קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עדות ממחסום כניסה של עובדים פלסטינים / כמה עוד אפשר לסבול?!
מחסום ווטש
אירתאח, אייל, יום א`. 6.6.10, שחר
דיצה י., אנלין ק., חנה א. (מדווחת)
www.MACHASOMWATCH.ORG


במחסומי הכניסה של עובדים פלסטינים טיפוח הנוי סביב המיתחם המגודר והמבוצר כנראה הוא הראשון בסדר העדיפויות של מפעילי המחסומים. בשני המחסומים הגינון עולה כפורח: פרחים עונתיים (מים, מים!!!); עצי הדר צעירים; בלב אחת הגינות במחסום אייל `נטעו` גם פסל סביבתי עשוי מאיזו גרוטאה (יש צילומים); ספסלים ירוקים מעוצבים סביב כיכרונת בתהליך בניה. דקורציה דקורציה. והסככות החדשות שנוספו! מרוב השקעה עוד מעט והפועלים לא ירצו ללכת לעבודה אלא רק להסתופף בצל המחסום, לשבת סביב שולחנות הפלסטיק הנמוכים לשתות קפה המוכן בביקתת העץ (באירתאח).. באירתאח חסמו את הכניסה למיגרש החניה המאוספלט ואין כניסה אליו לרכב האוסף את העובדים הפלסטינים (בעוד למעט כלי הרכב של מפעילי המיתקן הותירו שטח גדול) וליוצאים מהמיתקן הותירו שביל צר מכוסה באבני נוי שבהמשכן ריצוף ושתי מדרגות.
המחסומים צבועים בצבעים של פטה מורגנה אוריינטליסטית – קירות בגוון חול סהרה אדמדם-חום בהיר והמתכת של המסגרות בגוון של פיג`ן בלו. הגדרות, הקונצרטינות, השומרים החמושים הניצבים מעל ראשי האנשים מספרים את הסיפור עצמו.
בכל אופן, היחס לעובדים המשכימים קום גרוע יותר מאשר לסביבה. אלה העובדים והעובדות המנקים והמנקות את ישראל (רחובות, בתי-חולים, בתים פרטיים), קוטפים וקוטפות את פירות הארץ, בונים את הבתים המרווחים של אזרחי ישראל שעיניהם עצומות לרווחה.

התלונות ששמענו בפעמים קודמות חוזרות ונשנות: שעת הפתיחה המאוחרת (5 ולא 4 כבימים אחרים בשבוע) ביום שישי הקצר; היחס המזלזל והאדנותי של הבודקים אל הפלסטינים הנבדקים; קריעת תעודות זהות; היעדר תור נפרד לנשים…. כמה פעמים אפשר לחזור על כך??? ומה התירוצים???

אירתאח
ב-4 פתחו את המחסום. בצד ה`פלסטיני` נמצאים כבר מתנדבי EAPPI סופרים כמה אנשים נכנסים היום. הם אומרים כי המחסום באירתאח רגוע לעומת מחסום בית-לחם, שם אנשים נדחקים ומטפסים על הגדרות כדי לתפוס מקום בתור.
בשביל הצמוד לשרוול ראינו קרוסלה שלא ראינו קודם.
בשעה זו שביל הכניסה ריק חלקית, אך כל העת מגיעים עוד ועוד אנשים. ב-4:30 השביל נראה עמוס באנשים, לפחות עד לסככת הפלאפל.
הקרוסלות מאפשרות מעבר של 10-15 אנשים בכל פעם. לעתים לא מעבירים אנשים למשך כמה דקות.
גבר שחוזר לכיוון טול כארם אומר כי לא נתנו לו לעבור בגלל בעיה עם האישור שלו (מפאת היעדר שפה משותפת לא יכולנו לברר מה בדיוק הבעיה ).
בתחילה, הקול המכתיב הוראות ברמקול נשמע רגוע, מתון ושקט. ככל שהעומס גבר ואנשים עוכבו בחדרים שבתוך המבנה, גם הקול העלום הפך להיות עצבני וצעקני, מחלק הוראות בערבית עילגת מעורבת בעברית. במחסום מומצאת שפה חדשה.
באזור היציאה גבר מנור א-שמס, ליד טול-כארם מספר כי למרות הקירבה למחסום הוא מגיע אליו ב-2:30- 2:45 כדי להספיק להגיע בזמן לעבודה בניקיון רחובות אחת מערי הסביבה . הוא לפחות מרוויח שכר מינימום (20 ₪ פלוס) ומעסיקיו מקפידים על בטיחות ומספקים לו אמצעי מיגון מפני האבק.
נסינו למדוד כמה אנשים יוצאים מהמחסום כל 5 דקות. המספרים נעו בין 83 ל-133.
קצת אחרי 5 התקשרה מיקי פ. ומסרה שמתנדבת EAPPI באייל מדווחת על עומס נורא, לחץ, דוחק ומתח רב. וזאת, למרות שהמחסום נפתח בזמן. גם היא תיארה את המחסום כדומה לנעשה במחסום בית-לחם.
עזבנו ב-5:50 בערך. מתנדבי EAPPI מסרו כי עד עתה עברו במחסום 2500 איש.

אייל
6:12 הגענו לאייל. השטח שלפני המחסום מלא אנשים ובפי כולם תלונות מרות . ובעיקר, הנוסטלגיה משכיחה את הרוע שכבר היה. אנשים אומרים כי כשהיה צבא היה יותר טוב. היה מפקד והיה עם מי לדבר. עכשיו אין למי להתלונן. אבל אצל המאבטחים כבר מתפתחת גאוות יחידה והם עונים למתלוננים (כך אלה מספרים לנו) `אנחנו שומרים יותר טוב מהצבא. הצבא ישן`.
גבר אחד מדווח שהיה מ-4 בפנים המיתקן ויצא רק עכשיו, גבר אחר מספר כי רק אשנב אחד פעל ושרק ב-6 מוסיפים עוד בודקים. שמענו תלונות על כך שהבודקות מפרידות את הניילון המוצמד לנייר שעליו הפרטים המזהים של האדם הנבדק, ואחר כך קורעות אותה ואומרות לאדם שיילך ויחליף את התעודה. את הקריעה הן מבצעות מתחת לדלפק, לדברי האנשים. ולאנשים יש הרגשה שזה נעשה בכוונה. אדם שאין לו ת.ז. נאלץ להפסיד שבוע עבודה עד שמנפיקים לו תעודה חדשה. התופעה הזאת מתרחשת כבר חודש לדבריהם.
`למה לא לעשות מסלול למבוגרים, מעל 50`.
`לחדר של 1.5 על 2 מטר מכניסים 15-20 אנשים יחד`.
`עושים מתח, לחץ ואחר כך יגידו שהערבים עושים בעיות` אומר לנו אחד הממתינים לפני שאנחנו ממשיכות אל המיתקן עצמו.
כשאנלין מחזיקה את הטלפון כדי להשתמש בו כמכשיר לספירת מספר היוצאים ב-5 דקות נעמד מולנו מבעד לסורגים מאבטח ואומר במבטא אנגלוסכסי (!) `את לא מצלמת. נכון?`. ספרנו 113 איש ב-5 דקות.
התקשרנו למתנדבת EAPPI. הם עזבו את המחסום ב-6:30 כי העניינים נרגעו שם.
אנחנו עזבנו ב-6:48.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו
היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא.
הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.