קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר הפיקסיס ואבוט קוסטלו צודקים. אנחנו הבעייה מאת רוגל אלפר העיר 11.6.10 http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,50679,.aspx אם לימור לבנת כבר מדברת על קמפיין של `טרור תרבותי` (טרור, כן? איזו אישיות פוליטית היסטרית היא לימור לבנת), אזי אין ספק שפיקסיז ואלביס קוסטלו עשו שירות גדול לשוחריהם ולרוכשי הכרטיסים למופעיהם בארץ. שכן יש להניח שרוב רובם של מוקירי הפיקסיז וקוסטלו נמנים עם מה שמכונה מחנה השמאל, או השלום. ופיקסיז וקוסטלו מייצגים בעבורם תרבות איכותית, גבוהה, אנינה ונועזת. ופיקסיז וקוסטלו אומרים להם - שימו לב, אנחנו מחרימים אתכם בגלל מה שהמדינה שלכם עושה בשמכם. כלומר, המדינה שלכם עושה בשמכם ולפיכך גם אתם נושאים באחריות, בהיותכם אזרחי המדינה שלכם. פיקסיז וקוסטלו אומרים לציבור אוהדיהם בארץ: היו יותר פוליטיים, קחו יותר אחריות, עשו יותר כדי להפסיק את מה שהמדינה שלכם עושה בשמכם, לא תוכלו להמשיך להתעלם ממעשיה. » הפיקסיז ביטלו את הופעתם בישראל » אלביס קוסטלו לא יופיע בישראל וחבל שבקרב אוהדי פיקסיז וקוסטלו, אותו ציבור של שמאל ושלום, נפוצה עכשיו איזו אופנה חדשה, סוג של גאווה לאומית, איזו עווית של פטריוטיזם, שגורסת כי הם, אנשי השמאל והשלום בישראל, רואים עצמם פגועים עד עומקי נשמתם מהמוחטה שדפקו להם בפרצוף אלביס קוסטלו (פעם גאון מוזיקלי, כיום לא כל כך) ופרנק בלאק (פעם גאון מוזיקלי, וגם היום) - שכן קוסטלו ובלאק נמצאים אשמים בצביעות (למה הם לא דואגים כל כך לגורלו של העם הצ`צ`ני ומחרימים את כל השוק הרוסי? אה?), בבורות (מה, הם לא יודעים שבמשט בעזה היו המון מחבלים?) ובעצלות (למה הם לא טרחו לברר את כל הפרטים ואת כל תולדות הסכסוך בטרם קיבלו החלטה כה בלתי הוגנת?). אבל האופנה הזו מחטיאה לגמרי את המטרה. כן, הם קצת צבועים וקצת נוהגים בסטנדרטים כפולים, קצת בורים וקצת עצלים. אז מה? הם לא ישתנו. כך זה בדרך כלל. הם רחוקים מכאן, הם לא יטרחו להיכנס בעובי הקורה, זה לא בראש מעייניהם, הם ניזונים בעיקר מדימויים תקשורתיים ומפיסות מידע שיש בהם כדי להטעות - אבל המסר שלהם לקהל שלהם בארץ הוא תקף ונכון ומומלץ לקחת אותו ללב. והוא לא מתייחס למשט האחרון לעזה, לא ממש. הוא מתייחס לתמונה הגדולה: מדינת ישראל, בשם כל אזרחיה, כבר יותר מ־40 שנה, כובשת עם אחר וממאנת גם בימים אלה להיכנס עמו לתהליך מדיני, מערימה מכשולים על תהליך כזה ועל האפשרות להביאו לסיום מוצלח, ונושאת בחלק מהאחריות למצוקה ההומניטרית ששוררת בשטחים שנתונים לשלטונה הצבאי. כך זה. זה מה שישראל עושה בשם כל אזרחיה. ואזרחיה שוחרי אלביס קוסטלו ופרנק בלאק נושאים באחריות לכך לא פחות מכל אזרח ישראלי אחר מעצם היותם אזרחים ישראלים. זה המסר הכי חשוב שקוסטלו ופיקסיז מעבירים למעריציהם בארץ: אתם אזרחים ישראלים. אתם אולי חושבים שאתם גלובליים ואינטרנטיים ופייסבוקיים ואזרחי העולם ולא משרתים בצה`ל או לא עושים מילואים ומצביעים מרצ או העבודה או קדימה או חד`ש וגרים בתל אביב ונורא נחמדים לערבים כשאתם פוגשים אותם ולכן אתם לא נושאים באחריות - אבל אתם אזרחים ישראלים ולכן אתם נושאים באחריות. נקודה. וזה מסר חשוב. זה מזכיר לאזרחי ישראל שוחרי קוסטלו ופיקסיז שלהיות אזרחי ישראלי זו אמירה פוליטית. לא רק להופיע בישראל מול אזרחים ישראלים זו אמירה פוליטית (ולכן קוסטלו ופיקסיז לא באים). גם להיות אזרחים ישראלים זו אמירה פוליטית. והאמירה הזו אומרת: יש לי חלק בכל מה שהמדינה שלי עושה בשמי - במחסומים, במאחזים, בהתנחלויות, במחנות פליטים, בכל היבטי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. רוב רובם של מעריצי קוסטלו ופיקסיז הישראלים שכחו מזמן, או מדחיקים רוב הזמן, את העובדה הפשוטה והעגומה הזו. כי כבר נמאס להם מהסכסוך, והוא כאילו מתרחש מחוץ לחייהם. קוסטלו ופיקסיז מזכירים להם שלא כך: הם ישראלים, משמע הם מיוצגים על ידי מעשי המדינה שלהם. טרור תרבותי? אני בעד. ברור שברגע הראשון זה נורא מעליב ופוגע. כי חמאס אכן לא מכיר בזכותם של שוחרי הפיקסיז וקוסטלו להתקיים אפילו בתל אביב, וגם ישמח לטבוח בהם אם תינתן לו ההזדמנות, וכי במשט לעזה אכן היו מחבלים שרוצים לשגר את אוהבי פיקסיז וקוסטלו בישראל חזרה למשרפות באושוויץ, ולא רק כלות פרס נובל לשלום שנישנשו מוזלי עם חיילי הקומנדו. זה נכון. וסביר שקוסטלו ופיקסיז באמת לא מבינים את זה. יש להניח שהם אף פעם לא יבינו. זה לא מספיק מעניין אותם. ובכל זאת: משום שזה פוגע ומשום שזה מעליב, משום שהם נערצים ומשום שזה כזו סטירת לחי, משום שחיכו להם פה זמן רב, ועכשיו הם מפנים כתף קרה, משום שזו דחייה מצד דמויות אהובות, משום שזה מבודד ומרגיש כמו עונש - בגלל כל הדברים האלה, זה מעורר סוף סוף לחשיבה פוליטית שהיתה רדומה פה הרבה יותר מדי זמן, זה מוציא מהאפתיה שרבצה פה על הכל, זה נותן מכה בטוסיק לגלות הפנימית האינרטית. טרור תרבותי זה דבר טוב. אף אחד לא מת מזה. זה אפקטיבי. זה עובד. בכלל, על פי הגדרה, כל מה שמרגיז נורא את לימור לבנת הוא דבר טוב. מעניין שלבנת מודאגת. מוזר שהיא מתקוממת. הרי לא מדובר בציבור שלה, בשיח התרבותי שלה, בעולם שלה. אבל היא מבינה את הסכנה שגלומה פה להשקפת עולמה: עד עכשיו, השמאל לא יצא לרחובות, לא קם לפעול, כי הוא לא נלחם על הבית שלו. בניגוד למתנחלים. לשמאל לא היה להט. קוסטלו ופיקסיז: זה הבית, זה מה ששומעים בבית, זה פסקול החיים, זה החמצן והזהות. על זה, היא כנראה חושדת, שמאלנים יקומו להילחם. ומאוד יכול להיות שהיא צודקת. שמאלנים יקומו להילחם על זכותם להיות חלק מהעולם, כדי לא להיתקע פה בארץ לבד עם לימור לבנת. בהקשר זה, כנראה שזה לא מקרה שהפגנת השמאל העסיסית ומלאת העזוז הראשונה זה עידנים התקיימה במחאה על אירועי המשט. בממד הקונקרטי, חיילי השייטת השתלטו בכוח על ספינה מלאה במחבלים שהפעילו נגדם אלימות קשה. ועם זה לרוב המפגינים אין בעיה, זה סביר. אבל בממד הסמלי, מעבר לסוגיות הסגר והסכלות המדינית, חיילי השייטת הבהירו בדיוק עד כמה עזה כבושה על ידי ישראל ונתונה למרותה הצבאית. ישראל היא הריבון על חופי עזה והמים הטריטוריאליים שלה. המים הטריטוריאליים של עזה הם טריטוריה של ישראל. פתאום השמאל התעורר: הלו, לא התנתקנו? עק קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו