שנים רבות אנו מתחבטים בשאלה מה יהיה הסוף לגבי השלום והביטחון באזורנו, ואם באמת לנצח תאכל חרב. היו בעבר מספר יוזמות שלום שכשלו מסיבות שונות, החל מהסכם אוסלו, עבור בניסיון של אהוד ברק בקמפ- דייויד בשנת 2000 ובמתווה הצעת ביל קלינטון, וכלה במפת הדרכים ובהסכם אנאפוליס. כל אלה לצערנו לא הבשילו עד כה להסכם שלום. כעת, בכל אופן, משהו הולך להשתנות באזורנו ובעולם כולו ואלה הם הסימנים:
• ברק אובמה הודיע והבטיח עם כניסתו לתפקיד, `שיקדם את השלום במזרח התיכון באופן נמרץ ואגרסיבי`.
• `עופרת יצוקה` האיצה איזשהו תהליך להסכם רגיעה ממושך ושונה בהרבה מבעבר.
• יוזמת השלום של הסעודים והליגה הערבית נמצאת על השולחן. הסעודים הצהירו לאחרונה שהצעה זו לא תחזיק לעד ויש למהר יותר בדיונים רציניים בה כי החלופה לכך היא מלחמה.
• קיימת תמיכה וציפייה בינלאומית רחבה לסיום הסכסוך ישראלי-פלסטיני.
• המדינות הערביות המתונות אינן תומכות בחמאס ואף רואות בו סיכון לשלטונן.
• הפיתרון של מדינה אחת - וזו המגמה הדומיננטית עכשיו - יהיה אסון לישראל כמדינה יהודית.
היוזמה הערבית הסעודית
ראשית ,מהי היוזמה הסעודית שהתקבלה בפסגת הליגה הערבית בביירות ב- 28 במרץ ? 2002? מתוך שכנוע של מדינות ערב כי פתרון צבאי לסכסוך לא יביא לשלום או יספק ביטחון לצדדים, המועצה:
1. מבקשת מישראל לשקול מחדש את מדיניותה ולהצהיר כי שלום צודק הוא גם בחירתה האסטרטגית.
2. קוראת לישראל לאשר (את הדרישות הבאות):
א. נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שנכבשו מאז שנת 1967, לרבות רמת הגולן הסורית לקווי 4 ביוני 1967, וכן את יתר השטחים הלבנוניים הכבושים בדרום לבנון.
ב. מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים שעליו יוסכם תוך התאמה עם החלטה 194 של העצרת הכללית של האו`ם.
ג. הסכמה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז ה-4 ביוני 1967 בגדה המערבית וברצועת עזה, עם מזרח ירושלים כבירתה.
3. בתמורה לכך, מדינות ערב מאשרות את הסעיפים הבאים:
א. מחשיבות את הסכסוך הערבי-ישראלי כבא אל קיצו, נכנסות להסכם שלום עם ישראל ומספקות ביטחון לכול.
ב. מכוננות יחסים נורמליים עם ישראל בהקשר של שלום כולל זה.
הרעיון המרכזי
במצב הנוכחי, לנוכח השינויים בעולם ובאזורנו, ולאור יוזמת השלום הסעודית המגובה על ידי מועצת הליגה הערבית, טוב תעשה מדינת ישראל אם תציג בפומבי ובאומץ יוזמת שלום כוללת משלה ותניח אותה על שולחן הדיונים למשא ומתן, אכן הגיע העת לכך.
הסכם עם הרשות הפלסטינית
הבסיס הינו שתי מדינות לשני העמים והדרך היא הסדר אזורי (שעשוי, לאחר זמן, להביא לשלום כולל). הסכם עם הפלסטינים על בסיס גבולות 67` וחילופי שטחים בהסכמה, תוך הבטחת פירוז, כולל חלוקת ירושלים כפי שברק הציע בקמפ-דייוויד ולהלן הפרוט:
א. הקמת מדינה פלסטינית ב- 94 עד 96 אחוז משטחי הגדה המערבית. היא תזכה לרצף טריטוריאלי באמצעות `מסדרון בטוח`, כאשר מדינת ישראל תספח משטח זה את גושי ההתיישבות הגדולים בלבד בתוספת חילופי שטחים של אחוז אחד עד 3 אחוזים בקו הירוק. וכן ריבונות פלסטינית משותפת עם החמאס על כל שטחי רצועת עזה.
ב. שאר ההתנחלויות יפונו באופן סופי ותושביה יחזרו למדינת ישראל.
ג. בנוסף, יהיה `מעבר בטוח` שיחבר בין הגדה המערבית לרצועת עזה באמצעות כבישים עיליים ותת-קרקעיים כדי לאפשר רצף שלטוני טריטוריאלי.
ד. כוח בינלאומי יופקד על הביטחון לאורך הגבול עם ירדן.
ה. ישראל תוותר על ריבונותה בבקעת הירדן. אולם, נסיגתה ממנה תהיה הדרגתית מטעמי ביטחון: בין היתר היא תחזיק צבא בבקעת הירדן למשך 10 שנים.
ו. חלוקה אתנית של ירושלים: השכונות הערביות בירושלים יהיו תחת ריבונות פלסטינית והיהודיות יהיו תחת ריבונות ישראלית.
ז. תהיה ריבונות פלסטינית על הר הבית וריבונות ישראלית על הכותל המערבי, או לחילופין - המקומות הקדושים (האגן הקדוש) יועברו לניהולה של רשות בינלאומית שתפקח על הגישה למקומות הללו ותבטיח שמאמיני שלש הדתות יוכלו לקיים את אמונתם ללא הפרעה.
ח. זכות השיבה לא תתממש באופן חופשי בישראל, וייאמר כי לפלסטינים זכות שיבה לביתם הלאומי בלבד.
ט. המדינה הפלסטינית תחזיק כוחות שיטור בלבד ללא נשק כבד כמו: טנקים, מטוסים וטילים. זאת, למשך 25 שנה מתחילת ההסדר. ויהיה הסכם ברית הגנה בין הרשות הפלסטינית ובין מדינת ישראל אשר תגן עליה מאויבים מבחוץ.
י. המדינה הפלסטינית תבנה את עצמה מבחינה כלכלית בסיוע מדינות ערב והקהילה הבינלאומית. היא תבנה נמל אוויר ותהיה בקשר עם העולם כאשר יינתן לה קשר לים התיכון ולים סוף באמצעות נמלי מדינת ישראל ונמל שיבנה בעזה.
יא. החתימה על ההסכם תציין את תום הסכסוך לתמיד.
הסדר עם החמאס ברצועת עזה
רצועת עזה מוזכרת כאזור הצפוף ביותר בעולם. כ-1.5 מיליון נפש חיים על שטח של 360 קמ`ר כלומר, כ-5,000 בני אדם על קילומטר מרובע אחד. אבל בסינגפור, למשל, צפיפות האוכלוסין גדולה בהרבה - על שטח של 700 קמ`ר גרים כ-4.4 מיליון נפש (6,500 לקמ`ר) וראו איך הם חיים ברווחה. המלחמה בעזה גרמה להרס ולליבוי השנאה, אך זאת גם הזדמנות לתעל את האנרגיות של העם הפלסטיני לערוץ שונה בתכלית עם מערך הסברה כיאות.
הבסיס להסכם הינו שהחמאס והרשות הפלסטינית יכרתו ברית של שיתוף פעולה הדוק כיישות פלסטינית אחת. רצועת עזה תחובר לגדה באמצעות כבישים תת קרקעיים או עיליים כ`מסדרון מעבר בטוח`.
כעת יש להפגין ולהפעיל בעזה נדיבות של מנצחים – `תוכנית מרשל` לעזה, בסיוע מדינות העולם החופשי. תוקם ישות כלכלית עצמאית יחד עם הרשות הפלסטינית, ייבנו נמל תעופה ונמל ימי בעזה וכך יתאפשר לרצועת עזה קשר עם העולם.
ייפתחו המעברים, חלקם בפיקוח משותף עם הרשות הפלסטינית, חלקם באחריות המצרים וחלקם בפיקוח בין לאומי. תהיה תנועה של עובדים לישראל ולגדה המערבית ויגיעו סוף-סוף שנות שגשוג ופריחה כלכלית לרווחת תושבי רצועת עזה כדוגמת סינגפור.
בתמורה לכך, החמאס יזנח את דרך הטרור ויבחר בדרך המדינית כדרך להשגת מטרותיו. כמו כן, ייתחייב להסכם רגיעה במשך 50 שנה. לשם כך יידרש לחץ בינלאומי על החמאס, לרבות מדינות הליגה הערביות.
הסכם שלום עם סוריה
הסכם שלום עם סוריה, בתמיכת ארה`ב והקהילה הבין לאומית יכלול: התנתקות מציר הרשע - איראן, קוריאה הצפונית ודומיהן, התחייבות שלא לפתח נשק גרעיני, זניחת הטרור, גירוש ההנהגות של ארגוני הטרור מתחומה, נרמול היחסים בין שתי המדינות, החלפת שגרירים, הקמה ופיתוח של קשרי מסחר וכלכלה, קיום הסדרים לחלוקת מים, הקמת פרויקטים כלכליים משותפים והפנמה שמשכו של ההסדר הזה יהיה רב שנים כדי שבמהלך הזמן ייפלו חומות האיבה והשנאה שנוצרו מאז הקמת המדינה בין שתי מדינות.
בתמורה לכך, תבצע ישראל בהדרגה במהלך שנות ההסכם ירידה לקווי 4 ביוני 67`, לא כולל קו המים בכנרת, תוך הבטחת פירוז עמוק וסידורי ביטחון נאותים בפיקוח בינלאומי.
ובכך הצדדים מאשרים כי ההסכם שעליו יוסכם מסיים את העויינות בין ישראל לסוריה.
הסכם עם לבנון
מאחר שלבנון כבר הודיעה בעבר שהיא תהיה המדינה האחרונה שתכרות הסכם שלום עם מדינת ישראל, ניתו להניח שהיא תהיה המדינה הבאה אחרי סוריה שתחתום אתנו על הסכם. כמו כן, יש להניח שבעידודה של סוריה ידונו הנקודות שבמחלוקת כגון: חוות שבעא והכפר רג`ר ויוסכמו הדברים השנויים במחלוקת במשותף עם הסורים ובאמצעות גורם בין לאומי.
בהסדר זה ייקבע, שבמקרה של פגיעה יזומה מצד ארגון חיזבאללה במדינת ישראל תיחשב לבנון כאחראית לכך.
בהסדר הזה כל צד מן הצדדים מסכים ומתחייב לכבד את ריבונותו, עצמאותו המדינית ושלמותו הטריטוריאלית של זולתו. שני הצדדים יראו בגבול הבינלאומי שבין ישראל ללבנון כאסור בפגיעה. הצדדים יאשרו ההסדר הזה מסיים את מצב המלחמה בין ישראל ללבנון.
הצעת פתרון כולל זה תשנה את מעמדנו באזור, תזכה לגיבוי בינלאומי ותתרום לשינוי מעמדנו מול איראן תוך יצירת ברית כוללת עם המדינות הערביות המתונות ובראשן מצרים.
לחלופין, ללא הסדר שלום כולל אנחנו עלולים לעמוד בפני המשך פעולות האיבה, ואפילו מלחמה כוללת, בעתיד הנראה לעין.
* המחבר הוא סא`ל בדימוס, סופר ופובליציסט.
רה |
