא במשך קרוב לשנה לפי חוק כליאתם של "לוחמים בלתי חוקיים" לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של חמש וחצי שנים
האגודה לזכויות האזרח


ביום 21.4.10 הורה ביהמ`ש המחוזי בירושלים לשחרר ממעצר תושב עזה, שהיה כלוא במשך קרוב לשנה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של חמש וחצי שנים. השופט אריה רומנוב:

אכן, בניגוד להסדרים הקבועים ב
חוק המעצרים המנהליים ובתחיקת הביטחון, בית-משפט הדן לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים אינו מפעיל ביקורת שיפוטית על הארכת צווי מעצר, אלא בוחן את השאלה האם קיימת הצדקה לביטולו של צו קיים, וזאת מן הטעמים המנויים בסעיף 5(ג) לחוק. עם זאת, גם צו מעצר מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים אינו יכול להימשך ללא סוף. משך הזמן שחלף מעת הוצאת הצו מהווה שיקול רלוונטי ובעל משקל במסגרת הביקורת השיפוטית העיתית על נחיצות המשך המעצר. ובלשונה של השופטת א` פרוקצ`יה בהקשר דומה: `...ככל שתקופת המעצר המינהלי מתארכת, כך גובר משקל זכותו של העצור לחירותו האישית באיזונו כנגד שיקולי אינטרס הציבור, ועמו גובר הנטל על הרשות המוסמכת לבסס את החיוניות שבהמשך החזקתו של האדם במעצר. לצורך כך, עשוי להידרש חומר ראיות חדש בעניינו של העצור, ואפשר שלא יהיה די בחומר הראיות המקורי שבעטיו נעצר מלכתחילה` (פרשת קאדרי, בפסקה 6).


בהתחשב בכל אלה, בית-משפט המפעיל ביקורת שיפוטית על מעצר לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, רשאי להגביל ולקצר את תקופת המעצר בהתחשב בטיב ובעוצמת הראיות המובאות בפניו בנוגע לסיכון הביטחוני הנשקף מהעצור בהיותו `לוחם בלתי חוקי`, ובהתחשב בזמן שחלף מעת הוצאת צו המעצר. באמצעות הביקורת השיפוטית ניתן להבטיח כי העדרו של מועד סיום קונקרטי לצו מעצר מכוח החוק, לא יפגע יתר על המידה בזכות לחירות אישית, וכי עצורים מכוח החוק לא יוחזקו במעצר תקופה ארוכה יותר מזו הנדרשת משיקולי בטחון משמעותיים.`

10. הנה כי כן, גורם הזמן הוא גורם אשר יש לשקול בעת שנדרשים לקבוע האם יש להותיר על כנו את צו הכליאה שניתן מכוחו של החוק. השפעתו של גורם הזמן על שאלת מסוכנותו של הכלוא יכולה להתבטא בשניים אלה: ראשית, יש יסוד להניח, שאורך התקופה בה אדם כלוא עשוי להשפיע על הרצון והנכונות שלו לשוב ולהצטרף למעגל הלחימה לאחר שחרורו; ושנית, יש יסוד להניח, שאורך התקופה בה אדם נמצא הרחק מפעילות הטרור השוטפת ומחבריו מהם הורחק, עשוי להשפיע על הסיכוי כי הכלוא ייקלט מחדש בפעילות ממנה נותק, אשר אפשר כי בינתיים התחוללו בה תמורות. לכך יש להוסיף, כי נדרש שתהיה הלימה בין מהות החשדות המיוחסים לאדם, לבין תקופת כליאתו.

11. כאמור, המשיב נתון מאחורי סורג ובריח תקופה ארוכה. אך מובן, שככל שהזמן חולף, מערכת האיזונים משתנה, ומשקלה של הכף עליה מונחים השיקולים הפועלים בכיוון שחרורו של המשיב, הופך להיות כבד יותר. במקרה שבפנינו, כלוא המשיב מאז יום 8.2.04, היינו מזה תקופה של מעלה משש שנים וחודשיים. במשך 11 חודשים מתוך תקופה זו, הוא כלוא מכוח
חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס`ב-2002. ביום 14.5.09, עת הודע למשיב על הכוונה לכלוא אותו מכוחו של החוק האמור, אמר המשיב בין היתר, כי גמלה בליבו ההחלטה שלא לעסוק עוד בפעילות בה עסק ערב מעצרו, וכי ברצונו לשוב לאישה אותה נשא 4 חודשים לפני מעצרו, להקים בית ולבנות משפחה. יש לקוות כי הדברים שאמר המשיב הם דברי אמת, הגם שמטבע הדברים, בעניינים מסוג דא אין כל וודאות. עניין לנו במערכת שיקולים שיש בה נימוקים בעד ונימוקים נגד. לאחר שהעמדתי את הנימוקים אלה מול אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי בעת הזו נקודת האיזון השתנתה באופן כזה שצריך להביא לשחרורו של המשיב.

http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/ME-10-03-40211-853.doc




O



N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

Hjejejejej
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו