יהודית הראל
OCHA
אתר: www.ochaopt.org
2/6/10
השפעת המצור (2007-2010) על המצב ההומניטרי ברצועת עזה
יוני 2010
1. המאפיינים הבסיסיים של המצור שהטילה ישראל על מעברי הגבול לעזה ביוני 2007 נותרו בלא שינוי, וגרמו למשבר מתמשך בכבוד האדם, שאליו נלוות השלכות הומניטאריות שליליות. בארבעת החודשים הראשונים של 2010, בצעד שיש לברך עליו, הותרה כניסתם של חומרים מסוימים לעזה; עם זאת, חומרים אלה אינם אלא `טיפה בים` בהשוואה לצרכיה הממשיים.
נתונים:
כמות המטענים שיובאו מאז תום מתקפת `עופרת יצוקה` היא חמישית בקירוב (20%) מהכמות המקבילה בחמשת החודשים הראשונים של 2007 (550-650 מטענים בשבוע, בממוצע, לעומת ממוצע שבועי של 2807 מטענים בין ינואר למאי 2007). כ-85% מהסחורות שיובאו ב-2009-2010 היו מוצרי מזון והיגיינה, לעומת 17% לפני המצור; על יבוא של חומרי בניין, ציוד למיזמי מים ותברואה, חומרי חשמל וחלפי רכב (בין יתר הפריטים, עדיין מוטלות הגבלות חמורות.
ברבע הראשון של 2010 התירה ישראל את כניסתם של מספר פריטים נחוצים ביותר, שכניסתם הוגבלה עד לאותה עת, ביניהם זכוכית, עץ, אלומיניום וביגוד לשוק המסחרי. בנוסף החלו להיכנס לעזה חומרי בניין ל-151 יחידות דיור במיזם דיור של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו`ם. אמצעים אלה, ברוכים ככל שיהיו, אינם אלא `טיפה בים` בהשוואה לצרכיה הממשיים של האוכלוסייה. כך למשל, ההגבלות על יבוא חומרי בניין מונעות את שיקומם של כ-12,000 בתים פלסטיניים שניזוקו או נהרסו במבצעים הצבאיים שערכה ישראל בשנים האחרונות, וכן את בנייתם של 20,000 בתים נוספים הדרושים כדי להכיל את הגידול הטבעי באוכלוסייה ברצועת עזה.
2. ההגבלות על המעברים הביאו, הלכה למעשה, להתמוטטות הכלכלה. ניסיונות לבסס מקורות מחייה חקלאיים חלופיים - חקלאות ודיג – נכשלו בשל היעדר גישה לתשומות הדרושות, הגבלות גישה על אדמות חקלאיות ועל שטחי דיג, והיעדר אפשרויות יצוא.
נתונים:
מאז הטלת המצור ב-2007 אבדו כ-120,000 משרות
ברבע הראשון של 2010 היה שיעור האבטלה 38.6% (על פי ארגון העבודה הבינלאומי – `הגדרה פחות נוקשה של אבטלה`, כלומר האבטלה בקרב אנשים המחפשים עבודה באופן פעיל, מבלי להביא בחשבון את אלה שנואשו מלמצוא עבודה, ביניהם נשים רבות). כ-70% ממפעלי התעשייה נסגרו כליל, 20% פעלו בכ-10% מתפוקתם, ו-10% נוספים פעלו ב-20% עד 50% מתפוקתם. הרחבת המגזר הציבורי על ידי רשויות החמאס, וצמיחתה של כלכלת המנהרות פיצו במידת מה על אובדן המשרות המסיבי.
גם מקורות המחיה החקלאיים ספגו פגיעה קשה מהרחבת `אזור החיץ` הצבאי שלאורך הגבול, המכסה כעת 18% משטח עזה. הצבא הישראלי אסר על פלסטינים לדוג במרחק העולה על שלושה מיילים ימיים מן החוף. הגבלה זו באה בעקבות צמצום נוסף של אזור הדיג, באוקטובר 2006, מ-12 ל-6 מיילים ימיים מן החוף. ההגבלות הללו הביאו לירידה דרמטית בשלל הדיג (ירידה של 47% בהשוואה לשלל הדיג לפני 2006) ולפיכך חיסלו אפשרות לרווחים מן הדיג. ההגבלות על הדיג יצרו מצב אבסורדי שבו עזה, שהדיג היה מאז ומתמיד חלק חשוב מכלכלתה, ואף יצאה דגים לישראל, נאלצת עתה לרכוש דגים מישראל ומדייגים מצריים.
3. התמוטטות הכלכלה יצרה עוני הולך ומעמיק, אי-ביטחון תזונתי ותלות בסיוע
שיעור `העוני המחפיר` בקרב הפליטים בעזה (כלומר, אנשים שאינן מסוגלים כלל להבטיח לעצמם גישה למזון, ואשר אין להם האמצעים לרכוש אפילו את הפריטים הבסיסיים ביותר, כמו סבון, חומרי כתיבה לבית הספר ומים ראויים לשתייה) שולש מאז הטלת המצור ביוני 2007, מ-100,000 ל-300,000 נפש.
61% מבתי האב בעזה סובלים מאי-ביטחון תזונתי, כאשר 65% מבין הכלולים בנתון זה הם ילדים (בני פחות מ-18 שנה). הגורם העיקרי לרמות הגבוהות של אי-ביטחון תזונתי הינו עוני, יותר מאשר הגבלות על היצע המזון. אי-הביטחון התזונתי מיתרגם לחוסרים במינרלים ובוויטמינים, העלולים לגרום לעיכוב בגדילה אצל ילדים צעירים, לעמידות מופחתת בפני מחלות ולבעיות אצל נשים הרות.
כ-80% מן האוכלוסייה מקבלים סוג כלשהו של סיוע הומניטרי, בעיקר מזון
4. המצור הוביל להידרדרות הדרגתית במצב התשתיות ובאיכותם של שירותים ציבוריים חיוניים, כמו חשמל ואספקת מים, בריאות וחינוך, אשר תרמה בתורה לירידה קשה באיכותם של חיי היום-יום בעזה.
נתונים:
חינוך: קיים מחסור עצום בחדרי לימוד. לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו`ם דרושים בשנים הקרובות כ-100 בתי-ספר חדשים, שבהם יתחנכו כ-100,000 תלמידים חדשים. מבין אלה, 15 בתי-ספר דרושים מיידית (לשנת הלימודים הקרובה), כדי לאפשר ל-15,000 תלמידים ללמוד בהם.
חשמל: האספקה הלא מספקת והמקוטעת של הדלק התעשייתי הדרוש להפעלתה של תחנת הכוח של עזה החריף את המחסור הכרוני בחשמל שממנו סובלת עזה, והוא מלווה בהשלכות הומניטאריות שליליות. הגורמים העיקריים מאחורי המחסור בדלק תעשייתי הם מכסת היבוא שהטילה ישראל, כחלק מחבילה של אמצעי ענישה שאומצו באוקטובר 2007, ומחסור במנגנון מימון בר-קיימא. מרביתם של 1.4 מיליוני הפלסטינים החיים ברצועת עזה נאלצים להתמודד מדי יום עם הפסקות חשמל יזומות הנמשכות 8-12 שעות, לעומת 6-8 שעות ביום לפני ינואר 2010.
מים ותברואה: הכמויות המוגבלות של חומרי גלם לשירותי המים והתברואה שהורשו להיכנס לעזה מאז אמצעי 2009 אפשרו את ביצועם של מספר תיקונים ושדרוגים הכרחיים בתשתית. עם זאת, אין בכך כדי לתת מענה לצורכי האוכלוסייה. כך למשל, נכון לעכשיו נעשה שימוש רק ב-57% מן המים המוזרמים אל רשת המים, בעיקר בשל דליפות המצריכות שיקום מסיבי של הרשת.
פגיעה סביבתית: כן דרושים שדרוגים על מנת לעצור את פליטתם של שפכים גולמיים או מטופלים חלקית (50-80 מיליוני ליטרים ביום) אל הים, ועקב כך זיהום של חופי עזה וישראל. הפגיעה הסביבתית נובעת גם משאיבת יתר של מים מאקוויפר החוף, המביאה להמלחתו הגוברת. יש צורך בשדרוגים נרחבים של מתקני הטיפול בשפכים של עזה, בכדי לאפשר למתקנים אלה להפיק מים מטופלים באיכות ובכמות נאותות להשקיה חקלאית, שהיא צרכן המים העיקרי בעזה.
5. המצור מהווה ענישה קולקטיבית של כל אוכלוסיית עזה. הקהילה הבינלאומית הפצירה שוב ושוב בממשלת ישראל להסיר את ההגבלות על גבולותיה של עזה, וכן להתיר גישה חופשית לאדמות חקלאיות בתוך עזה ולשטחי דיג במים הטריטוריאליים של עזה. אלה צעדים ראשונים הנחוצים בדחיפות כדי להתחיל בשיקום של בתים ותשתיות, בהחייאת הכלכלה ובהשבת הכבוד האנושי בעזה.
ד-ה
|
