קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר מה גנדי היה אומר? ynet אוריאל פרוקצ`יה 20.05.10 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3891727,00.html נתאר לעצמנו כי נולדנו, גדלנו, וחיינו כל חיינו בכפר פלסטיני קטן, נניח ששמו נעלין. בימים רחוקים אדמות הכפר השתרעו למרחוק, עד למבואות לוד, והן נטועות עצי זית מלוא החופן. מלחמת העצמאות קרעה מעל הכפר את מרבית אדמותיו והוא התכווץ והתרושש. לאחר מלחמת ששת הימים הכפר, איך אומרים זאת המתנחלים? `שוחרר`. עם הקמתה של ההתנחלות החרדית מודיעין עילית החלה תנועה קרקעית של התרחבות ההתנחלות, כדי למצוא לתושביה `פתרונות דיור`. בד בבד עם כך החלה להיבנות הגדר, שדחקה את אדמות הכפר צפונה אל שטחו המבונה, במטרה לפנות שטחים נוספים לגוש ההתנחלויות שמצפון למודיעין. נתיב התחבורה העיקרי הקרוב לכפר, כביש 443, נחסם בפני תושביו, וגם בימים הקרובים, עם פתיחתו החלקית מחדש במצוות בג`צ, השימוש בו לתושבי הכפר יהיה כה עמוס בנקודות בידוק מסורבלות עד שרוב התושבים לא יוכלו להשתמש בו. תחת זאת ייסללו `כבישי ילידים` שיאריכו את מועדי ההגעה מכפר אחד למשנהו עשרת מונים. תושבי הכפר זקוקים לפרנסה, אך עם אובדנם של מטעי הזיתים נגדע אחד ממוקדי התעסוקה המרכזיים של הכפר. הסגר הפיסי יצר ויוצר שורה של קשיים ברכישת השכלה ובשילוב אלטרנטיבי בשוק העבודה. כיצד היינו חשים אנחנו כלפי שכנינו המתנחלים, אילו היינו אנחנו תושבי הכפר נעלין? הרפוסים שבינינו היו מבכים בשקט את מר גורלם ומעבירים את חייהם ביגון ואנחה. האלימים שבינינו היו בוודאי מקדישים את מרצם לפעילות ההולמת את אופיים. אלה ראויים למנוד ראש, ואלה לגינוי מוסרי חריף. אנשי המעלה שבינינו היו בוחנים דרכי מאבק לא אלימות, של אי שיתוף פעולה עם הכובש הזר. זו הייתה דרכו של ענק זכויות האדם, מהטמה גנדי, כשנאבק לשחרורה של הודו מעולו של הכובש הבריטי. הוא נלחם בכל כוחו כנגד כל גילוי של התנגדות אלימה ובחר, תחת זאת, באסטרטגיות שונות של התנגדות פאסיבית. המפורסמת והמוצלחת שבהן, הייתה הטלת חרם מוחלט על סחורות בריטיות ועידוד של התעשייה המקומית. ההיסטוריה משבחת את גנדי על תעצומות הנפש שגילה מול אלימותו של הכובש. לנצח ייחרט בתודעתנו כגיבור אוניברסאלי של זכויות אדם. גנדי לא היה היחיד שהטיף לשימוש באסטרטגיות לא אלימות. הייתה זו רוזה פארקס, תופרת שחורה ענייה ממונטגומרי, אלבמה, שגירושה מאוטובוסים עם הפרדה גזעית הוליד את החרם הגדול על התחבורה הציבורית ולימים לאינטגרציה הבין-גזעית ברחבי ארצות הברית. ענקים כמרתין לותר קינג, נלסון מנדלה ואחרים העלו לעיתים קרובות על נס את גבורתה הלא אלימה. גם קץ השלטון הגזעני בדרום אפריקה הוחש שלא בכוח הנשק אלא בסנקציות כלכליות לא אלימות. כל מי שעיניו בראשו, ושאינו מצפה שהאוכלוסיה הנכבשת תתלקק מהנאה על סל הצ`ופרים שהכיבוש העניק לה, צריך לברך את הרשות הפלסטינית על שהחליטה להסיט את המאבק לפסים בלתי אלימים. אך המתנחלים עצמם, ושדרות רחבות של ישראל הרשמית התומכות בהם (למשל, התאחדות התעשיינים), ראו זאת אחרת. `לא ניתן להם להכניע אותנו`, הסבירו הקוזקים הנגזלים שנפגעו מן החרם, `בסופו של דבר, כשהסחורות שלהם יוחרמו הם ירגישו את הפגיעה הכלכלית בצורה קשה פי עשרות מונים ויבואו עם הזנב בין הרגליים כדי להשיב את המצב לקדמותו. אז יראה העולם מי הנאורים ומי אלה שמחרחרים מלחמה`. תגובה מתלהמת? כזו היאה רק לקומץ של `תפוחים רקובים`? נבחן אם כן את תגובתה של מועצת יש`ע, הגוף הנבחר של המתנחלים, הנתפס בעיניהם כמתון ומיושב בדעתו. `מדובר בפעולת איבה לכל דבר מצד הרשות הפלסטינית וראשיה`, הודיעו והוסיפו: `יש להגיב עליה מיידית ובצורה חדה, כפי שמגיבים על פעולת איבה`. כך גם הגיב תעשיין שטחים שהחרם פגע במכירותיו: `אנחנו חוטפים פטישים על הראש ושותקים`, התלונן; ובצד האופרטיבי הציע תגובה ציונית הולמת: `גם דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה`. לא ברור בדיוק מהי התגובה הנדרשת, לפי דעתה של מועצת יש`ע, וכיצד הדמוקרטיה המופלאה שלנו בשטחים אמורה להתגונן מפני מחריביה. אך קל לברר בתולדות העמים, בהודו, בדרום אפריקה, וגם, במחילה, בארץ ישראל המנדטורית שנאבקה על עצמאותה, מהי האפקטיביות (שלא לדבר על המוסריות) של תגובות כוחניות לשאיפתה של אוכלוסיה נכבשת להגדיר לעצמה את חייה. פרופ` אוריאל פרוקצ`יה, ראש תוכנית התואר השני במשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד