קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

תמונות מהזיכרון - השמדת אל-ערקיב


מאת: דניאל דוקרביץ`
הגדה השמאלית
2010 / 07 / 27
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7648


לא נשאר לי זיכרון רציף מהלילה והבוקר הזה באל-ערקיב. נראה שטוב שכך. נותרו רק תמונות של סיפור מחיקת הכפר. סיפור של רוע. כמו להסתכל בקליידוסקופ שכל תמונה בו היא תמונת זוועה.

לילה. אנחנו מגיעים לאל-ערקיב, כפר צפונית לבאר שבע. בין האוהלים והבתים מתרוצצים אנשים ובעלי חיים. מתח כבד באוויר, ושאלה אילמת בפניהם של כל המארחים שלנו-יבואו או לא יבואו?

עוד תמונה

לפנות בוקר. חשוך. 8 - 9 צעירים מהכפר רוקדים ושרים ליד מדורה בוערת. עוד מדורות בוערות על כל הגבעות מסביב, זורקות עשן שחור של צמיגים בוערים לשמיים השחורים ממילא. מזהירות, מתריעות על סכנה. יבואו או לא יבואו?

ועוד

שיירות של אורות מתקרבות מכל כיוון. שיירה ועוד שיירה ועוד שיירה. קרני השמש הראשונות מאירות בין מאות כלי הרכב מחלקות של חיילים בשחור, רעולי פנים. צועדים. נשקים שלופים. מקיפים את הכפר. הם באו.

ועוד

העמקים מסביב זרועים כלי רכב צבאיים. מסוקים ומזל`טים באוויר. השמש עלתה. אנחנו סופרים חיילים, ואז מכוניות, ואז אוטובוסים. יש כאן אלפים. והייאוש מתחיל לחלחל.

ועוד

חיילים רעולי פנים רצים לתוך הכפר. כמה תושבים ופעילים שעמדו בדרכם מוכים, נהדפים לאחור ונזרקים על הארץ. בחורה צעירה נדחפת, מועדת ונופלת על האבנים צועקת מכאב. מעליה עומד חייל בשחור, רעול פנים, וצוחק צחוק שלא אשכח לעולם.

ועוד

דחפורים עולים על הכפר כעת. מרסקים את הפחונים, עוקרים ומנתצים את כל מה שנקרה בדרכם. התושבים מסתכלים, עייפים אפילו מלצעוק. פתאום אחד מהם זועק בכאב כשהטרקטור עוקר את עצי הזית `לפחות עזבו את העצים, מה הם פשעו? עשר שנים גידלנו אותם`. `שלא יהיה לכם אפילו צל` ממלמל אחד השוטרים.

ועוד

ילד בדואי קטן מסתובב בין ההריסות של מה שהיה ביתו. לא יודע איך הוא הסתנן דרך שרשרת השוטרים מסביב. פיסת בד צבעונית מבצבצת בין ערימות העפר, מושכת את עיניו.

פתאום מופיע שוטר, רואה את הילד. בתנועת יד, כזאת שבה מגרשים זבוב, הוא מסמן לילד ללכת מכאן.

הילד הולך, אבל אחרי מספר צעדים לא מתאפק, עוצר, מעיף מבט מעבר לכתף.

השוטר מנפנף שוב בידו. הילד מסתלק.

ועוד

הכפר הושמד. מכלי מים מרוסקים, מטפטפים על אדמה חרבה. תרנגולת מסתתרת תחת ענפי עץ זית כרות. ליד ערימה גדולה, שהייתה לפני שעה בית של משפחה, פלוגת יס`מ מצטלמת למזכרת.

הלוחמים צוחקים, עומדים מחובקים. נראה שטוב להם.

ועוד

פעיל שלנו ממרר בבכי. עומד, נשען על האוטו ומתייפח בשקט. אני רוצה לחבק אותו, להגיד לו שיהיה בסדר, אבל לא יכול. לא מוצא בעצמי טיפת כוח לעזור. אין בי כלום.

ואחת שעוד תהיה

שנאתי אתכם היום, מנוולים, כמו שלא שנאתי מעולם. אבל זה לא ילך לכם.

בתמונה האחרונה אתם תראו אנשים שיקימו את ביתם בחזרה. מהחול והמדבר. בעזרתם של אותם אזרחים שעוד נותרה בהם טיפת אנושיות.

בתמונה האחרונה אתם תראו עצי זית נשתלים וגדלים ואוהלים ובתים מוקמים מחדש.

בתמונה האחרונה אתם תראו את אל-ערקיב שבה לחיים.

לא תמחקו אותה.

*פעילי סולידריות שייח` ג`ראח, שלקחו חלק בהתנגדות למחיקת הכפר אל-ערקיב, קוראים לכולם להביא להפגנת יום שישי הקרובה בשייח` ג`ראח (30.7) סיוע לתושבי אל-ערקיב. ניתן להביא שמיכות, צעצועים, בגדים, אוהלים גדולים וכסף. דוכן מיוחד ידאג לאסוף את התרומות ולהעביר אותם לסיוע בשיקום אל-ערקיב.

עב
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות