קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

על הפיקחון
תאמר מסאלחה
העוקץ
http://www.haokets.org/
25.8.10

משיחיות היהודית ניצחה, הלאומנות ניצחה, הכיבוש ניצח והגזענות כפועל יוצא וכמחולל
יצאה וידה על העליונה במאבק שמתחולל מאז ראשיתה של ישראל ועד היום. המסגרת המדינית
והרעיונית, הדמוקרטיה הישראלית על כל מוסדותיה, רוקנה ממעט העקרונות הליברליים
והסוציליים שעוד היו לה, ומה שנשאר לנו זו קליפה ריקה של שיטת ממשל פרלמנטרית
שמעליב לתאר אותה כדמוקרטיה. מעליב עוד יותר לחשוב עליה במונחים של שיטת ממשל
המקדמת ערכי סובלנות, שלום ופשרה מדינית, ובעצם היה זה סופו הידוע מראש של
האוקסימורון `יהודית ודמוקרטית`.



למסקנה זו חייבת להיות השלכות על מאבקו של המיעוט הפלסטיני במדינת ישראל ולפלסטינים
הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי. לגבי הקבוצה הראשונה השאלה המתחייבת היא, מדוע אנו
צריכים להשתתף במשחק הדמוקרטיה הפורמלית או האתנוקרטיה של ישראל, בעוד הפכנו
במרוצות השנים לשק החבטות של הדמגוגיה, הפופוליזם, הגזענות, הפשיזם והאימפוטנציה של
הפוליטיקה הישראלית? עלינו לבחון את מסגרות הפעולה וגבולות ומהות השיח הציבורי,
שאנו כמיעוט וכחברה אזרחית השתמשנו בו לאורך השנים במאבקנו למדינה צודקת ושוויונית.

זוהי שעתה של הפוליטיקה של המיעוט הפלסטיני בישראל ואולי של סקטורים נרחבים בשמאל,
להכריז על שינוי כללי המשחק: לא עוד לגיטימציה לדמוקרטיה הישראלית, כל עוד זוהי
דמוקרטיה פורמאלית ולא מהותית שבה אזרחותו, זכויותיו ותרבותו של המיעוט הפלסטיני
נרמסות. חייבים לסגת מן ההצגה העצובה הזאת אל אפיקי מאבק אזרחיים ובינלאומיים,
שישנו את פני האפרטהייד המתגבש מול עינינו והורס כל חלקה טובה.

הצעד הראשון הוא כינוסה של ועדת המעקב והתנועות הפוליטיות של המיעוט הערבי, תוך
קבלת החלטה משותפת על סירוב להשתתף בבחירות. צעד זה חייב להיות מגובה בתנאים להחזרת
הלגיטימיות למשטר הישראלי כמשטר דמוקרטי, הכוללים נקודות מרכזיות כגון חלוקת
המשאבים, ייצוג במוסדות המדינה, מלחמה בהסתה ובגזענות, הסדרת מעמד בחוק כקבוצה
ילידית וביטולן של כל ההבחנות היוצרות אפליה מובנית בין הערבים ליהודים, הסדרת שאלת
הקרקעות והכרה בכפרים הלא מוכרים.

על דרישות אלה להיות מופנות לכיוונה של ישראל, אך גם ובעיקר לכיוונה של הקהילה
הבינלאומית, במטרה לבנאם את המאבק ולא לאפשר לישראל להכריע אותו בפוליטיקה של הזירה
הפנימית. לצורך כך יש להפעיל ולהמשיג את הדרישות במונחי האמנות הבינלאומיות שישראל
חתומה עליהן או כאלה הנחשבות למנהג מחייב לפי המשפט הבינלאומי. המשגה כזו משמעה גם
תיאור האפליה, ההסתה והגזענות שהן לחם חוקה של הפוליטיקה הישראלית במונחי המשפט
הבינלאומי ופנייה לגופים ולערכאות הבינלאומיים האמונים על סוגיות אלה.

בד בבד על המיעוט הפלסטיני והשמאל הישראלי לקדם צעדים לקראת אי-ציות אזרחי, שיתגברו
עם התקדמות המשבר הפוליטי. צעדים אלה חייבים להיבחר בקפידה ובהדרגתיות, תוך בחירת
נושאים מתאימים, כאשר הקו המנחה חייב להיות מניעת כל גלישה לאלימות. לעניות דעתי,
ניצנים של רעיונות כאלה ניתן לראות במאבק המתנהל באל-עראקיב ובשייח` ג`ראח. רק כאשר
נהיה מוכנים כמיעוט וכשמאל בתוך ישראל לשאת במחיר הכרוך בעצירת המשחק הפוליטי
המתנהל כיום - שכן יש מחיר פוליטי, קולקטיבי ואישי לצעדים אלה - ניתן יהיה להגיע
לבנאום המאבק שלנו לשוויון ומדינה דמוקרטית; רק אז ניתן יהיה להעמיד את הממסד
הישראלי ואת החברה הישראלית על עובדת אי האפשרות של התקיימות הסטאטוס קוו.

לפלסטינים בשטחים הכבושים, המסקנה הפוליטית המתבקשת מהבנה זו היא שצריכים להכריז על
`סוף התהליך` ועל פירוק מבנה המסגרת של הרשות הפלסטינית, ודרישה מן הצד הישראלי
לחזור ולקבל אחריות על חייהם של האזרחים הפלסטינים תחת הכיבוש. על ישראל לשאת
בעלויות האמיתיות של הכיבוש, לא עוד כיבוש אשר ממומן מכספי הקהילה הבינלאומית, ולא
עוד עבודה שחורה של קבלני משנה בעל כורחם של הכיבוש כפי שקרה עם הרשות הפלסטינית.

תחילה יש להשיג הסכמה לאומית, שתתבטא בסיום מצב הסכסוך האב-נורמלי בין פתח לחמאס,
ובנייה מחדש של אש`ף כארגון גג לכל הפלגים הפלסטיניים, ושבאמצעותו ניתן להגיע
להחלטה על פירוק הרשות הפלסטינית והכרזה על כישלון שיחות השלום והתיווך האמריקאי
במאמצים להגיע להסדר מדיני צודק ובר קיימא. כמן כן על הפלסטינים להציע חלופה
פוליטית של מדינה דו-לאומית על כל שטחה של פלסטין ההיסטורית, ולקרוא למאבק אזרחי
כלל פלסטיני בדרישה לסיום האפרטהייד ומתן זכויות פוליטיות ואזרחיות במסגרת מדינת
ישראל.

מפעל הכיבוש וההתנחלויות כבר קבר כל אופציה מדינית ריאלית לפיתרון שתי המדינות, ומה
שנותר הוא מאמצים ישראליים לפורר את החברה הפלסטינית לכדי קנטונים ותתי קנטונים
שבהם יתנהלו חייהם של הפלסטינים תחת עיניו הפקוחות של הצבא ובסיועה של שכבה
אינטרסנטית פלסטינית. עלינו למנוע את מדיניות הקנטוניזציה ומאמצי ריסוק הזהות
הפלסטינית בין עזה לגדה וגם בגדה בתוך עצמה, על ידי חשיפת הכיבוש על כל היקפו,
חשיפה שתושג עם החזרת האחריות האזרחית לכיבוש הישראלי, ונסיגה מן האופק המדיני
החסום והבלתי אפשרי ממילא, אל אופק של שיח זכויות אדם ודרישה למדינה דו לאומית עם
חזרת הפליטים ומנגנון פיצוי וסיוע לפליטים.

מי שחושב שזה בלתי אפשרי, שיפקח את עיניו טוב ויראה שישראל כבר שולטת בכל אספקט
מחייהם של הישראלים והפלסטינים זה כבר 43 שנים, ומנהלת בפועל מדינה דו-לאומית עם
אדונים ומשרתים, בעלי זכויות יתר ומחוסרי זכויות, ובקיצור יהודים וערבים.

הכותב הוא היועץ המשפטי לשעבר של ארגון מוסאוא, מתרגם ומשורר

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.