חברים שלום
מוסף סופש של מעריב מתחיל את קמפיין תוכנית העקירה של הבדואים.
המסר העיקרי: כסיפה לקיה ויישובים אחרים שטחים עצומים ומפותחים עומדים ריקים, הבדואים מסרבים להיכנס לתוכם, אז צריך לאלץ אותם.
חשוב מאד להגיב באופן מהיר ומאסיבי, כדי לעצור את המהלך.
אני מנסה להשיג הכתבה שנאמר לי שמצויה במוסף שכבר חולק לחנויות.
אני מציע שיהיה תיאום בין הארגונים להכנת מענים משכנעים רבים, בקולות שונים, לאורך השבוע.
יש להניח שזה חלק מסדרה ורק ראשיתה. יש להניח שתוכנית העקירה מתקרבת להחלטת ממשלה.
שמוליק.
בינתיים הנה תמצית הדברים:
1. כותרת הכתבה – לנגב חוקים משלו. כותרת המשנה – עסקת הקרקעות שחתם שר השיכון לשעבר, בנימין בן אליעזר, עם ח`כ טאלב א-סאנע; אלפי המגרשים שהוקצו לבדואים ונשארו ריקים; שטחי הענק שנמסרו `בטעות`; בני השבט שהתגרשו כדי לקבל יותר כסף מהמדינה; והצוות שהוקם במשרד רה`מ, שצפוי להמליץ בקרוב לרשום באטבו מאות אלפי דונמים על שם הבדואים; כבר 40 שנה שמדינת ישראל עושה את כל הטעויות האפשריות בהתנהלות מול תביעות הבעלות של הבדואים על אדמות הנגב.
2. הכתבה מתחילה בתיאור העסקה שחתם בן-אליעזר עם ח`כ א-סאנע ומשפחתו, לפיה המשפחה קיבלה 110 דונם שטחי מדינה, שיירשמו על שמה בטאבו, סמוך ללקיה. בשטח שתפנה המשפחה, תפתח המדינה על חשבונה 70 מגרשים לבנייה בגודל של דונם כל אחד ותקצה אותם בחזרה למשפחה (כלומר, המשפחה מקבלת 110 דונם בטאבו ופיתוח חינם של שאר השטח שיוקצה גם הוא עבורה).
3. בהמשך הכתבה יש רקע על הנושא ומוצג אופן הטיפול של המדינה בנושא ומוזכרים צוות המשימה של אהוד פראוור וועדת גולדברג.
4. יש התייחסות גם לעובדה שבדואי לעולם לא ינהל מו`מ או יתיישב בשטח עליו יש תביעת בעלות של בדואי אחר. `המדיניות השלומיאלית הזו הביאה את המדינה במשך שנים `לרכוש` מהבדואים אדמות שהיא עצמה טענה שכלל אינן שלהם ואז להיתקע עם כמויות אדירות של קרקע שאף בדואי לא מוכן לגור בהן גם בחינם`.
5. דוגמא שנותן הכתב היא של עלי אל-אטרש. `אל-אטרש פלש לפני שנים רבות..לכמה עשרות דונמים, קרקע מדינה שאיש לא תובע, באזור קיבוץ משמר הנגב.. לפני כ-40 שנה, כשהמדינה ניהלה רישום של תביעות בעלות, רשם אל-אטרש שכ-700 דונם באזור כסיפה, כמה עשרות קילומטרים מהמקום שבו הוא נמצא כיום, כשייכים למשפחתו...בסוף שנות ה-90 הציעה לו המדינה עסקה: שכח מהתביעה שלך באזור כסיפה, תחזיר לנו את האדמה ואנחנו נפצה אותך היטב. הוא הסכים...המדינה העניקה לו 140 דונם שנרשמו על שמו בטאבו סמוך לרהט, בתוספת ארבעה מגרשים לבנייה וגם פיצוי כספי. כדי שלא תהיה לו בעיה לעשות חקלאות באדמה ליד כסיפה, שעכשיו גם לפי ההסכם כבר לא הייתה שלו, חתם מישהו מטעמו על חוזה חכרה עם המדינה ולפיו יוכל להמשיך לעבד אותה תמורת 1.80 שקל לדונם לשנה.
המדינה ראתה בכך הצהרת ריבונות שלה, אל-אטרש ראה בזה המשך עיבוד של שטחים `שלו`. אל-אטרש לא המתין הרבה וכדי לממש את הרווחים מההסכם שלו, מכר את הקרקעות שקיבל בעסקה לאנשים פרטיים ועשה קופה. עכשיו היה לו כסף אבל לא מקום לגור. כשבאה המדינה וביקשה לפנות אותו מהשטח אליו פלש באזור ליד קיבוץ משמר הנגב, אל-אטרש היתמם. ליד כסיפה פיניתם אותי, אמר, וברהט כבר מכרתי. לאן אתם רוצים שאעבור? המדינה מצאה פתרון יצירתי. אל-אטרש יחזור לאזור שאותו עזב בהסכם לפני 12 שנה ליד כסיפה ויישאר לגור שם. בפעם הבאה שהמדינה תרצה להזיז אותו, וזה כנראה יגיע מתישהו, היא תצטרך להתחיל הכל מהתחלה, רק עם פחות 140 דונם ועם הרבה פחות כסף שאיבדה`.
6. אחד האנשים שאירח את קלמן הוא עקיל טלאלקה, שחי עם משפחתו סמוך לגבולות היישוב לקיה. `טלאלקה יושב על שטח שתובעת משפחה אחרת, שמאפשרת לו לגור בינתיים במקום. במקביל, הוא עצמו תובע בעלות על שטח עצום של 8,000 דונם באזור גבעות גורל,
צפונית לב`ש`. טלאלקה הראה לקלמן התכתבויות עם גורמי המדינה החל משנות ה-70.
7. בהתייחסות לצוות של פראוור כותב קלמן: `הצוות שפועל במשרד רה`מ מגלגל רעיונות מרחיקי לכת שמעולם לא הועלו עד כה. עבור רבים מחברי הממשלה, שההצעה תונח בקרוב על שולחנם, יהיה מדובר ברעידת אדמה של ממש. במסגרת זו תהיה המדינה מוכנה לתת לכל בדואי שתבע בעלות, מחצית משטח התביעה שלו בטאבו, ואת השאר בפיצוי כספי. `מדובר במהלך שיהיה בכייה לדורות`, מסביר גורם שמכיר את התכנית מקרוב. `ישנם מאות אלפי בדואים בכל רחבי הנגב עם תביעות בעלות. אם כ אחד מהם יקבל בטאבו חצי ממה שהוא תובע, כל הנגב יהפוך לקרקע בטאבו של הבדואים`. `ומה בדיוק תעשה המדינה בחצי השני של הקרקע שכל בדואי יחזיר, לכאורה, למדינה?..כל הנגב ייראה כמו כלב דלמטי ויהיה מנומר בטאבו בדואי, כשברור שהאדמות שיועברו לרשות המדינה ושיהיו כלואות בין השבטים הבדואים ייתפסו על ידם בתוך שבוע..אנחנו נחזור לאותו מצב בדיוק בעוד כמה שנים, רק עם חצי נגב שהיום נמצא בבעלות המדינה ומחר לא`. אותו גורם מעלה גם בעיה אחרת בהקשר הזה. `נכון להיום, המדינה לא מכירה בטענות שלהם. ברגע שהיא תוגיע שכל מי שמחזיק תביעת בעלות יקבל חצי ממנה בטאבו, ירוצו בדואים שיש להם תביעות על השכונה החדשה בנתיבות, לדוגמא, לבג`ץ, ויטענו שאין שום היגיון לקבוע שבדואי שיש לו תביעה באזור ערד יקבל את הקרקע ובדואי מאזור נתיבות לא יקבל. גם הם ירצו ומה תגיד להם? ומה תעשה עם בדואי שיש לו שבט גדול אבל אין לו שום תביעת בעלות והוא גר בפזורה? לאן תעביר אותו? הרי לשטח שפינית ממנו בדואי אחר הוא
לא ייכנס בחיים`.
8. יש התייחסות קצרה לכשלון תשעת הישובים החדשים שהקימה המדינה בשנים האחרונות. בנוסף, יש התייחסות קצרה להריסות בתים שביהמ`ש הכריח לבצע בעקבות עתירה של רגבים וציטוט של מאיר דויטש, כי שאומר שהם ממשיכים לעקוב.
9. `אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר להתנהלות המזגזגת של המדינה מול הבדואים התרחשה סביב שבט התרבין, שהתגוררו במשך שנים צמוד ליישוב עומר`. הכתב מפרט את סיפורו של מוסא ע-סאנע תרבין, שקיבל 240 דונם בטאבו, בניגוד להחלטות הכתובות של המינהל.. `בעומר רואים בסיפור הזה דוגמא לכך שאפשר להעביר את הבדואים תמורת כסף לכל מקום. ביישובי הבדואים רואים בו אבן דרך כצד ניתן להוציא מהמדינה, בלי שום קריטריונים ועם הרבה קריצות, כמה שרק רוצים`.
10. הכתבה מסתיימת בציטוט של פיני בדש: `הפתרון של בעיית הבדואים צריך להיות פשוט מאוד. שכל בדואי שיש לו תביעת בעלות על קרקע, שיגיש אותה לביהמ`ש. אם נפסד שהאדמה שלו, שתהיה שלו. אם לא, צריך יהיה לקבוע בחקיקה פיצוי לכ בדואי שבפזורה ואחר כך, כמו בגוש קטיף, לפנות אותו ברגישות ובנחישות לתוך הרשויות שהמדינה הקימה. או שיש במדינה הזו חוק, או שאין.
שני
ד נ |
