אופס… מסתבר שאחרי שאמרנו שהוא שקרן וממציא ואפילו אנטישמי, ואחרי מסע מאורגן כלל-עולמי נגד הקרן החדשה וארגוני זכויות-אדם, בהובלת משרד החוץ והצבא, אז באים דווקא התחקירים שנערכו בישראל (כן כן, אלה שהצבא אמון עליהם, לא מומחי משפט ולא חוקרים חיצוניים לו), ובהם כבר מודים בחלק ניכר מהדברים שעליהם הצביע דו`ח הועדה המייעצת, שבראשה עמד פרופ` גולדסטון.
אנטישמים?
בדו`ח המשוקץ המקורי נקבע שיש ראיות מחשידות, המספיקות-לכאורה כדי לקיים חקירה בגין פשעי מלחמה של שני הצדדים. נציגי האו`ם, שאספו נתונים ברצועה מייד אחרי המתקפה, קבעו אז שאין לטייח את האפשרות שנעשו פשעי מלחמה ושאזרחים נהרגו בלי הצדקה. ישראל מצידה החרימה את הוועדה, ובכל זאת, הוועדה ראיינה את משפחת שליט וישראלים אחרים, והמליצה לקיים חקירה רצינית שתבדוק מה התרחש, וכדי לראות אם הדברים היו מתוכננים, רשלניים ו/או בהוראת/הסכמת/התעלמות מפקדים בכירים.
במקום להשתפר ולטפל בבעיות שהתגלו, הוחלט בישראל (שוב) להרוג את השליח ולהוציא דו`חות נגדיים (שאמינותם, מן הסתם, דומה לדו`חות שמוציא אחמדינג`אד), ולמרות ההתנגדות העזה לוועדת החקירה (שכבר מחשידה: מה יש להם להסתיר?) הורה הפרקליט הצבאי הראשי, בחוסר רצון, על פתיחת עשרות חקירות בעקבות הדו`ח (למרות שכל המידע היה בידיו עוד קודם לדו`ח; והוא נגיש לכולם באתרי ארגוני זכויות האדם השונים).
נזכיר שהפצ`ר הוא אותו האיש אשר יצא מגדרו כדי להשמיץ את דו`ח גולדסטון, וטען שהוא `נטול אחיזה במציאות`, עוד לפני שבדק אותו. והנה, שנה אחר כך, בתחקירי הפצ`ר בכבודם ובעצמם, שנאמר לנו קודם שתפקידם יהיה `להפריך` את `טענות` גולדסטון, בעצם מצאו אותם כנכונים. לפתע מסתבר שכול ההכחשות היו שקרים ממשלתיים, שחיבוק התקשורת את הפטריוטיות היה חנפני ולא אחראי, ממש כמו במלחמת לבנון 2006, ושמנעו מאיתנו, האזרחים, את האמת, כדי שנחשוב שאנחנו הכי מוסריים בעולם, ושהעולם סתם אנטישמי.
כאילו לא היו השקרים מעולם
ובישראל דממה. הציבור הישראלי שרוּמה על ידי ממשלתו, צבאו, עיתונאיו והמון אולטרא-פטריוטים נלהבים שביקשו לסגור ארגוני זכויות-אדם, לא זוכה להודאה גם היום. חוץ ממאמר מערכת אחד, אין שום דיון הוגן בתקשורת על ההכחשה והשקרים, על העדפת גרסאות שקריות של בכירי הצבא והשרים, אין כל תביעה לאחריותם של השקרנים כלפינו, להודאה בהונאתנו, ולנו לא נותר אלא להנהן ולהאמין שהכול פה אחלה בחלה. כאילו לא היה קמפיין השמצה ושנאה כלפי הוועדה, האו`ם, ארגוני זכויות האדם, גולדסטון באופן אישי, וכל איש-שמאל יהודי או ערבי שהצביע על הדברים במועד. אין שום עיסוק עיתונאי בעובדה שהצבא הישראלי למעשה מודה באירועים שעליהם דיווחה הוועדה. ((והרי אותם הדברים כבר נאמרו קודם על ידי פלסטינים, אבל איש לא הקשיב להם; ואח`כ על ידי ארגוני זכויות בעולם ובישראל, וגם להם לא הקשיבו; ואפילו על ידי חיילים ישראלים שהיו שם, ואפילו אותם תייגו כשקרנים; ורק כשאיום מלקות המקל ריחף ממעל, נזעקו הבכירים למצוא מפלט לשקריהם)).
הרי זה בטח לא מה שרצינו שיקרה...
משך תקופה ארוכה הופצו – ועדיין מופצות – עלילות דם בדמגוגיה שקרית כלפי כל מי שמתנגד למלחמה. `אם תרצו` הגדילו להשתולל והציגו בפרסומות ובהפגנות את חיילי צה`ל מאחורי סורגים (בלוויית זמרי מיינסטרים), כאילו מי שדורש שאנשים תמימים לא ירצחו בלי סיבה ביקש את חירותם של פשוטי החיילים. לאמיתו של דבר, מי שדרש להעניש את האחראים לדברים, מאז ומעולם תבע למנוע את הפשעים על ידי הטלת אחריות על הדרגים הגבוהים, ולא על החיילים הזוטרים. אלו אותם הדרגים שהקלו ראש, שידעו והתעלמו, וכשהבינו שבעולם דורשים את אחריותם לפשעים, מיהרו לשקר לנו, ובה-בעת לפתוח בחקירות מונעות; ואלו הם אותם הבכירים שישנים מדושני עונג בלילות, שעה שאחרוני החיילים משלמים את המחיר על כך ש`רוח המפקד` השתנתה.
הם מנסים לשכנע אותנו שהכול סתם קומץ מקרי של אירועים, גם בגלל שזה נעים יותר לשמוע ולהאמין שהצבא שלנו ממש בסדר, אבל גם ובעיקר בגלל שאם נחבר בין המקרים נגלה שיש להם מפקדים שאחראים למצב. וכך החלו לצוץ בזה אחר זה כמה מקרים נקודתיים-לכאורה: האחד אחראי על הירי במניפי דגלים לבנים, האחר על הריגת שתי נשים (למרות שהיה שם גם רצח, שידעו עליו קודם), עוד אחד אשם ברצח משפחת אלסמוני, וההוא שהתחבא מאחורי אזרחים, וזה מאחורי ילדים, ועוד מישהו שגנב כרטיס אשראי (בין יתר השלל), ופה תפסו מלא שבויים (שהתגלו כתמימים), ושם משום-מה כמעט שלא היה צורך לשבות אותם. אפילו ההחלטות על שימוש בנשק בעייתי מטאטאים באמצעות הסתירה: `זה מותר ונימנע מזה`. וכך הקצינים הגבוהים והמעוטרים-עלכ, שלכאורה צועקים `אחרי` באומץ ומופת, כשעליהם לתת את הדין, שולחים קדימה את הפיונים ונעלמים בין חליפותיהם, פחדנים וחסרי חוט שדרה. בהיסטריה גמורה הם מנסים הכול כדי להציל את ישבנם, קצת לוחצים כלפי מעלה לקבל גיבוי על פשעיהם, קצת מסתתרים מאחורי פקודיהם שמלמטה, קצת משקרים פה ושם, ולנו הם מספרים כמה שהם היו ממש בסדר ואפילו יהיו עוד יותר בסדר בעתיד.
מה התרחש בעזה?תשקר לי!
מה הפלא? הם שולחים אותנו להיהרג, ואנחנו מתים עליהם ובגללם. הם מתעלמים זה עשרות שנים מכל מה שאסור, ואנחנו מאמינים להם שאין שום בעיה, אולי רק עשבים שוטים. ובגלל שזה עובד כל כך טוב לפוליטיקאים ולקציני הצבא, הבכירים והנאהבים, הם ממשיכים לשקר לנו מבלי למצמץ. רק עכשיו אמרו לנו שאין משבר הומניטארי בעזה ושהמצור לא יוסר, ושהוא ביטחוני ונחוץ – וממש רק ימים אחר כך – הופ – הקלות, והסברים על הצורך לעזור לאוכלוסיה ועל נכונות ההחלטה. זאת אומרת, בעצם, שאפשר ונכון היה גם בלי המצור האכזרי הזה, כלומר, שבכלל לא היינו מוכרחים לעשות את המלחמה הזאת (שנבעה מקסאמים שרובם בגלל המצור), ובלי שחיילים צעירים כמו שליט וחבריו ייתחְזקו את מפעל ההרעבה של כלא עזה, ושאפשר היה לחסוך מתושבי הדרום את הסיוט המתמשך כבשר תותחים שתואר לנו כ`קרבן הנסיבות`, ומי יודע מה עוד. זה הרי היה ברור מראש שהמצור רק יחזק את חמאס (כפי שהבינו בארה`ב ובאנגליה בהקשרים דומים) ועד שלא נהרגו כמה לא-פלסטינים, ועד שלא נכנסנו למשבר דיפלומטי, המדיניות המסוכנת הזאת לא נבחנה מחדש. ובעצם, גם היום, אחרי `הסרת` הסגר, עדיין אסור להכניס מכונות הנשמה ברצועה, ולפלסטינים אסור לעזוב אותה, והרי אין שום הצדקה להתעמרויות האלו שהורגות אנשים, ולייתר הגזירות הבלתי-ביטחוניות בעליל שמתחזקות את הדיכוי.
דווקא עכשיו, כשגם פשעי המלחמה באפגניסטן מתגלים במלוא עוצמתם, יש כאן הזדמנות לציבור הישראלי להצטרף אל התדהמה של הציבור באנגליה ובארה`ב, ואל התביעות הנחרצות של האזרחים ממנהיגיהם ומפקדיהם השקרנים, הרשלנים והנצלנים – לשלם את המחיר. הפסיקו להטיל את האחריות על החיילים הפשוטים, וחדלו מן המתקפה הנמשכת על האוכלוסיה האזרחית.
יכ |
