קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר הפגנת 43 לכיבוש הותקפה על ידי הצבא - "שהחיילים יגידו תודה שלא הרגנו תשעה מהם אחרי שעשו לנו כזה מארב" `שהחיילים יגידו תודה שלא הרגנו תשעה מהם אחרי שעשו לנו כזה מארב` http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaadtz ביום שישי בצהריים הצטרפו כמאה וחמישים פעילות ופעילים מישראל לכאלף מפגינות ומפגינים פלסטינים להפגנה לציון 43 שנה לכיבוש בבית נובא החדשה. ההפגנה, שרוכזה בשיתוף פעולה של הוועדות העממיות בגדה ושל הקואליציה נגד הכיבוש, הייתה בסימן השבת העקורים משלושת הכפרים הפלסטיניים שהורחבו על ידי הצבא הישראלי ב-67` ופתיחת כביש 443 לנסיעה פלסטינית חופשית באמת. קצת רקע: שלושת הכפרים – יאלו, עמואס ובית-נובא, שבמובלעת לטרון – הוחרבו עד היסוד במהלך הכיבוש ביוני 1967, תושביהם גורשו לתוככי הגדה המערבית, ורכושם נבזז על ידי הקיבוצים והמושבים שמעבר למה שהיה הגבול. על חלק מאדמתם של הכפרים ההרוסים הוקמו התנחלויות כמו מבוא חורון, וחלקם האחר הפך לפארק קנדה, שם נוהגים אזרחים ישראלים לצאת לבלות בימי הפנאי, לרוב מבלי לדעת שהם נמצאים מעבר לקו הירוק ומבלי לשים לב לשרידי היישובים. במשך שנים רבות נהגו תושביהם העקורים של שלושת הכפרים להתכנס בכפרים ההרוסים ביום ה-4 ביוני, אך עם הקמת גדר ההפרדה נלקח מהם גם המעט הזה, והאדמה שהייתה ביתם אסורה עליהם גם לביקור. אך העקורים אינם משלימים עם גירושם ואינם מוותרים על הזכות לשוב. עקורי שלושת הכפרים חיים היום, ברובם, בכפרים הסמוכים לכביש 443. בשנות התשעים הופקעו אלפי דונמים מתושבי הכפרים שלאורך הכביש בטענה שמטרתו העיקרית היא לשמש אותם כציר תנועה ראשי לרמאללה. למרות זאת, הכביש סגור כבר שנים לתנועת כלי רכב פלסטיניים. בעקבות פסיקת בג`צ יפתח קטע מהכביש, אך בצורה שלא תאפשר גישה קלה לרמאללה דרך מחסום ביתוניא או מחסום קלנדיה. הקטע שיפתח, אם כן, יהיה כביש שאינו מוביל לשום מקום. ובחזרה להפגנה: לאחר תפילת הצהריים צעדו המפגינים לכיוון הגדר החוצצת בין בית נובא החדשה לבין קרקעות היישובים החרבים. בין המפגינים הייתה גם חברת הכנסת חנין זועבי, שחזרה לאחרונה מהמשט לשחרור עזה. כשהגיעו המפגינים לגדר הדקה שלפני גדר ההפרדה עצמה, החלו לעטר אותה בדגלי פלסטין ובדגלי המפלגות הפלסטיניות השונות, וקראו סיסמאות להפלת הגדר ולכינון שלום אמיתי. כעבור כמה דקות הצליחו כמה מהמפגינים לפרוץ את השער בגדר הראשונה או לטפס מעבר לה ולהתקרב לגדר האפרטהייד עצמה. המפגינים התחילו לעטר גם אותה בדגלים, אבל בשלב זה תקפו עשרים החיילים שחיכו בצד השני עם כמה מטחים של רימוני גז מדמיע. רוב ההפגנה נסוגה מפני הגז החריף מאוד, וצעירים מעטים נשארו לשעה נוספת, שבמהלכה ניסו החיילים לפזרם עם גז וכדורים מצופים גומי. בתגובה ניסו הצעירים לפזר את החיילים ביידוי אבנים. כפי שאחד המפגינים סיכם זאת: `שהחיילים יגידו תודה שלא הרגנו תשעה מהם אחרי שעשו לנו כזה מארב וסיכנו את חיינו עם נשק חם שהוכן מבעוד מועד`. ל O N קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו