קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

24.6.10, מחסומי בקעת הירדן
מאת יפעת ד. ודפנה ב.
מחסוםWatch
24.6.2010

מעלה אפריים – חייל מציץ ממרומי הפילבוקס אבל למטה, במחסום עומדים רק 2
מתנחלים, מנסים לתפוס טרמפ (ומצליחים), אבל ללא חיילים.

13.10- חמרה – מכונית מעוכבת בצידו המערבי של המחסום ונהגה עומד בשמש לצידה.
אין תורים ואנו ממשיכות לתיאסיר.

13.25- תיאסיר – גם פה וגם בחמרה שואלים על עדנה. תנועה דלילה. החיילים
מילואימניקים, נינוחים, השקט לעומת צרחות החיילים הסדירים בולט לאוזן. הדיבור
ענייני ובלתי אלים, ובכל זאת השאלה מאין אתה בא ולאן אתה הולך שולטת פה במעבר ,
ומהווה חדירה לפרטיותם של העוברים כאן. לדברי המפקד (סרן) המחסום פתוח 24 שעות.
המכוניות מועברות מיידית ומלבד בשעת חילופי המשמרות ב-14.00 עת היה עיכוב של 5
דקות, אף מכונית לא נאלצה להמתין. האנשים נאלצים לרדת מהמכוניות ולהמתין לקריאה
`תעל וואחד` כדי לעבור, אך זקנים מורשים לעבור בתוך כלי הרכב. 14.35 -עזבנו.

14.50- 15.10 – שער גוכיה – השער לא נפתח אך גם פלסטינים לא הגיעו. לאחר מכן,
משפחה שביקרנו אמרה לנו שהשער נפתח רק כאשר באים פלסטינים (בימים א,ג,ה)
ומצלצלים ל`צלב האדום` והוא בתורו מצלצל למת`ק. כל התהליך לוקח זמן רב , ובחום
הגדול משתדלים הפלסטינים להמנע מההמתנה הארוכה, חלקם עוקפים את השער תוך סיכון
וחלקם נוסעים עד חמרה.

ביקרנו כמה משפחות באזור – ב-21.6 ביקרו באזור חיילים שהגישו ל-8 משפחות,
לפחות, צווי הריסה על מאהליהם. אחרי שנה של הפוגה, נראה שאנו עומדים שוב בפני
גל של הריסות וגירוש בבקעת הירדן. חלקם קיבלו צו הריסה על שטח צבאי סגור ,
וחלקם על כך שבנו ללא היתר.

אחד הבדואים , מהאמיצים שבהם, שהגיש לפני שנה תלונה על כך שרבש`צ של ההתנחלות
תקף אותו, וכן על כך שאחד החיילים במחסום חמרה תקף את אחיו, סיפר שמאז שזימנו
את התוקפים לחקירה ולבית משפט , הם מתייחסים אליו ולמשפחתו בסדר, או יותר נכון,
מתעלמים מהם ואין יותר עימותים. מתברר שגם אם לא יורשעו התוקפים, ולא ממש יענשו
על מעשיהם, המטרד והאיום שבחקירה , עושים את שלהם...

17.30- מחסום חמרה – בהגיענו עומדות מספר מכוניות מכל צד , אבל מייד עוברות.
רוב החיילים מילואימניקים, מלבד 2 חיילות וחייל ממשטרה צבאית. מכונת השיקוף לא
עובדת ואין כלבים. החיילים עניינים ואין עיכובים מיותרים. כל מכונית חייבת
להוריד את נוסעיה כ-50 מ` לפני המחסום, והם עוברים ברגל .מכוניות שאינן רשומות
על שם תושבי הבקעה אינן מורשות לעבור. בצד המערבי עומדת מכונית שנהגה עזבה
ועבר, לדברי החיילים ברגל, לאחר שלא נתנו לו לעבור. ב-18.15 מגיע בחור אחר,
מתברר שהוא- הוא בעל הרכב ולאחר בדיקה מצליח להעביר את המכונית. הנהג הקודם לא
היה הבעלים, אלא אחיו של הבעלים הרשומים, ולא נתנו לו לעבור, הוא נאלץ לנסוע
במונית לג`יפתליק, כ-5 ק`מ משם ולהזעיק את הבעלים הרשומים.

אחד המראות הקבועים הוא תור הפלסטינים הממתינים מצד הבקעה להקרא אל המחסום.
המתנחלים עוקפים באדישות את התור מצידו השמאלי ומייד לאחר מכן פונים ימינה
לכיוון צפון. לפעמים קורה שאחד הפלסטינים נקרא להתקדם לפני שהספיק המתנחל לפנות
והוא מתחיל לנסוע. על פי ההגיון והחוק, על העוקף להמתין שהפלסטיני המתקדם
במסלולו יעבור, אך לא בארץ האדונים – המתנחל פשוט `חותך` את הפלסטיני תוך
סיכונו, משום שאין כזה דבר זכות קדימה לפלסטיני. קודם , תמיד ובכל מצב, יעבור
האדון.

בזמן שהותנו במחסום עברה לידנו מכונית לבנה של מתנחלים – הם הוציאו את פלג גופם
העליון וקיללו אותנו בצעקות `זונות של ערבים` וכדומה. התעלמנו. אך מאוחר יותר,
בהגיענו למכונית התברר לנו שמישהו חתך את הגלגל הקדמי של המכונית. הערב החל
לרדת ואנחנו נאלצנו להחליף גלגל בכוחות עצמנו כדי לחזור הביתה. זו הפעם השלישית
שמתנחלים חותכים לנו את הצמיגים (הפעם השניה באותו מקום!). כך מענישים אדוני
הארץ הגיבורים נשים סוררות שדרכם לא נראית להם !


יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו