קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

יום של הזדהות ומאבק לעולם ראוי
מאת דר` ישי מנוחין
העוקץ
26.6.2010
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4852

יום שבת ה-26 ביוני 2010 הוא יום השנה הבינלאומי להזדהות עם קורבנות עינויים. יום הזדהות כלל עולמי שנקבע על ידי האספה הכללית של האו`ם בחודש דצמבר 1997 כחלק מהמאבק הכלל עולמי בעינויים, בהתעללויות וביחס משפיל ולא הומאני לבני אדם. זהו גם יום בו אנו, מעבר להזדהות עם הקורבנות, אמורים להצהיר על מחויבות להמשך מאבק מקומי-לאומי ובינלאומי כנגד המשך העינויים וההתעללות של אנשי ממסד בקורבנותיהם. אנו, אזרחי ישראל, מחויבים ל`אמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים ומשפילים` שנחתמה בשנת 1984, מכיוון שזה הדבר הראוי ערכית, וגם בגלל שישראל חתמה על האמנה בשנת 1986 ואשררה את תמיכתה שוב ב-1991. אולם, למרות ש-145 מדינות חתמו על האמנה, אנו עדים יום יום להיקפן הנרחב של ההתעללויות והעינויים בחקירות בעולם בכלל ובישראל בפרט.

ב`הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם` שנחתמה בשנת 1948, ומהווה היום את הבסיס האוניברסלי המינימאלי של זכויות האדם, נקבע ש`לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים`. אמנת האו`ם נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים (1984) מגדירה איסור כנגד עינויים כאיסור על: `מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטאלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על מעשה שביצע או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי, או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי; או מכל סיבה ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא, מקום שכאב או סבל כאמור נגרמים בידי או באישור או בהסכמה בשתיקה של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי בשידולו...`. ניסוח משפטי מורכב ומאולץ המנסה להבהיר שבשום מקרה אנשי ממסד אינם רשאים לענות או להתעלל בבני אנוש.

האמנה קובעת במפורש כי `אין להיאחז בנסיבות חריגות, בין אם מצב מלחמה או איום במלחמה, אי-יציבות פוליטית פנימית או מצב חירום אחר, כצידוק לעינויים`. אולם, כחברה בה מצב חירום הוא המצב הנורמטיבי מזה למעלה משישים שנה, כוחות הביטחון, בשמנו, ובנימוקי ביטחון שונים ומשונים, אמיתיים וכוזבים, ממשיכים לענות חשודים ביטחוניים. מענים ומתעללים ומערכות האכיפה והשיפוט עוצמות עיניים. כאשר ציירו או פיסלו בעבר את אלת הצדק עם עיניים מכוסות, המסר היה שהצדק עיוור להשפעות הצדדים השונים, לא שהצדק אינו רואה את הקורבנות. היום מערכת המשפט בישראל לא רואה את קורבנות העינויים – הם כמעט ואינם זוכים לסעד שיפוטי. מערכות האכיפה והשיפוט מעניקות חסינות מלאה למענים.
אנו, בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, מאמינים כי עינויים והתעללות מכל סוג, ובכל מצב, אינם עולים בקנה אחד עם ערכים של מוסר, דמוקרטיה ושלטון החוק. או רואים בחרדה רבה את המשך השימוש בעינויים על ידי כוחות הביטחון ואת מעטפת החסינות המוחלטת שמעניקה מערכת האכיפה למענים. אנו מקווים שתצטרפו אלינו במאבק למען עולם ללא עינויים – עולם חדש, ראוי יותר, אפשרי.

ת.ק
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות