קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

דברים שנאמרו בהפגנה לציון 43 שנה לכיבוש
אלישבע מיליקובסקי
07.06.2010


אני גדלתי בהתנחלות אפרת אבל התחלתי לראות את הכיבוש רק כשפגשתי את הפליטים מאפריקה בבאר שבע.
קשה לראות את הכיבוש מהווילות באפרת, אבל אפשר לראות אותו היטב בדרום תל אביב, בחצר האחורית של ישראל.

כשראיתי את הגזענות, האדישות ואף האכזריות המופנות כלפי הפליטים כשראיתי את החורבן החברתי בדרום העיר הצלחתי לראות גם את הכיבוש.
הגזענות, האדישות והאכזריות שמופנית כלפי פלסטינים, כלפי פליטים, מהגרים וקבוצות שונות של האוכלסייה בישראל מופיעות בסופו של דבר בכל מקום.

אחרי 43 שנים, אנחנו חייבים להכיר בכך שהכיבוש כבר לא נמצא רק מעבר לקו הירוק.

הכיבוש מחלחל לשכונה ד` בבאר שבע ולמים הבינלאומים בים התיכון, הכיבוש יושב בלשכת שר הפנים והוא מתלהם מעל הדוכן בכנסת.
הכיבוש הוא האלימות שאנחנו פוגשים כשאנחנו מפגינים ברחובות בירושלים ובתל אביב, והגזענות שמופנית כלפי ערבים שמעיזים להתבטא בתקשורת.
הכיבוש הפך לשיטה ועיקרון מנחה במדינת ישראל. בנסיונות האלימים להשתקת האחר, קיפוח ונישול המיעוט ושנאת הזר.

אנחנו מציינים היום 43 שנה לכיבוש, 43 שנה בהן מדינת ישראל הולכת ונכבשת על ידי הגזענות והכוחנות שהולכים והופכים לערכים המכוננים של קיומנו כאן.

הרחבה הזו ראתה הרבה הפגנות, אבל כבר הרבה זמן היא לא ראתה מחנה פוליטי שנלחם על מקומו מול כוחות עצומים שמנסים להכחיד אותו. בתקופה האחרונה כוחות הכיבוש והגזענות פתחו במתקפה של דלגיטימציה בעלת מאפיינים פשיסטיים על מחנה השמאל בישראל. במקום להילחם בחזרה, יש כאלה המנסים להצדיק את עצמם בפני הבריונים. אין לנו על מה להתנצל ואין לנו בפני מי להצטדק.

אנחנו לא פחות ישראלים מההמון המשולהב שהתכנס השבוע מול שגרירות טורקיה – אבל אנחנו אזרחים טובים יותר מהם. אנחנו אזרחים טובים יותר מכיוון שאנחנו יודעים לבקר את הממשלה שלנו, מכיוון שאנחנו חרדים לעתידו של המקום הזה, ואוהבים אותו על כל מורכבויותיו – ולא בתור רעיון כללי ולא מציאותי.
אנחנו אזרחים טובים יותר מכיוון שאנחנו מחויבים להעביר ביקורת על החברה והמדינה שלנו גם כשהיא מאבדת לחלוטין את דרכה. אנחנו אזרחים טובים יותר בגלל שאנחנו שכאן, יהודים וערבים, מחויבים לשלום ולצדק חברתי, לשיוויון ולשותפות יהודית ערבית ואנחנו ממשיכים להלחם למען דמוקרטיה .

אנחנו מוכנים לשאול שאלות קשות כשהממשלה מתנהלת כאחוזת טירוף, אנחנו לא מוכנים לשבת בבית ולהתחבא ולתת להדרדרות האוימה להמשך, אנחנו נמשיך להלחם על הערכים החשובים לנו.

אזרח טוב הוא אזרח שלא מפחד לומר לממשלתו שהמצור שהיא מטילה על מליון וחצי פלסטינים בעזה הוא מרושע וחסר תוחלת. עוני ותת-תזונה בעזה לא יביאו לשחרורו של גלעד שליט ולא יפילו את שלטון החמאס – הם רק יחזקו את השנאה וילבו את האלימות שעשויה לפרוץ כאן בכל רגע.

בחודשים האחרונים אני פעילה במאבק בשייח ג`ראח לצידן של משפחות פלסטיניות המגורשות מבתיהן.
הגירוש וההתנחלות בשייח ג`ראח ובמזרח ירושלים הם עניין גורלי לעתיד של כולנו. בשכונה הזו מנסים לקבוע את העובדות שימנעו את הפיכת ירושלים המזרחית לבירת פלסטין - ימנעו את השלום בארץ הזו.

הכיבוש בשייח ג`ראח ובמזרח ירושלים הוא לא רק ההתנחלות והוא לא רק גירוש המשפחות הפלסטניות מהבתים שלהן, הכיבוש מתבטא גם בפעולות של עיריית ירושלים, המשטרה ומערכת המשפט.

ביום ראשון האחרון שופטת בית המשפט השלום אילתה זיסקנד - אותה שופטת ששלחה לכלא את גיבור ישראל, פעיל השלום, עזרא נאווי - הורתה להרחיק 12 מהפעילים המרכזיים של המאבק למשך חמישה חודשים משכונת שייח ג`ראח ולמעשה מכל פעילות הקשורה למאבק. בהחלטתה הצטרפה השופטת זיסקינד למערכה שמנהלת משטרת ישראל נגד ההפגנות בשייח ג`ראח מתחילתן. כבר שישה חודשים משתמשת המשטרה באלימות ובמעצרי שווא על מנת לשבור את הפעילים בשייח ג`ראח ולאפשר למתנחלים שם להמשיך לגרש משפחות ולהפוך את חייהם של התושבים הנותרים לגיהנום מתמשך.
גם השופטת זיסקנד היא חלק מהכיבוש.

מנגנוני הכיבוש נרחבים וחזקים וחודרים אל עומקו של הממסד. הדרך היחידה שלנו להאבק בהם, היא לעמוד מולם וליצור מעגל מתרחב של התנגדות. את ההתנגדות לכיבוש התחילו עשרות, המשכנו למאות ולאלפים ונגיע לעוד אלפים רבים.

בשביל לנצח את הכיבוש, אנחנו צריכים להתחיל מלמטה, להתייצב בכל מקום שבו הגזענות, הלאומנות, והשנאה מרימים את ראשם, בכל מקום שבו יש דיכוי, השתקה, הפחדה ורדיפה פוליטית

הפגנות במוזיאון תל אביב הן חשובות. הן הדרך שלנו להראות לאחרים ולעצמנו שאנחנו לא לבד במאבק, אבל כולנו כאן יודעים שהפגנות כאלה לבדן לא יסיימו את הכיבוש.
הכיבוש יסתיים כשהאלפים הרבים שהגיעו לכאן הערב יתייצבו מולו ומול כל סוגי הגילויים שלו - בדרום הר חברון, בגינת לווינסקי, בבאר שבע, בסכנין, בבלעין, בשייח ג`ראח ובכפר שלם, בכל ישוב וצומת שבו נמצא דיכוי, ניצול וקיפוח.

מול הלאומנות המשתוללת והדרישה לאחדות מוחלטת נציב אנחנו את הערך היחיד שיכול לחתור תחת הכוחנות וההשחתה: סולידריות.
סולידריות היא עמידה משותפת של כל מי שמחויב בארץ הזאת לשלום ולצדק חברתי, ערבים ויהודים, נשים וגברים, מזרחים, דתיים, חילונים, אזרחים וחסרי מעמד, ישראלים וזרים, צעירים ומבוגרים.
עמידה משותפת של כולנו ויציאה למאבק בכל מקום בו הפאשיזם מרים את ראשו.
העמידה המשותפת הזאת מתרחשת גם כאן היום בתל אביב, והיא צריכה להמשיך, להתרחב ולצמוח בכל רחבי הארץ, בכל מקום בו הימין מדכא, מפריד, מחליש ופוגע.
הימין מנסה להפריד ולבודד אותנו. אנחנו ממשיכים להתעקש לעמוד ביחד!

מרגש ומשמח לראות את הקהל הגדול כאן הערב. הביטו סביבכם וראו שאנחנו מחנה אמיתי. אנחנו לא מעטים ולא חלשים. התקופה קשה ובקבינטים יושבים כאלה הרוצים לדחוק אותנו לשולי החברה הישראלית. אך דוקא משום כך צריך לומר להם שאנחנו כאן ולא ניעלם. אנחנו כאן הערב בת`א ואנחנו נמשיך להתייצב בימי שישי הקרובים בשייח ג`ראח וביתר המקומות בהם פורח ומשגשג הכיבוש .
ביחד , נוכל להשיב על החלטתה האומללה של השופטת זיסקינד תשובה ניצחת. על כל 12 פעילים שיורחקו יופיעו מאה ועשרים, ועל כל מאה ועשרים יופיעו אלף מאתיים. ביחד, מלמטה, בסולידריות, עד שהגזענות והכוחנות לא יוכלו לנו.
א.ס.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב