קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

פלסטיני שובת רעב בברלין: עזרו לבתי לבוא לי-ם
ynet
אסף אוני
12.08.10
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L 3933857,00.html


`אתה רואה את השיח הזה שם? כבר שבועיים לא עברתי אותו`. פראס מראז`י, פלסטיני בן 39 ממזרח ירושלים, מצביע על פינת רחוב קרובה, מול שגרירות ישראל בשכונת גרונוואלד בברלין. מתחת לעץ גדול הוא יושב במשך היום, `וכאן`, הוא מחווה על מדרכה צמודה, הוא ישן בלילות. השטח הקטן הזה, ברחוב צדדי, הפך בתקופה האחרונה זירה לשביתת הרעב שלו נגד הרשויות בישראל.

`במשך שבועיים רק שתיתי מים ועוד מים. עוד לא קרה שהתעלפתי`, הוא מספר, `ואני מרגיש טוב בסך הכל. זה נעשה קל יותר עם הזמן, לא לאכול`. כמה מתושבי השכונה עוברים לידו עם כלביהם, אחרים מוליכים את ילדיהם לגן המשחקים הסמוך. מראז’י, מוקף בשלטים נגד משרד הפנים הישראלי ובעד זכויותיו ההומניטריות, מסמן להם לשלום. גם עם השוטרים הגרמנים ששומרים על השגרירות, הוא אומר, הקשר ידידותי.

למראז’י, כך הוא מעיד, נמאס מהחוקים המורכבים שמכתיבים את חייהם של פלסטינים תושבי מזרח-ירושלים. באופן פרטי, הוא לא מוכן לקבל את סירובו של משרד הפנים להעניק לבתו התינוקת - שנולדה לפני שבעה חודשים מנישואיו עם גרמנייה - אשרת מעבר ישראלית. הוא טוען כי השילוב הזה, בין הכללי לבין הפרטי, הוא שהניע אותו לפתוח בשביתת רעב. ב-26 ביולי עזב את דירתו בפרברי ברלין ועבר אל המדרכה שמול שגרירות ישראל, שם הוא הופך אט-אט מוקד לביקורים של אנשי שמאל גרמנים, ישראלים וערבים.


כתושב מזרח-ירושלים, למראז’י אין דרכון ישראלי או פלסטיני. הוא תושב-קבע בישראל ועל מנת לצאת את גבולות הארץ הנפיקה לו המדינה אשרת מעבר. ב-2007 התחתן מראז’י עם גרמנייה שפגש כשעבד ב`אקי`ם`, ולאחר מכן גר עמה כשנתיים בברלין. במאי 2009, כשביקר בישראל למשך שלושה חודשים, הלך למשרד הפנים כדי לחדש את אשרת המעבר שלו ולרשום את אשתו בתעודה שלו.

המשרד העניק לו אשרת מעבר עד מאי 2011 וסירב לרשום את אשתו, ומראז`י טוען כי נאמר לו שעד מועד זה עליו לחזור ולגור בירושלים במשך שנה וחצי לפחות, אם הוא רוצה לשמור על תושבות הקבע שלו. `אבא שלי נולד לפני שקמה מדינת ישראל, סבא שלי נולד לפני הצהרת בלפור, ואני הולך לאבד את הזכות להיות בירושלים רק בגלל שאני נשאר כמה שנים בגרמניה?`, הוא תוהה.

הדילמה: שלילת תושבות או אובדן עבודה
מראז’י לא רוצה לעבור לגרמניה לצמיתות. מה שהוא רוצה, לדבריו, זה להביא את בתו ואת אשתו לירושלים. אבל בתנאי אחד: שבתו תקבל אשרת מעבר, ולא תיאלץ להוציא דרכון גרמני, כפי שדורש משרד הפנים באמצעות הקונסוליה בברלין. בשביל מראז`י, המשמעות של דרכון גרמני לבתו היא הכרח להגיש בקשה לאיחוד משפחות אחרי שיגיעו לישראל, והוא חושש כי מדובר בתקופת המתנה של ארבע-חמש שנים בזמן שהרשויות מעבדות את הבקשה. תקופה שבה, מראז`י חושש, הם לא יוכלו לעזוב את הארץ בכלל.

המקרה שלו, הוא אומר, הוא רק דוגמה אחת לשורת ההגבלות שמטיל משרד הפנים על פלסטינים תושבי מזרח-ירושלים. הגבלות בחסות החוק, הוא טוען, שהופכות את חייהם לבלתי-אפשריים. `איך אפשר לתכנן את העתיד כשאני יודע שאני צריך לחזור לירושלים או שישללו לי את התושבות? איך אפשר להתחייב לעבודה כאן, כשאני לא יודע אם אני אוכל לחזור בפעם הבאה שאני מבקר? איך אשכנע את אשתי לעבור אתי לירושלים, כשיכול להיות שהיא לא תוכל לצאת מישראל ארבע שנים עד שתקבל אישור שהייה קבוע?`.

`עובר פה לפעמים בחור ישראלי שגר בשכונה. מדי פעם אנחנו מדברים`, מראז’י מספר, `הוא מטפל אלטרנטיבי. הוא סיפר לי שהוא גר כאן חמש שנים. מדי פעם הוא נוסע לבקר בישראל, וחוזר. אולי יגור פה, אולי בישראל. הוא לא צריך לחשב כמה חודשים להיות כאן וכמה שם, הוא לא צריך להתחנן שיאריכו לו את תעודת המעבר. למה לי לא יכולים להיות אותם התנאים?`.

ביומה הראשון של שביתת הרעב שלו נפגש מראז’י עם סגן השגריר. למרות הסימפטיה שהפגין, המצב לא השתנה. `הם אמרו לי שהם מנועים מלהעניק לבתי אשרת מעבר, לפי חוקי משרד הפנים`. מראז`י אומר שהוא יודע מה לשון החוק, שמגדיר אותו כתושב קבע בלבד בירושלים, אבל החליט לצאת למחאה פומבית עליו.

`אמרתי לשגריר - אני אשבות, אתה תנסה לעזור`
מראזי ימשיך לשבות רעב עד שיישבר. אם השביתה הנוכחית לא תעזור, הוא מתכנן לקחת באביב הבא את אשתו ואת בתו לשדה התעופה - ללא דרכון גרמני - ולנסות לעלות על הטיסה לישראל. אם יסורב, יישאר בשדה התעופה.

`השגריר יורם בן-זאב בא ודיבר אתי בשבוע הראשון`, הוא אומר, `הייתה לו הצעה בשבילי. הוא אמר, `תן לי לנסות לראות מה אפשר לעשות במקרה שלך, ובינתיים - הפסק את שביתת הרעב. אתה תמיד יכול לחדש אותה מאוחר יותר``. אמרתי לו, `יש לי רעיון יותר טוב: אתה תנסה לעשות את מה שאתה יכול, ואני בינתיים אשבות רעב. אולי זה אפילו יעזור לך`. בינתיים, מראז’י עדיין שם.

משגרירות ישראל נמסר בתגובה: `הובהר למר מראז`י, כי בשל העובדה שאמה של בתו הינה אזרחית גרמנייה, הרי שבתו זכאית לקבל דרכון גרמני, ולפיכך אין היא רשאית לקבל תעודת מעבר, המוענקת לחסרי אזרחות בלבד. שורת נציגים ניסתה לדבר עם מראז`י ולשכנעו להפסיק את השביתה. אנו מצרים על כך שלמרות כל זאת, מר מראז`י בחר להמשיך בשביתת הרעב שלו`.

ממשרד הפנים נמסר כי `אין כל כוונה לבטל את תושבות הקבע שבידו של מראז`י. בתו של מר מראז`י הינה ילידת גרמניה לאב תושב קבע ואם גרמנייה, ובהתאם לנהלי רשות האוכלוסין וההגירה, הליך רישומה במרשם האוכלוסין יידון במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. על האב להגיש בקשה עבור בתו בישראל תוך קיום מרכז חיים בישראל`.



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב