קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

המאבק הבלתי-אלים זקוק לנשים
יוסף אלגזי
מיומנו של תבוסתן
http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10230&period=27/3/2010-19/5/2010

מאת: אסמא עספוּר, סינג`ל, פלסטין*

לא קל לאישה פלסטינית לומר כי ברצונה לפעול נגד אלימות קיצונית בכל הקשור לסכסוך הישראלי- פלסטיני. ראשית, בתור אישה קשה יותר להשמיע ביקורת ולהישאר בעלת קול פוליטי לגיטימי. יתרה מזאת, בהקשר של סכסוך לאומי ופוליטי בו החיים רצופי לחצים, אפשר למצוא הגדרות שונות למונח `קיצוניות`. לדוגמה, הפלסטינים ראו באינתיפאדה הראשונה והשנייה תגובה פטריוטית לאי צדק. אותן אינתיפאדות הוגדרו כפעולות אלימות על ידי הצד הישראלי. במקביל, המלחמה האחרונה בעזה נתפסה בישראל כאמצעי הכרחי להבטחת ביטחון המדינה, ואילו הפלסטינים ראו בה מתקפה על אזרחים.


הגדרות לקיצוניות ולאלימות נקבעות על פי הקשר. כאישה פלסטינית שהייתה עדה לשתי האינתיפאדות, הושפעתי עמוקות, הן נפשית והן פוליטית, מההרג, ההפגזות, העוצר, המחסומים וגדר ההפרדה. האלימות שחייתי בה עיצבה במידה רבה את מי שאני. יתרה מזאת, חינכו אותי לאהוב את המולדת שלי, להאמין בדבקות בזכותו של עמי לחיות בכבוד על אדמתו. קשה לי לומר `בואו נפסיק לדרוש את זכויותינו רק למען השלום. זו דרישה שאינה פטריוטית.

אך על אף היותי מוקפת אלימות, אני מאמינה בטוב המהותי לאנושיות. .אינני מאמינה כי על אזרחי מדינות מודרניות לשלם בחייהם על מיתוסים וסכסוכים היסטוריים. האלימות אינה משרתת את המאבק הלגיטימי שלנו לעצמאות.

העובדה כי האלימות קיימת כאן במשך יותר משישה דורות גורמת לי דאגה קשה, לא רק לגבי האפשרות של פתרון בדרכי שלום, אלא גם לגבי ההשפעה של האלימות על חיי היומיום של תושבי האזור. האלימות משפיעה על הפוגע ועל הקורבן במידה שווה. אי אפשר לצפות מילד שחזה בהרג בעזה להתייחס לאחרים באופן עדין ושליו כילד שגדל הרחק מהרג ומהפגזות.

החיים בסביבה שמאמצת אלימות כאסטרטגיה להתמודדות עם הזולת מגבירה את העמדות והאמונות השליליות כלפיו. יתרה מזאת, כפי שאנו יודעים, אלימות רק מולידה אלימות נוספת. בסופו של דבר, מעשי אלימות המכוונים כלפי חוץ מופנים פנימה, כלפי עצמינו. דבר זה עלול להוביל לכאוס פנימי ולהסיט את האומה ממטרתה להשיג עצמאות. על המנהיגים ועל אלה שאינם מנהיגים,ללמוד על הסיבות לכך שהסכסוך הפך כה אלים ולחקור את השפעתו על החברות בהן אנו חיים, כך שיוכלו לפעול לצמצומה.

לנשים הפלסטיניות יש הרבה מה לומר בנושא. הן אלו המגדלות את הגברים של העתיד. בין השאר בשל היותן אמהות, נשים הן השותפות האמיתיות בבניין המדינה העתידית. בנוסף, ניתן לטעון כי לנשים נטייה טבעית לפעולה לא אלימות, ועל כן הן יכולות להפעיל לחץ משמעותי כדי להפסיק את האלימות מבית ולאחר מכן כדי לגבש חזון משותף למדינה העתידית.

כאישה פלסטינית וכפטריוטית, לא אפסיק להיאבק על השגת זכויותיו של עמי במסגרת מדינה פלסטינית. עם זאת, ערכי מכתיבים לי לנהל את המאבק לזכויות הלאומיות באופן בלתי אלים. בעצם, גם הגישה המעשית עצמה מכתיבה פעולה זו - פעולה לא אלימה.

אני קוראת לשלום בכבוד. משמעות קריאה זו היא אימוץ אסטרטגיה כוללת חדשה שתזהה דרך להשיג את זכויותינו כפלסטינים, גם אם היא תיקח זמן רב. מאבק בלתי אלים עשוי להיות התשובה שתוביל מדינות אחרות לתמוך במטרה שלנו.


רבים מחבריי הבינלאומיים שואלים אותי מדוע אין עדיין פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני מבינה כי בשלב זה אנשים לא יודעים הרבה על העניין ועל מורכבותו. השגת שלום מצריכה מנהיגים אמיצים המאמינים באנושיות ובזכותו של כל עם לחיות בכבוד ובשלום.

אין זה אומר כי על הפלסטינים והישראלים להיות חברים זה של זה, ואין זה אומר וויתור על זכויות הפלסטינים. משמעותו של שלום, כפי שאני מבינה אותו, היא למצוא את הדרך המציאותית ביותר לחיות בכבוד ובלי מלחמה.

--------------

* אסמא עספור, חברת מועצת עיריית סינג`ל בגדה המערבית ופעילה בנושאי נשים.

המקור: שירות החדשות של קומון גראונד, 6 במאי 2010 - www.commongroundnews.org

ד-ה




קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.