קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר גליון מיוחד של מגזין הכיבוש נותן במה (מבוקרת) לעורך-אורח המצהיר כי דרכו סלולה לאורך האינטרס היהודי-ישראלי-דמוקרטי [ערכו י.א. וי.כ.] יעקב כתריאל 14.7.2010 יואב אישן (להלן י.א.) הוא עמית שאני מאד מעריך כחוקר מצוין, כמורה מסור, כאדם שפיו וליבו שווים - אשר טובת הכלל חשובה לו ומנחה הרבה ממעשיו. הייתי שותף להחלטות האקדמיות שבעטיין הוא התמנה לסגל הפקולטה והתקדם בתוכה לדרגה אקדמית בכירה, ואני גאה בכך. היו לנו חילופי דברים בעניינים שאינם נובעים מן השותפות האקדמית שלנו. חילוקי הדעות בינינו היו ברורים וחדים, אבל התנהלו בדרך מכובדת ועניינית. בתקופה האחרונה י.א. טרח להעיר על הבחירה שלי בפריטים שונים בימים בהם ערכתי את המהדורה העברית של מגזין הכיבוש, על דרך הצגתם, וגם על פריטים שבחרתי שלא להציג. תוך כדי כך גילינו שבעניינים מכריעים יש בינינו הסכמה, לפחות מן הבחינה האופרטיבית, וחשבנו שאולי האבחנה הזאת יכולה להוות גשר שיפנה לקבוצות רחבות יותר מזו שמגזין הכיבוש מדבר אליה בדרך כלל. הסכמנו לערוך היום את מגזין הכיבוש ביחד. י.א. הוא עורך-אורח, וכל הפריטים המסומנים בכותרת בסימון [ערכו י.א. וי.כ.] מוצגים באתר בהסכמה, הן מבחינת בחירת הפריט והן בדרך הצגתו. – י.כ יואב אישן 14.7.2010 התוצאות הטראגיות של המשט לעזה עוררו דיאלוג נמרץ ביני לבין י.כ., שני קולגות מאותה הפקולטה. האמת, מעבר לחילוקי הדעות שבינינו היה לי ברור שאם יש מישהו שאני יכול לסמוך עליו בנוגע לשאלה שניסיתי למצוא עליה תשובה (מהי הרשימה האמיתית של מוצרים אותם ישראל לא מאפשרת להכניס לעזה) הרי זה י.כ. אני אמנם מחשיב אותו קיצוני עד ייאוש (ממנו) אבל ישר כסרגל. הוא מייד הפנה אותי למשהו שהוא הכי קרוב לרשימה הזו (http://www.gisha.org/index.php?intLanguage=4&intItemId=1799&intSiteSN=86) ואני כתבתי לו בתגובה שאני לא מבין מה הרווח של ישראל באיסור להכניס כוסברה ואגוז מוסקט לעזה. מאז ועד היום אנחנו שרויים במעין פינג-פונג רעיוני בו אני, י.א., מנסה להאיר לי.כ. את דרכי הסלולה לאורך האינטרס היהודי-ישראלי-דמוקרטי בעוד הוא מנסה להאיר לי בתגובה את דרכו הוא הסלולה לאורך הצדק האוניברסלי. אני חייב לציין שממרום חמישים שנותי אני מתכחש לקיומם של רוב המושגים שלו ואילו הוא מתעלם באלגנטיות עד בוז לכדאיניקיות המקיאבליסטית שלי. במלאות כשלושים ימי פינג-פונג ברור לי שלמרות שהדרכים שלנו שונות לחלוטין הנוף שלנו ואף היעדים דומים למדי. היום, כדי לחדד את השוני והמשותף, אנחנו עורכים את הדף של האתר אותו אני, י.א. (לעיתים רחוקות) קורא וכמעט ולא מסכים עם אף מילה. ההערות שלנו באות להאיר את ההבדלים ואת המשותף בין אקטיביסט שש אלי קרב לבין בטטת כורסא מקיאבליסטית. קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו