קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - נושאים קשורים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר על רעלות חירות ודיכוי יוסי דאהן העוקץ 15.7.10 http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4875 הבית התחתון בפרלמנט הצרפתי אישר חוק הקובע כי לבישת רעלה המסתירה את הפנים והגוף בציבור אינה חוקית. גם באזורים מסוימים בגרמניה, הולנד ובלגיה נאסר על מורות להופיע לבית הספר ברעלה. השבוע הניחה חברת הכנסת מרינה סולודקין מקדימה הצעת חוק `איסור כיסוי פנים במקום ציבורי`, על פיה `המכסה את פניו מרצונו החופשי או חלק מהם באמצעות פריט לבוש, במקום ציבורי, באופן שלא ניתן לזהותו בבירור, דינו – מאסר חודש ימים או קנס 500 שקלים חדשים`. אורית קמיר כתבה ב-ynet מאמר המתנגד ל`חוק הרעלות הישראלי` ולחוק הצרפתי. היא כותבת: `צרפת מניחה שמוסלמית המכסה את פניה אינה עושה זאת מתוך `בחירה חופשית`, אלא מתוך ציווי תרבותי פנאטי בלתי מתפשר, שאינו מתיר לה לבחון, לשקול ולהכריע על פי רצונה העצמאי. צרפת מניחה שהתרבות הפטריארכאלית היא שמחייבת מוסלמיות לציית לצו החברתי ולהצניע את עצמן מאחורי כיסויים שחורים. זו הנחה בעייתית. מצד אחד, היא בוודאי נכונה. מצד שני, היא אינה שונה בכך מפרקטיקות רבות אחרות, ולמה להפלותה לרעה? שהרי נשים רבות מתחתנות, יולדות ילדים, מכפיפות את עצמן לדיאטות חמורות, עוברות ניתוחים פלסטיים ולובשות בגדים לא נוחים ויקרים בשל צווים תרבותיים שהם לא בהכרח פחות פטריארכאליים ודכאניים. כל אלה אינם אסורים בצרפת. אז למה לאסור דווקא פרקטיקה תרבותית המזוהה עם התרבות הפטריארכאלית המוסלמית? זהו ויכוח ערכי עקרוני אמיתי ויסודי, המתנהל בחברות ליברליות רב-תרבותיות רבות, ופתרון טוב עדיין אין`. מרתה נוסבאום כתבה ב`ניו יורק טיימס` מאמר באותה רוח לפני מספר חודשים: היא מתנגדת לחוק כיוון שהוא פוגע בכבוד האדם ובחופש המצפון שהוא יסוד מכונן של כבוד האדם. נוסבאום מפריכה במאמר חמישה טיעונים התומכים בחוק. לדעתה איסור על אנשים להתנהג על פי צו מצפונם ומניעת קיום מצוות דתיות שהם מאמינים בהן פוגע בכבודם. נוסבאום הבוחנת את הסוגיה מפרספקטיבה אמריקאית, מצביעה על שתי מסורות שניסו להעניק תשובה לדילמה בין ציות לחוק וכיבוד חופש המצפון. מסורת אחת היא מסורת המעוגנת בהגותו של הפילוסוף האנגלי ג`ון לוק, הקובעת שהגנה על הזכות השווה לחופש המצפון מחייבת שני דברים: איסור על חקיקת חוקים המטילים עונש על אמונה והתנהגות דתית, וחוקים שאינם מפלים בין פרקטיקות דתיות שונות. המסורת השנייה מקורה ברוג`ר ווליאמס, אחד ממייסדי הקולוניה של רוד איילנד שכתב מספר חיבורים על חופש הדת. הטענה של ווליאמס הייתה שחוקים בדמוקרטיה מבטאים את רצון הרוב, ולעיתים גם ללא כוונה הם עלולים להיות בלתי הוגנים כלפי מיעוטים. לכן לדעת ווליאמס יש לאפשר פטור מחוקים כאלה לחברי המיעוט הדתיים. פטורים מפרקטיקות כגון, חובה להעיד בימי הקודש של המאמין, פטור משירות צבאי הנאסר על ידי דתם ופרקטיקות נוספות. נוסבאום מצדדת בתפיסתו של ווליאמס. נוסבאום מציגה חמישה טיעונים לטובת חוק הרעלות ומפריכה אותם בשל העובדה שהם פוגעים בערך של כבוד שווה שכל אזרח ראוי לו. חלק מהטיעונים מצויים גם בדברי ההסבר בהצעתה של חברת הכנסת סולודקין. הטיעון הראשון הוא הטיעון הביטחוני. הדומה לטיעון המוצג גם בהצעת החוק הישראלית. כלומר שיקולים בטחוניים מחייבים את הצגת הפנים של כל מי שמסתובב במרחב הציבורי. הטיעון השני הקשור לטיעון הראשון, קובע שכיסוי ברעלה פוגע ביחסים הראויים, המחייבים שקיפות והדדיות, שצריכים להתקיים בין אזרחים. נגד הטיעון הראשון – הטיעון הבטחוני, טוענות נוסבאום ואורית קמיר שהוא רחב מידי ובלתי סביר. כך קמיר: `הצעת החוק של מרינה סולודקין מטילה עונש של חודש מאסר על כל אדם בישראל שיעז ללבוש על פניו כובע צמר בחורף. שומרים הניצבים בפתח בתי קפה וחיילים במשמרת לילה בחרמון יסתכנו בחודש מאסר אם יחבשו `כובע גרב` שיכסה את פניהם או חלק מהם. גם מפגינים שאינם רוצים שמצלמת המשטרה תקלוט אותם, בין שהם מפגינים למען שחרורו של גלעד שליט ובין שהם מפגינים נגד ניסויים בבעלי חיים, יעברו עבירה פלילית אם יכסו חלק מפניהם כדי להגן על פרטיותם מפני פלישה דורסנית של הרשויות`. לטענת נוסבאום, מה שמפחיד אירופאים הוא לא כיסוי הפנים, אלא כיסוי פנים מוסלמי. מלבד זאת אם הטעמים לאיסור הם ביטחוניים, אפשר לדרוש מכל אשה מוסלמית הלובשת רעלה לשאת תצלום. כמו כן האמצעים הביטחוניים כיום הם הרבה יותר מתוחכמים ולא מתבססים רק על זיהוי הפנים. הטיעון השלישי, המופיע גם בהצעת החוק הישראלית, הוא שהרעלה היא סמל של שליטה גברית המסמלת את שעבודן של נשים. לדעת נוסבאום רוב האנשים שמעלים את הטיעון הזה לא יודעים מה הבורקה מסמלת באסלם. מלבד זאת טוענות נוסבאום וקמיר, החברה שלנו מליאה בסמלים של עליונות גברית המתייחסת לנשים כאובייקטים - מגזיני סקס, תמונות עירום, וניתוחים פלסטיים. מדוע מתנגדי הרעלה לא אוסרים את כל אלה. ואכן, כותבת נוסבאום, איסור של החפצים וההתנהגויות הללו, יהוו פגיעה בלתי נסבלת בחירותם של אנשים. מבחינה זו מתנגדי הרעלה הם בלתי עקביים ודבריהם עומדים בסתירה לערכים של דמוקרטיה ליברלית. הדרך להיאבק בסקסיזם היא באמצעות שכנוע ומתן דוגמא. הטיעון הרביעי הוא שנשים לובשות את הרעלה מתוך כפייה. הטיעון הזה הוא בלתי סביר לטענת נוסבאום - אנשים לא יודעים את הנסיבות שבהן נשים עושות את הבחירות שלהן. כפייה ואלימות כלפי נשים אינן תופעות ייחודיות לאסלם. נוסבאום מציגה נתונים אודות אלימות כלפי נשים ומסקנתה שאין ראיות שיותר אלימות מתרחשת כלפי נשים מוסלמיות. אם המתנגדים אכן דואגים לאוטונומיה של הנשים המוסלמיות הללו עליהם לדאוג שהן ייהנו מזכות יציאה מבית או חברה שאולי הן לא מעוניינות להשאר בהם. תנאים לזכות יציאה כזו הם חוקים לחינוך יסודי ותיכוני חובה. הטיעון האחרון הוא הטיעון שהרעלה מזיקה לבריאות כיון שהוא מחמם ולא נוח. לבוש המכסה את הגוף, כותבת נוסבאום, יכול להיות נוח או לא נוח. לא ברור שהלבוש הרגיל שלובשות נשים בספרד (שם הועלה הטיעון הזה) החושף חלקים מהגוף לשמש, בריא יותר מלבישת רעלה. מלבד זאת האם זה אומר שמעתה יש לחוקק חוקים נגד פריטי לבוש והנעלה בלתי בריאים (למשל עקבים גבוהים). לדעת נוסבאום כל חמשת הטיעונים מפלים והם סותרים ערכים בסיסים של חירות וכבוד ושווים, ערכים בסיסייים של חברה דמוקרטית ליברלית. יחס שווה של כבוד לחירות המצפון משמעותו דחיית הטיעונים הללו. רה קישורים למאמרים האחרונים בנושא מחר (שישי) משמרת מחאה על הקטל הנמשך של עובדי הבניין‎ עצרו את האש – לא למתקפה על עזה! הפגנת חרום הערב (ד`) מול משרד הביטחון ‎‎ קפלן פינת השלום: הערב וובינר מהצד השמאלי של הפגנות השבת